ללמוד לומר לא, וחשוב מזה, ללמוד להקשיב ללא

הפוסט המקורי נכתב ב - 2015, עת חינכתי  כיתה ב',

היום - אנחנו עובדות עם המערך הזה בבית הספר בכל הכיתות, עם התאמת דוגמאות ושיח.

בחודש האחרון אני מוצאת את עצמי עוסקת בכיתה (כיתה ב') בנושאים שקשורים מחד לחיזוק האינדיווידואל ומאידך להתנהגויות מקובלות בחברה. באמצע כיתה ב' לערך היחסים החברתיים מתחילים להשתנות, ווודאי ישתנו שוב בכיתה ג' שהינה כיתה מורכבת בהיבט הלימודי - חברתי.

בתוך מקבץ הנושאים שמעסיקים את הכיתה אני עובדת על נושא ה- לא.

ילדות-ים רבים חונכו בגן ולמדו לומר את המשפט "לא נעים לי"; ילדים-ות רבים חונכו להיות נחמדים לסביבה ולא אסרטיביים, לעיתים מחשש הורי או חינוכי מפני תוקפנות, ולעיתים מסיבות אחרות; ילדים וילדות חוששים לעיתים לא להיות "מגניבים" או חלק מהחבורה ועוד.

מן הצד השני ישנם ילדים שלא שומעים את המילה לא או בוחרים שלא להקשיב לה. ילדים אלו חושבים, או שמא התרגלו, להיות בצד החזק יותר והם מתעלמים מאמירה מפורשת של חבר/ה  במהלך משחק או אינטרקציה חברתית או לימודית אחרת.

אני עובדת עם הכיתה במספר מישורים מקבילים, מתוך אמונה שהם ישלימו לילדים תמונה שלמה, תמונה המורכבת מהבנה של הסיטואציה ואמירת לא, הקשבה והיענות לאחר/ת וכן, גם חשש מפני ענישה באם יווצר צורך (יש לציין שכיתתי כמעט ולא נתקלה בענישה בשל שתי סיבות- אני מאמינה יודעת שיש פרקטיקות איכותיות יותר להתנהגות ואלמנטים אחרים ממלאים את הצורך).

1. המישור התפיסתי- נרטיבי- 

ערכנו מספר שיחות וסימולציות שהתמקדו ב- איך אני ארגיש בסיטואציה- על מנת להבהיר שכאשר מישהי או מישהו אומרת לא, הכוונה היא לא.

לא "אולי", לא "אני אחשוב על זה" לא תחליט/י את/ה".

הדגשתי את ההבנה שאם בגילאים מבוגרים יותר מישהי/ו אומרים לנו לא ואנו בוחרים להתעלם עשויות להיות לכך השלכות חמורות, ונתתי דוגמאות שמתאימות לכיתה ב'.

2. המישור הגופני- פרטי-

נושא הגוף מלווה אותנו החל מכיתה א' בהיבטים של פרטיות, מוגנות, נוחות ומחרב אישי.

אני פועלת עם הכיתה במשחקים, דרך שיחות, במשחקי תנועה הדדיים- בהן הילדים מתקרבים/ מתרקחים והם שולטים במצב ודרך שירים או כתיבה איישת בשיעורים המוקדיםש לכישורי חיים.

בדרך כלל, אמירת לא קשורה לגוף- לאיך אומרים לא, למתי - משחק, הצקה, מגע, לתגובת החבר/ה שלא מקשיב/ה ועוד.

דרך השיח הקיים שהגוף שלנו הוא שלנו- אמירת ה"לא" מקבלת תוקף.

אני חושבת שהגוף הוא האלמנט הראשוני שילדים לומדים לשמור עליו ולכן חשוב להכניסו לשיח על אמירת לא.

3. הקשבה לאחר-

בשנה שעברה אב של אחת מילדות הכיתה התארח והסביר לילדים על שפת האני, ועל חשיבות השימוש בה בעת ריב.

החלטתי "לרדת" להבנה בסיסית ולקיים שיח על הקשבה לאחר.

על מנת שהשיח לא יישאר ברמת התיאוריה הכנסתי משחקי תפקידים ודרך תגובות הילדים דיברנו על חשיבות ההקשבה.

4. ללמד להגיד לא-

אני מאמינה שחובתנו לחנך את ילדינו האישיים ואת תלמידנו לומר לא.

לא סתם כשלא מתחשק להם משהו (למרות שגם זה בסדר), אלא אמירה חותכת כאשר מישהו עושה/ אומר להם משהו שלא נעים להם.

ללמד שאין צורך להתחשב באחרים/ות אם הם חצו קו אדום מבחינתנו.

לימוד זה הוא מורכב משום שאנחנו מחנכות/ים בגדול לנחמדות, הכלה, הבנה חברתית ועוד, ולפתע צריכים לעמוד איתנות/ים ולסרב.

במקביל יש לדעת כיצד לא לנצל זאת לרעה או בבחינת "זאב זאב".

השיח בנושא זה אינו עומד בפני עצמו, אך הוא אתגר חשוב מבחינתי מפני שהוא חורג מגבולות עצמי אל האחר ויכול להשפיע על התנהגות קבוצתית, התנהגות מול גורמים שליליים ועוד.

סרטון הסבר למבוגרים.ות - מחנכות.ים, הורים - 

https://www.youtube.com/watch?v=doXCYxUR3-g

שני סירטונים מעולים להתייחסות עבור ילדות.ים ונוער - 

סרטון של דנה נחום, מתאים מגיל ילדות - מדבר על נושא סופר חשוב - לתת נשיקה לסבתא- חובה? חייבים? או שמותר לומר לא? (ברור שמותר, ואף רצוי לומר גם לא, אם לא רוצים).

consent - simple as tea - הסכמה, כמו בא לך תה?
מתאים מגיל 11-12 והלאה.
נ.ב.
התייחסות למשפט השכיח בגנים "לא נעים לי" של ד"ר עדה בקר:

http://www.socialkid.co.il/2015/03/%D7%90%D7%96-%D7%9E%D7%94-%D7%9B%D7%9F-%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93-%D7%A9%D7%9C/

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

לומדים לקרוא

כיתה א', פעם ראשונה, והאחריות כה גדולה ומשמעותית. לקחת ילדים, ולא מעט- 37, למסע מורכב שבסופו הצבתי לעצמי מספר מטרות מרכזיות:
1. שהילדים יסיימו את השנה ככיתה מגובשת עם ערכי חברות חזקים.
2. אהבת הלמידה- הדרך והתוצאות.
3. חוויות חינוכיות, אתגריות, רגשיות, לימודיות ונוספות- לאורך כל השנה.
4. למידה חוויתית ועירוב דרכי הוראה שונות שיעזרו לילדים לפתח את אופי הלמידה שלהם.
5. הצלחה לימודית.
בכל בוקר, ובכל לילה אני מזכירה לעצמי שההתנהלות היומיומית בכיתה ועוגנים שונים אשר מרכיבים את השבוע שלנו יגרמו למטרות האלה להתרחש.

בפוסט הזה אני רוצה להציג את התפיסה שלי ללימוד הקריאה והכתיבה, מיומנויות מורכבות מעשרות יכולות, חלקן: יכולות גרפו מוטוריות, חגורת כתפיים חזקה, יכולת העתקה, זכרון, פענוח, קשר סמל- צליל, הבנה פונטית ועוד.
מתוך אמונה שהלמידה צריכה להיות חוויה מאוזנת מבחינת האתגר וההצלחה לכל שלב בלמידה המובנת בניתי מספר משחקים שניתן לשחקם בבית, איתי- מה שנעשה באופן יומיומי בכיתה, ואחד עם השני. היתרון בשילוב משחקים הוא בהכנסת מוטיבים בהם הילדים חזקים- ריצה, חיפוש וסריקה, הרכבה, תחרות, שת"פ, ידע לימודי קודם ועוד לשם לימוד מיומנויות חדשות וידע חדש.
במקביל, הוכח במחקרים רבים שכאשר רוכשים ומבססים ידע חדש תוך כדי פעילות מוטורית מסוגים שונים ישנה הטמעה איכותית יותר של החומר והידע.

להלן מספר דוגמאות, אשמח לדעתכם ותגובותיכם על סמך ניסיונכם:
טרום קריאה:

1.      כרטיסיות- כל אחד בתורו מוציא קלף ואומרים את כל המילים שמתחילות באות הזו (אפשר לפי קטגוריות).

2.      כרטיסיות- אם מכינים פעמיים את כל האותיות ניתן לשחק "מלחמה" כמו עם קלפים אמיתיים של מספרים. האות הגבוהה מנצחת, שתי אותיות אותו הדבר- מלחמה.
יתרון המשחק- ילדים אוהבים לשחק במלחמה ולנצח, והתחרות והאתגר יוצרות מוטיבציה, משפרות מהירות תגובה, מהירות זיהוי וכד'.
אם טועים להזכיר את הסדר.

אותיות "דרך הגוף":

1.      תנועה בגוף- הליכה איטית, הליכה "גדולה", הליכה עם עצירות באמצע, הליכה באופנים שונים (קנגורו, צפרדע, נחש....).
יחד עם חבר- עשו משולש, מרובע, עיגול....
בשלישייה- כנ"ל.

2.      למתוח קו בין שני אברים בגוף, לדוגמא: בין הידיים, בין יד לרגל.
לסמן עם הזרת, עם אצבע, עם הסנטר קווים; בין המרפק לכתף, בין הכתף לצוואר ועוד.

3.      לצייר עם הגוף "קשקוש", לצייר עם הגוף קווים מקבילים, לצייר עם הגוף צורה סגורה, צורה פתוחה, צורה גדולה, קטנה וכד'.

4.      היד/ הרגל/ הראש הופכת לטוש/ מברשת ומציירים את האותיות שלמדנו מלמעלה למטה.
לצייר עם היד ולומר מלמעלה- הצידה (/ ימינה מי שיודע), למטה, למעלה- לתמלל את התנועה (יוצר קשר בין התנועה לצורה, לכיוונים, לאות.

5.      לעשות עם כל הגוף אות ולנוע איתה- האות הולכת, קופצת, רצה- אבל שומרת על צורתה.

6. לחלק את הכיתה לקבוצות של 4 ולבקש שיעשו את האות- ש, ב וכו'. 

כל דבר שניתן לטפס עליו

מזה מספר שנים אני עובדת עם ילדים על משימות שונות בגני שעשועים ועל מתקני משחק מסוגים שונים. ההתנסות בטיפוס, זחילה, מעברים שונים, התגלשות, נסיונות קפיצה ועוד מאתגרים את הילדים, את היצירתיות ואת החששות. גני שעשועים מושכים מאוד בהיצע האפשרויות שלהם, אך גם עלולים לאיים במקום בו הילד/ה נפגשים בפחדים או בחוסר יכולת.
ניתן לשחק ולפתח יכולות מוטוריות וניתן להשתמש בסביבת המתקנים לטובת הקניית מיומנויות חדשות שאינן קשורות כלל למתקנים אך הופכים את הלמידה לחוויה איכותית ומהנה.

אך, על אף היותם עולם ומלואו ילדים רבים מתייחסים אל המתקנים בריחוק בשל תפיסת הסביבה- הורים, מורים, חברים את המרחב המשחקי. ילדים/ות הביעו בפניי לא פעם ביטויים של מבוגרים משמעותיים:
* זה מלוכלך אז אסור לי לטפס על....
* זה מסוכן, אסור לי לטפס מעל הסולם.
* זה שטויות לילדים, אף פעם לא עלו איתי למעלה...
ועוד.

בעולם שלנו היום זמן המשחק החופשי של הילדים "בחוץ" ו"לבד" הצטמצם ברוב הערים, וישנה חשיבות רבה לחוויות אתגריות ויצירתיות של ילדים, אשר מחפשים אישור לאתגר את גבולות הגוף והמתקנים. ילדים/ות הינם בעלי הבנת גבולות ויכולות די ברורה לגבי עצמם ואני מאמינה שעלינו כאנשי חינוך, הורים ומבוגרים משמעותיים לעזור להם על ידי מתן חיזוקים מחד ועל ידי הדדיות במשחק- כאשר אנו איתם לפתח את הפן המשחקי- מוטורי- התפתחותי ולשים את הדאגות שלנו מעט בצד.
כמובן שיש לתת את הדעת ואת הדגשים הבטיחותיים ללילדים כחלק מהחינוך הכללי ובפרט לפני זמני המשחק.

להלן מספר דוגמאות ללמידה התנסותית בכיתה א' בחינוך הציבורי, תוך שימוש במתקני החצר:
1. משחקי טיפוס שונים לחיזוק חגורת הכתפיים.
2. חפש/י את המטמון על כל המתקנים.
3. משחקי חיפוש אותיות והרכבת מילים, עם כרטיסיות אותיות בחצר בית הספר על הסולמות.
4. בניית דגמים בארגז החול.
5. כתיבת אותיות בחול.

כמעט כל נושא אשר נלמד בכיתה נלמד גם בלמידה התנסותית בחצר, על המתקנים, במרחב החוץ כיתתי- על מנת לקשר את הלמידה לגוף, להתנסות, לתנועה, ליצירה.

אשמח לשמוע את דעתכם.

שיחה התנסותית ויציאה לדרך

כשהייתי בת 17 הייתי בטוחה שאני יודעת הכל, כמעט. לא הייתי פתוחה להקשיב, וגם אם הקשבתי גרמתי לבת /בן שיחי לסבול... התווכחתי, ציניקנתי, חתכתי; וגם אם השיחה השאירה בי חותם עמוק ואף גרמה לי לשינוי מחשבתי בת/ בן שיחי לא תמיד ידעו כי זו הייתה התוצאה. עם השנים, מאורעות החיים, תהליכים רגשיים- אישיים והתנסות מקצועית רחבה מאוד למדתי להקשיב, להתבונן, לספוג כמה שיותר וללמוד. גיליתי שאני נהנית לשוחח עם אינספור א/נשים ולהתנסות בחוויות מסוגים שונים אשר מלמדים אותי על עצמי, על העולם, ידע חדש.
גיליתי שמטעויות, אשר נעשות בדרך כלל ללא כוונת זדון, אני מצליחה להשתנות ולהפוך לאישה/ עמיתה/ מחנכת / יועצת/ מנהלת איכותית יותר. אני לא בטוחה שמי שעומד/ת מולי תמיד חווה את שרון המכילה, אמפתית, מקשיבה, מפני שאני עודני תזזיתית, חותכת (מעצם אופיי), ביקורתית (אך במשורה) ועוד.

מתוקף הבנתי ותחושותיי כלפי למידה אני מאמינה ומנסה ליישם למידה דרך התנסות, חקר ושיח ולא למידה אוטומטית. אני יודעת שילדים ובוגרים פתוחים יותר לחוויות, התקדמות, למידה ואף שינוי כאשר ישנה עשייה, שמעבר למילים של מישהו אחר. כאשר התהליכים איכותיים ומתמשכים והבסיס איתן ישנו מקום גם ללמידה והקשבה יותר פאסיביים.

בחודשים האחרונים אני מנסה ללמד כל נושא תיאורטי דרך משחק/ ניסוי/ מחקר קטן וגיליתי את ההתלהבות העצומה של ילדים ונוער לחקור, לשאול שאלות, לפתח שיח מחשבתי אך גם רגשי על מה שנעשה ולהמשיך בלמידה או בדרך של שינוי.

להלן שתי דוגמאות:

1. כחלק מפרוייקט חדש (פרטים בהמשך) לקחנו תלמידים משבעה בתי ספר לסיור בלוד וברמלה; סיור בעיר העתיקה, בשכונת הרכבת ועוד. המטרה הייתה להעלות את השאלה- מדוע יש צורך המעורבות חברתית? הנוער לא נשאר אדיש. הסיור העלה אמוציות חזקות, שליליות ברובן, והמון שאלות של עשייה חברתית ותפקידנו בהנעתה.

2. ילדים בכיתה א' לא מודעים למרחב הכללי; הם יכולים לרוץ ולהיתקל באחרים, לעשות גלגלון וליפול על מישהו, לבעוט
בכדור- או בפנים של חבר ועוד. ניתן לדבר על מרחב אישי, הגוף הפרטי ועוד, אך התנסות משולבת שיח היא הפתרון. לכן, פעם בשבוע, הכנסתי לכיתה אותה אני מחנכת שיעור תנועה וקשב. אנחנו עובדים על המון נושאים גופניים (מתיחות, גילגולים, תנוחות יוגה, נשימה,הקשבה) ובכל משימה נכנסים היבטים של מרחב והתייחסות לאחרים, תחושות, הנאה, הצלחה ועוד. בשיחת הסיכום של כל מפגש עולות תובנות של התייחסות אחרת, התארגנות, הנאה שמשפיעים על ההתנהלות הכללית  שאינה בתוך השיעור.

אני מתנסה באופן יומיומי בלמידה התנסותית יוצרת. בפוסט הבא אכתוב על מתקני שעשועים וחיזוק ילדים בהיבטים שונים.

בינתיים, זה הזמן לקפץ בשלוליות, לחפור בבוץ, לבשל תבשילים.

חורף שמח (: