‏הצגת רשומות עם תוויות כיתה א'. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כיתה א'. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 באפריל 2015

שוויון מגדרי - בבית הספר, מיומנויות קדם מוטוריות

השיח על שוויון מגדרי הוא מורכב וכאשר נכנסים לנושא בהיבט בתי הספר הוא מקבל משנה תוקף בייצוגים של בנים ובנות/ נשים וגברים בחומר הלימוד (שמוליק קונה רכבים, סוזי קונה בגדים); בדמויות עליהן לומדים (דמויות היסטוריות, מנהיגים ועוד); בשפה בכיתה (ייצוגי נשיים וגבריים, ואף הפנייה עצמה); בתרבות המשתקפת בחינוך  ובאלמנטים רבים נוספים.
שמתי לב שבכיתה בתחילת כיתה א' היו בנות (בעיקר) שלא הצליחו במיומנויות הנתפסות על ידי כקריטיות למשחק ודבר זה פגע בביטחונן העצמי, ובמקביל היו בנים אשר התביישו, כן, כבר בכיתה א', לרקוד, לשיר ולפעול עם הגוף בשיעורי תנועה*, אך במקביל גם חשו שהם "מפסידים" חלק מהכיף.
אצלי בכיתה אני מאמינה גדולה בשוויון והחינוך לשוויון- הזדמנויות, הצלחה, התנסות, התנהגות ואני מבטאת את החינוך באמצעות השפה שלי, בשבירת מוסכמות, בדיונים מורכבים על נשים וגברים, ספורט של נשים וגברים, ייצוגי כוח ועוד (באופן מותאם לכיתה ב').


בפוסט זה אני רוצה להציג חמש מיומנויות שלדעתי חשובות להחלת תרבות כיתתית של סובלנות, למידת וחניכת עמיתים ושוויון בין בנים לבנות אשר משפיע על:
  1. ההתנהלות בכיתה- בטחון עצמי, מעורבות, היכולת להיות נוכחים ולהשמיע קול, תרבות שיח, הקשבה, עבודה בקבוצות.
  2. החברתיות בהפסקות ובכיתה.
  3. הערך העצמי של הכיתה ככיתה ולא רק כיחידים.
המיומנויות הן:
  1. ריצה- נדמה לנו שכולם יודעים לרוץ, אך פלא הוא שבנות מתעייפות יותר מהר ורצות לאט יותר; לא משום שהן לא מסוגלות אלא משום שהן לא רגילות לזה. לא נעים להן לתפוס בנים בתופסת, באופן שייתפס כ"אגרסיבי", הן חשות שהבנים "בכל מקרה מהירים יותר" ומעטות רצות "כמו בנים".
    לדעתי זהו עניין שנוצר בעקבות פידבקים סביבתיים, ואני כמחנכת פועלת על מנת ליצור מרחב ריצה שווה. אני והם יודעים שלא כולם מהירים באותה מידה, אך המאמצים משתנים ותחושת היכולת עולה.
  2. זריקת ותפיסת כדור (בגדלים שונים)  היא מיומנות חלשה יותר אצל בנות בעיקר בשל שלוש סיבות:
    • חוסר יכולת לתפוס כדור- נובע בעיקר בשל מיעוט הזדמנויות ומשחקים.
    • פחד מפני הכדור (סיבות מגוונות, החל ממיעוט הזדמנויות ועד היבטים רגשיים).
    • אי- ויסות כוח. הקושי לתפוס ולזרוק כדורים משפיע על היכולת להשתלב במשחקים הספורטיביים, בשיעורי הספורט ובהפסקות. הבנות (בעיקר) והבנים החלשים יותר נמצאים בעמדת נחיתות מול הבנים ה"חזקים" מוטורית וחשים פחות בטוחים בעצמם.
    קל מאוד לשנות את המצב- משחקי התמסרות מסוגים שונים, למידת מכות פתיחה שונות (כדורסל, כדור-יד, כדור- רשת ועוד)**.
  3. טיפוס וקפיצות- אני משלבת את שני התחומים הללו יחד, על אף שהם דורשים גם מיומנויות שונות, משום שהיכולת לקפוץ ולטפס משפרת כוח, משפרת יכולת אלתור ויצירתיות ובעיקר מעלה את הביטחון העצמי ומשפרת היציבה.
    אצלנו בבית הספר יש גן שעשועים ואחד הדגשים שלי בכיתה הוא יציאה לגן השעשועים פעם בשבוע למשחקי טיפוס, מסלול מכשולים ועוד.
  4. ריקוד, תנועה, התנסות גופנית מסוג יצירתי- גיל המבוכה מנמיך מדי שנה, וילדים שנבוכים לרקוד כי העירו להם, הסבירו להם "איך צריך" לרקוד או שהם חושבים שהם "לא יודעים איך" מסתכלים על חבריהם במבט מלא מאוויים של השתתפות.
    הפתרון הוא חשיפה מרובה לאלתורים, ריקודים, מוזיקה ומשחקי קצב (כמקדמי ריקוד) לצד חיזוקים רציניים לרוקדים ולכל התקדמות לקראת התנסויות גופניות שונות.
    בנים נבוכים יותר מבנות, אך ברגע שהסביבה מאפשרת התנועה יוצרת חיבורים מעניינים, הבנים נהנים מפן תנועתי חדש, והבנות לא נשארות עם תחום שהוא של "בנות בלבד".
  5. רצון להתנסות- יש שיאמרו שרצון להתנסות וההפך ממנו הימנעות הוא חלק מהאופי, אני מאמינה שחלק ניכר מהרצון נובע מהתנסויות קודמות והצלחה בהן.
    הצלחה היא עניין מעניין, ובהיבט של תנועה אני טוענת שהעשייה- התנסות עצמה היא הצלחה.
    כמחנכים עלינו לאפשר לילדים לחוש בטוחים ומעניינים בבחירותיהם ובאופני התנועה השונים שלהם על מנת שכלל ההתנהגויות המוטוריות- מרחביות בין בנים ובנות יהיו מקובלים. לשם כך יש לשחק משחקי תנועה שונים ומשונים, החל מתופסת, דרך משחקי אלתור, תיפוף ועוד.
    במקביל יש לבסס מרחב שוויוני כתפיסה על מנת שתהיה לכל המעורבים סבלנות ומוטיבציה ללמידה ולמשחק המשותף.

* בנוסף לשיעורי הספורט השבועיים הכיתה שלי עוברת איתי שיעור שבועי בתנועה בו אנו לומדים על מרחב, גוף, ביטוי גופני, מתיחות ויוגה, נשימות, אלתור גופני ועוד, ובמקביל עובדים על שיתוף פעולה, פתיחות ויצירתיות.
** בעוד מספר ימים נעלה פוסט על משחקי התמסרות (:

אשמח לענות לשאלות בתגובות לפוסט, בעמוד של "טוגי" בפייסבוק, בערוץ Yotube של טוגי, Twitter או  #togiletsplay באינסטגרם.





                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

יום שלישי, 29 באפריל 2014

לקראת יום הזכרון- שיעור שמתאים לילדי א'-ב' בנושא אובדן "מה זה למות"

מה זה למות?

 נושא המוות הוא נושא מורכב הן מבחינת תפיסתו התרבותית חברתית והן בהיבט הרגשי. ילדים בגילאי גן חובה- א' עוסקים רבות בשאלות על מוות, ונפגשים עם מושג המוות בחיי היום יום; אם במשפחה או במעגל החברים ואם כחלק מהחיים הציבוריים (אריאל שרון, אריק אינשטיין, יצחק רבין ועוד). חוסר מידע או מידע שגוי עלול לייצר חרדות מתוך אי- ודאות ויצירת פנטסיה לגביו. במקביל, כמבוגרות, קשה לנו לעיתים לדבר על נושא כה מורכב, בין אם מתוך לחץ אישי ובין אם מתוך חוסר בטחון או הימנעות.

בנוסף, ביטויים כמו: אני רוצה למות, אין לי כוח לחיות הופכים לשגורים בפי חלק מהילדים וקיימים בשיח במרחב הכיתתי, לרוב ללא הגיון או רציונל שימושי; וישנה סברה שחלק מהאלימות, בעיקר בארה"ב, קשורה למשחקי המחשב, שם "מתים" וחיים שוב.... בין אם הטענה נכונה או לא, יש משמעות לקלות השימוש במוות כדימוי -נכון או מוטעה.

ניתן לקיים שיעור מקדים בנושא -געגוע -מהו געגעוע, למה מתגעגעים, כיצד מתגעגעים – מעתם השיח תגלו על אובדנים של הילדים, בין אם של אנשים, חיות מחמד, או דברים אחרים שהיו עבורם אובדן.

השיעור הוא שיעור מונחה תלמידים, הם מכתיבים אילו נושאים קשורים עולים וכמה נכנסים אליהם לעומק.

א.     הצגת הנושא- מוות.

ב.     מה אתם יודעים על מוות? בניית שמש אסוציאציות.

ג.      האם הכרתם מישהו שנפטר? מה אתם מרגישים בקשר לזה?

ד.      איך אתם מרגישים בנוגע לזה?

ה.     זמן שאלות-

מענה נייטרלי ומותאם גיל לשאלות, דוגמאות:
1. כולם מתים? כן, בדרך כלל כשזקנים מאוד.

2. אבל מתים ממחלות? לפעמים, אבל יש חיסונים, ורפואה מעולה.....

3. מה קורה אחרי שמתים? אף אחת לא יודעת בדיוק אבל אולי עולים לשמים, אולי יש גן עדן, אולי.....
ניתן לתת להם להעלות אפשרויות ולתמוך בהן כל עוד הן הגיוניות.

מעבר לשולחנות קריאה, שלושה ספרים:

1.     הבקבוק והלב- המילה מוות אינה מוזכרת כלל, רק התחושות והגעגוע.

2.     סיפור מהחיים- מוות של ציפור.

3.     ללי וסבא - ילדה שגילתה על בן משפחתה שנפטר.

הילדים בוחרים ספר שמתאים להם (קבוצתית) וקוראים אותו, ואז כל אחת/ד מציירים מה שהם רוצים:
מכתב לקרוב משפחה שנפטר, ציור על המוות, רגש, מחשבה וכו'.

 

ו.       סיכום השיעור וזמן לשאלות.
כמובן, שאם עולה משהו מדאיג – יש לקחת ילד.ה לשיחה אישית ובמידת הצורך להפנות לגורם מקצועי נוסף.

ז.      לינקים בנושא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3547400,00.html

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/HerumLachatzMashber/lachatz/HamavetBeayneiYaladei.htm

http://counseling.edu.haifa.ac.il/2007/bereavement/tools.htm



 



 

יום רביעי, 18 בדצמבר 2013

לומדים לקרוא

כיתה א', פעם ראשונה, והאחריות כה גדולה ומשמעותית. לקחת ילדים, ולא מעט- 37, למסע מורכב שבסופו הצבתי לעצמי מספר מטרות מרכזיות:
1. שהילדים יסיימו את השנה ככיתה מגובשת עם ערכי חברות חזקים.
2. אהבת הלמידה- הדרך והתוצאות.
3. חוויות חינוכיות, אתגריות, רגשיות, לימודיות ונוספות- לאורך כל השנה.
4. למידה חוויתית ועירוב דרכי הוראה שונות שיעזרו לילדים לפתח את אופי הלמידה שלהם.
5. הצלחה לימודית.
בכל בוקר, ובכל לילה אני מזכירה לעצמי שההתנהלות היומיומית בכיתה ועוגנים שונים אשר מרכיבים את השבוע שלנו יגרמו למטרות האלה להתרחש.

בפוסט הזה אני רוצה להציג את התפיסה שלי ללימוד הקריאה והכתיבה, מיומנויות מורכבות מעשרות יכולות, חלקן: יכולות גרפו מוטוריות, חגורת כתפיים חזקה, יכולת העתקה, זכרון, פענוח, קשר סמל- צליל, הבנה פונטית ועוד.
מתוך אמונה שהלמידה צריכה להיות חוויה מאוזנת מבחינת האתגר וההצלחה לכל שלב בלמידה המובנת בניתי מספר משחקים שניתן לשחקם בבית, איתי- מה שנעשה באופן יומיומי בכיתה, ואחד עם השני. היתרון בשילוב משחקים הוא בהכנסת מוטיבים בהם הילדים חזקים- ריצה, חיפוש וסריקה, הרכבה, תחרות, שת"פ, ידע לימודי קודם ועוד לשם לימוד מיומנויות חדשות וידע חדש.
במקביל, הוכח במחקרים רבים שכאשר רוכשים ומבססים ידע חדש תוך כדי פעילות מוטורית מסוגים שונים ישנה הטמעה איכותית יותר של החומר והידע.

להלן מספר דוגמאות, אשמח לדעתכם ותגובותיכם על סמך ניסיונכם:
טרום קריאה:
1.      כרטיסיות- כל אחד בתורו מוציא קלף ואומרים את כל המילים שמתחילות באות הזו (אפשר לפי קטגוריות).

2.      כרטיסיות- אם מכינים פעמיים את כל האותיות ניתן לשחק "מלחמה" כמו עם קלפים אמיתיים של מספרים. האות הגבוהה מנצחת, שתי אותיות אותו הדבר- מלחמה.
יתרון המשחק- ילדים אוהבים לשחק במלחמה ולנצח, והתחרות והאתגר יוצרות מוטיבציה, משפרות מהירות תגובה, מהירות זיהוי וכד'.
אם טועים להזכיר את הסדר.
אותיות "דרך הגוף":
1.      תנועה בגוף- הליכה איטית, הליכה "גדולה", הליכה עם עצירות באמצע, הליכה באופנים שונים (קנגורו, צפרדע, נחש....).
יחד עם חבר- עשו משולש, מרובע, עיגול....
בשלישייה- כנ"ל.
2.      למתוח קו בין שני אברים בגוף, לדוגמא: בין הידיים, בין יד לרגל.
לסמן עם הזרת, עם אצבע, עם הסנטר קווים; בין המרפק לכתף, בין הכתף לצוואר ועוד.
3.      לצייר עם הגוף "קשקוש", לצייר עם הגוף קווים מקבילים, לצייר עם הגוף צורה סגורה, צורה פתוחה, צורה גדולה, קטנה וכד'.
4.      היד/ הרגל/ הראש הופכת לטוש/ מברשת ומציירים את האותיות שלמדנו מלמעלה למטה.
לצייר עם היד ולומר מלמעלה- הצידה (/ ימינה מי שיודע), למטה, למעלה- לתמלל את התנועה (יוצר קשר בין התנועה לצורה, לכיוונים, לאות.
5.      לעשות עם כל הגוף אות ולנוע איתה- האות הולכת, קופצת, רצה- אבל שומרת על צורתה.
6. לחלק את הכיתה לקבוצות של 4 ולבקש שיעשו את האות- ש, ב וכו'.