כשחינכתי כיתות ה' - ו' הייתי קובעת באופן קבוע עם מחנכות של כיתות א' ו - ב' - שיעור קבוע במערכת פעם בשבועיים,
שיעור סביב מתמטיקה או שפה;
בנוסף, היתה לי קבוצת תלמידים - חלקם נמנעים מלמידה בכיתה ובעלי יכולות לסייע לילדים קטנים מהם, חלקם חרוצים שצריכים אתגרים וחלקם פשוט ביקשו ורצו; שהיו הולכים פעם בשבוע לסייע בכיתה ספציפית,בנושאים שונים.
במקביל, אימצתי כל למידה משותפת, בין אם למשחקי קופסא, לפעילות תנועתית משותפת, למשחקים וחידות לחגים ועוד.
למה בכלל למידה משותפת? כי אם אנחנו רוצות-ים לשנות אופני למידה, לשבור מבנים היררכיים, ליצר מודלים שונים של למידה היברידית בתוך בית הספר, ולאפשר לכמה שיותר מבנים חברתיים להתקיים, זו אחת הדרכים הפשוטות,
כשלב / שגרה בלמידה רב גילית, ובהקניית מיומנויות של לומדים עצמאיים ואחראים ללמידתם שלהן-ם ושל אחרות-ים.
למה זה מתאים? להכל, להלן דוגמאות -
כשלב / שגרה בלמידה רב גילית, ובהקניית מיומנויות של לומדים עצמאיים ואחראים ללמידתם שלהן-ם ושל אחרות-ים.
למה זה מתאים? להכל, להלן דוגמאות -
שיעורי מתמטיקה - ילדים שעוזרים לילדים אחרים מתמקצעים ב - איך להסביר לאחרים, בעובדות מתמטיות שאולי הם לא שלטו בהן לפני (פוסט על עובדות מתמטיות), לחשיבה משותפת, ללמידה של נושאים חדשים רלוונטיים לפי יכולות, לעבודה על חידות מתמטיות מפתחות חשיבה שאינן תלויות בגיל, ועוד.
שיעורי שפה - קריאה יחד, סיוע במשימות כיתתיות, פתרון חידות יחד, משימות כתיבה משותפות, משימות יצירתיות שקשורות לשיעור מבוסס סדרה (לינק להסבר פה) ועוד
אומנות - יצירה משותפת, חשיבה ביקורתית;
חקר - חקר רב גילי מבוסס עניין, עבודה משותפת על מיומנויות חקר - העמקת ידע ויכולות;
שיעורי פילוסופיה / דיונים / דיבייט.
וכל שיעור אחר כמובן כיד הדמיון הטובה.
יתרונות - ויש הרבה
* ילד/ה (וגם איש-ה) שמלמדים מישהו משהו מתמקצעים בו הרבה יותר
* בטחון עצמי של שני הצדדים
* פיתוח מיומנויות של לומדים עצמאיים (עם ליווי של מחנכות - לפני במתן כלים ותוך כדי בחניכה, שאילת שאלות, הכוונה ועוד)
* פתח ליצירתיות וחישבה מסוגים אחרים; דפוסי חשיבה מתפתחים.
* שיתופי פעולה בין ילדים שיכולים לייצר מוטיבציה, הנעה פנימית, פריצות דרך בשל חיבורים חדשים.
* פיתוח מיומנויות חברתיות בשל חשיפה לקשת רחבה יותר של חברים.
* פתרון בעיות איכותי יותר
ומה ההבדל בין זה לבין חונכות של כיף?
יש הרבה דומה כמובן אם משמרים את הצד הנותן והצד המקבל,
אבל אם מאפשרים יותר, תוך כדי שבירת מבנים, עבודה משותפת ולא רק סיוע, משימות שדורשות שיתוף פעולה ולא רק חניכה, אז מייצרים למידה חדשה, שגרה חדשה בתוך בית הספר שמאפשרת לילדים-ות לצמוח באופנים חדשים.
תיהנו (:
כל הזכויות שמוורת לשרון מיכאלי - רמון
