שבעה משחקים לשיפור שליפה

שליפה היא מיומנות מעניינת. אנו גם נדרשות אליה יום יום- שיחה, שאלות ותשובות, חידות, אסוציאציות, והיא גם מיומנות יסוד בהיבט של למידה והתפתחות, לדוגמא- שליפת עובדות חשבוניות, זכירת עובדות וידע עולם ושליפתם כאשר צריך.

ילדים רבים מתקשים בשליפה מסיבות שונות, לעיתים אורגניות, לעיתים תלויות יכולות תקשורת, לעיתים אישיותיות ולעיתים לימודיות, או יותר נכון חוסר שליטה בעובדות.

להלן שישה משחקים לשיפור שליפה:

1. משחקי אסוציאציות- 

משחקי אסוציאציות מעולים לשיפור מהירות תגובה, ליצירת הקשרים, לשיפור מהירות חשיבה.

ניתן לשחק משחק אסוציאציות חופשי- זריקת מילה ותגובה של כל משתתפ/ת במילה משלו;

ניתן לשחק שרשרת אסוציאציות- כל מילה מובילה למילה קשורה/ הפוכה/ מקדמת;

ניתן לשחק אסוציאציות סביב מושג יחיד- אהבה/ אוכל/ שמחה/ לחץ ועוד;

ניתן לשחק אסוציאציית פתרון לשאלה או חידה עם פתרון עד שתי מילים

2. התמסרות רעיונות/ קטגוריות/ הפכים/ מקבילות/ אחר

לוקחים כדור שנוח לזרוק ולתפוס, עומדים במרחק לא מאיים מול הילד או הילדה (הכדור מוסיף נדבך שפעילות המוח, אך המטרה אינה גם להתאמן על זריקת כדור; עם זאת, כדאי לוודא שהילד/ה מסוגלים להתמסר).

אני אומרת מילה והילד/ה מחזירים לי את הכדור עם מילה קשורה לפי הנושא/ ההקשר, לדוגמא:

הפכים- גבוה- נמוך

מקבילות- גבוה- רם

קטגוריה- רכבים מכוניות- מטוס

3. משחקים שדורשים התייחסות שפתית-

פיקולו - דורש תשומת לב לצד התייחסות שפתית (מעולה גם לאיפוק, ראו פוסט).

משחקי תיאור, לדוגמה מה בקופסה? מחביאים חפץ, מתארים אותו ובכל עם מישהו אחר מנחש.

משחקי רצון- יושבים בקבוצה של משפחה/ חברים,
באמצע מכינים כרטיסיות עם נושאים.
כל כרטיס שיוצא, כל משתתף אומר כל מה שיש לו לומר על הנושא-
אני רוצה.... אוכל אהוב.... תכנית אהובה...

4. הברקה- השיטה הבסיסית לתרגל מהירות שליפה-
מכינים כרטיסיות (או חפצים) שהילד מכיר היטב (אנו לא עוסקים בהקנייה, אלא רק בתרגול שליפה),

מראים כל תמונה למספר שניות (מתחילים מעשר- חמש עשרה) והילד צריך לומר מה בתמונה.

עם התרגולים זמן החשיפה יורד.

5. שירים-

לשיר יחד, כאשר בכל פעם מישהו אחר משלים מילים.

6. משחק סקירה מהירה- בפוסט הזה- יש לשחק הדדי, פעם אנחנו נותנים הוראה ופעם הילד/ה.

7. המון משחקי דמיון, המון שיחות על נושאי ממוקדים, המון חידות- יש משחקי חידות מעולים לרמות שונות, חידות מפתחות מהירות תגובה, שליפה, חשיבה מסוג מסוים.

אשמח לתת עוד רעיונות במידת הצורך ולשמוע אם יש לכן רעיונות שאין בפוסט, אוסיף אותן עם קרדיט למקור (:

© כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון 2015

שוויון מגדרי - בבית הספר, מיומנויות קדם מוטוריות

השיח על שוויון מגדרי הוא מורכב וכאשר נכנסים לנושא בהיבט בתי הספר הוא מקבל משנה תוקף בייצוגים של בנים ובנות/ נשים וגברים בחומר הלימוד (שמוליק קונה רכבים, סוזי קונה בגדים); בדמויות עליהן לומדים (דמויות היסטוריות, מנהיגים ועוד); בשפה בכיתה (ייצוגי נשיים וגבריים, ואף הפנייה עצמה); בתרבות המשתקפת בחינוך  ובאלמנטים רבים נוספים.
שמתי לב שבכיתה בתחילת כיתה א' היו בנות (בעיקר) שלא הצליחו במיומנויות הנתפסות על ידי כקריטיות למשחק ודבר זה פגע בביטחונן העצמי, ובמקביל היו בנים אשר התביישו, כן, כבר בכיתה א', לרקוד, לשיר ולפעול עם הגוף בשיעורי תנועה*, אך במקביל גם חשו שהם "מפסידים" חלק מהכיף.
אצלי בכיתה אני מאמינה גדולה בשוויון והחינוך לשוויון- הזדמנויות, הצלחה, התנסות, התנהגות ואני מבטאת את החינוך באמצעות השפה שלי, בשבירת מוסכמות, בדיונים מורכבים על נשים וגברים, ספורט של נשים וגברים, ייצוגי כוח ועוד (באופן מותאם לכיתה ב').

בפוסט זה אני רוצה להציג חמש מיומנויות שלדעתי חשובות להחלת תרבות כיתתית של סובלנות, למידת וחניכת עמיתים ושוויון בין בנים לבנות אשר משפיע על:

1. ההתנהלות בכיתה- בטחון עצמי, מעורבות, היכולת להיות נוכחים ולהשמיע קול, תרבות שיח, הקשבה, עבודה בקבוצות.
2. החברתיות בהפסקות ובכיתה.
3. הערך העצמי של הכיתה ככיתה ולא רק כיחידים.

המיומנויות הן:

1. ריצה- נדמה לנו שכולם יודעים לרוץ, אך פלא הוא שבנות מתעייפות יותר מהר ורצות לאט יותר; לא משום שהן לא מסוגלות אלא משום שהן לא רגילות לזה. לא נעים להן לתפוס בנים בתופסת, באופן שייתפס כ"אגרסיבי", הן חשות שהבנים "בכל מקרה מהירים יותר" ומעטות רצות "כמו בנים".
   לדעתי זהו עניין שנוצר בעקבות פידבקים סביבתיים, ואני כמחנכת פועלת על מנת ליצור מרחב ריצה שווה. אני והם יודעים שלא כולם מהירים באותה מידה, אך המאמצים משתנים ותחושת היכולת עולה.
2. זריקת ותפיסת כדור (בגדלים שונים)  היא מיומנות חלשה יותר אצל בנות בעיקר בשל שלוש סיבות:
   
   • חוסר יכולת לתפוס כדור- נובע בעיקר בשל מיעוט הזדמנויות ומשחקים.
   • פחד מפני הכדור (סיבות מגוונות, החל ממיעוט הזדמנויות ועד היבטים רגשיים).
   • אי- ויסות כוח. הקושי לתפוס ולזרוק כדורים משפיע על היכולת להשתלב במשחקים הספורטיביים, בשיעורי הספורט ובהפסקות. הבנות (בעיקר) והבנים החלשים יותר נמצאים בעמדת נחיתות מול הבנים ה"חזקים" מוטורית וחשים פחות בטוחים בעצמם.
   קל מאוד לשנות את המצב- משחקי התמסרות מסוגים שונים, למידת מכות פתיחה שונות (כדורסל, כדור-יד, כדור- רשת ועוד)**.
3. טיפוס וקפיצות- אני משלבת את שני התחומים הללו יחד, על אף שהם דורשים גם מיומנויות שונות, משום שהיכולת לקפוץ ולטפס משפרת כוח, משפרת יכולת אלתור ויצירתיות ובעיקר מעלה את הביטחון העצמי ומשפרת היציבה.
   אצלנו בבית הספר יש גן שעשועים ואחד הדגשים שלי בכיתה הוא יציאה לגן השעשועים פעם בשבוע למשחקי טיפוס, מסלול מכשולים ועוד.
4. ריקוד, תנועה, התנסות גופנית מסוג יצירתי- גיל המבוכה מנמיך מדי שנה, וילדים שנבוכים לרקוד כי העירו להם, הסבירו להם "איך צריך" לרקוד או שהם חושבים שהם "לא יודעים איך" מסתכלים על חבריהם במבט מלא מאוויים של השתתפות.
   הפתרון הוא חשיפה מרובה לאלתורים, ריקודים, מוזיקה ומשחקי קצב (כמקדמי ריקוד) לצד חיזוקים רציניים לרוקדים ולכל התקדמות לקראת התנסויות גופניות שונות.
   בנים נבוכים יותר מבנות, אך ברגע שהסביבה מאפשרת התנועה יוצרת חיבורים מעניינים, הבנים נהנים מפן תנועתי חדש, והבנות לא נשארות עם תחום שהוא של "בנות בלבד".
5. רצון להתנסות- יש שיאמרו שרצון להתנסות וההפך ממנו הימנעות הוא חלק מהאופי, אני מאמינה שחלק ניכר מהרצון נובע מהתנסויות קודמות והצלחה בהן.
   הצלחה היא עניין מעניין, ובהיבט של תנועה אני טוענת שהעשייה- התנסות עצמה היא הצלחה.
   כמחנכים עלינו לאפשר לילדים לחוש בטוחים ומעניינים בבחירותיהם ובאופני התנועה השונים שלהם על מנת שכלל ההתנהגויות המוטוריות- מרחביות בין בנים ובנות יהיו מקובלים. לשם כך יש לשחק משחקי תנועה שונים ומשונים, החל מתופסת, דרך משחקי אלתור, תיפוף ועוד.
   במקביל יש לבסס מרחב שוויוני כתפיסה על מנת שתהיה לכל המעורבים סבלנות ומוטיבציה ללמידה ולמשחק המשותף.

* בנוסף לשיעורי הספורט השבועיים הכיתה שלי עוברת איתי שיעור שבועי בתנועה בו אנו לומדים על מרחב, גוף, ביטוי גופני, מתיחות ויוגה, נשימות, אלתור גופני ועוד, ובמקביל עובדים על שיתוף פעולה, פתיחות ויצירתיות.
** בעוד מספר ימים נעלה פוסט על משחקי התמסרות (:

אשמח לענות לשאלות בתגובות לפוסט, בעמוד של "טוגי" בפייסבוק, בערוץ Yotube של טוגי, Twitter או  #togiletsplay באינסטגרם.

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

השיחה על צוק איתן בכיתה, שרון- יש הסכם שלום!!

שבוע ראשון ללימודים. קיבלנו הנחיה ממשרד החינוך לדבר על "צוק איתן" לדבר על רגשות, לדבר על חוויות ולעשות פעילויות שבירת שיגרה ו"חוסן". כמובן, במדורה.
 אצלנו בכיתה פתחתי בשתי שאלות:
1. מה אתם/ן יודעים על "צוק איתן"?
2. מה הייתן/ם רוצות לדעת?

מעניין לשמוע מה ילדים בכיתה ב' ממרכז תל- אביב יודעים, שמעו וחוו.
האזעקות היו חלק מינורי מחייהם בחופש הגדול, והם חשו בטוחים; עם זאת הדאיג אותם מאוד אורח החיים של הילדים שקרובים לעזה וגם של האנשים בעזה.
הם שמעו על המנהרות- ושאלו מדוע חפרו אותם.
הם שמעו והכירו מעט מילואימניקים וביררו לעומק מה עושים בצבא, והאם זה מסוכן.
הם ידעו שהרבה נפגעו בעזה, אבל סייגו שהצבא לא רצה לפגוע בהם.
היה להם חשוב להבין איפה עזה נמצאת.
למה מצרים לא רוצה את עזה?
והם שמחו- כי כמה ילדים אמרו שיש שלום.

מהנקודה הזו התחלתי- מה זה שלום? עם מי יש לנו שלום? למה יש מלחמות בארץ הזו? ובכלל?
ומה זו הפסקת אש? ואחריה יגיע שלום?
ואיך אתם תרגישו אם יהיה שלום?

הייתה שיחה מעניינת, שהתפרשה על פני שלושה ימים וחמש שעות.
מפות, שירים, אישים שקשורים לשלום.
גם על יצחק רבין דיברנו, מישהו אמר שהרגו אותו כי הוא רצה שלום.

ואני תוהה, אם מורות בעזה דיברו על המבצע.
ואני תוהה האם החינוך הישראלי, שמחקר גילה שהוא גזעני מדי, סובלני פחות מדי ובעיקר מאוד לאומי מחנך לשלום,
או שמא, רק להפסקות אש.

התחלה, או למה בלוג

המון זמן אני מסתובבת לי עם הרצון לכתוב שוב בבלוג על נושאים שמעניינים אותי, חשובים לי, ומצויים בלב העשייה היומיומית שלי, ובעיקר בכיוונים בם אני צועדת ורוצה להתפתח.
אני כותב המון זמן, מאז שאני בת שבע או שמונה. כותבת פתקים, ו-notes, סיפורים ושירים למגירות ובמחברות, מאמרים ומחשבות, עבודות, הגיגים, חומרים מקצועיים ועוד ועוד. היה לי בלוג אישי בכל תקופת שהותי בהאיטי, ובלוגים בשני אתרים מוכרים; ואז, הפסקה.
הרגשתי שאני צריכה להתמקד בכתיבה, ולא הצלחתי להגדיר לעצמי איך ולאן.
הזמן עבר, והתגבשתי, תוך כדי עשייה בתחומים שונים, והנה אני יוצאת לדרך.
בבלוג הזה אכתוב, בעיקר, על חינוך, למידה היתנסותית, עשייה חברתית, סיוע חברתי- הומניטרי- בינלאומי ופעילות גופנית.
כל הנושאים בהם אעסוק נבחנים אצלי, בשיח הפנימי והחיצוני ובעשייה דרך מושגים ופרקטיקות שונות; ביניהן: גמישות, יצירתיות, העזה, ניסיון, ביקורת, למידה ועוד.
אני מקווה שתמצאו עניין ומקור לשיח ושיתוף.

שרון.