יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

"בראשית ברא אלהים..." יש אלהים? ואיך זה קשור לפרוייקט 929, תקציבי מנהלת הזהות היהודית ועוד...

בכיתה ב' מתחילים ללמוד תורה מספר התורה. חוברות הלימוד, המדריכים למורות, דפי העזר (בחינוך הממלכתי) עוסקות בעיקר בהבנת הסיפור, מילים קשות, שפת התורה והתפיסה המקראית;
מטרות העל הן- הכרות עם המקרא ועולם המקרא, פיתוח שפה גבוהה, אוריינות, יסודות מארגנים של ספרות חז"ל והתורה (כגון תורת הגמול, מעשה אבות סימן לבנים, מצוות ועוד) . שלל המטרות השונות מגובות בציור, חווית למידה, סרטונים, אוריינות חזותית ועוד, על מנת לאפשר "חיבור" לטקסט עצמו ולפרשנותו ברמת הפשט, בעיקר.

אין באופי הלימוד התייחסות מתודית- פדגוגית- פילוסופית לשאלות משמעותיות לחברה הישראלית- חילונית אשר מתקיימות ועולות בכל כיתה ברמות חופש שונות, בהתאם ל: מורה המלמדת את הנושא, אופי בית הספר, ידע המורה המלמדת ומשתנים נוספים כגון- זמן, אופי למידה ועוד.

התורה צריכה להילמד על פני שלושה צירים-
ספר דתי- המושתת על אמת היסטורית;
ספר היסטוריה- במגבלות ההיסטוריה: כותביה, מטרותיה, הבנה של "את מי היא משרתת";
מיתולוגיה יהודית שעל בסיסה פותחה המיתולוגיה היהודית על הסתעפויותיה השונות.
כאשר מסביבם יש לתת מחד מענה לשאלות מורכבות ולבצע לימוד הקשרי לנושאים חשובים על מנת לייצר את אותה למידה משמעותית מדוברת, לדוגמא:
- כאשר לומדים על גן עדן- כדאי לפתוח מפה וללמד על מבנה המזרח התיכון, הנהרות, מיקומים אפשריים של "גן עדן" ועוד.
- כאשר מדברים על פניית אלהים לאברהם יש לדבר על סרגל הזמנים ההיסטורי.

צריך אומץ רב ותפיסה אוניברסלית לתת מקום ממוסד לשאלות קשות ולדיונים שונים, כגון:
האם אלהים קיים?
מי המציא אותו?
איך הוא נראה, או למה אין לו גוף?
מי זה האלהים הזה? הוא אותו אלהים של הנוצרים והמוסלמים?
האם ניתן להאמין באלהים אבל לא באלהים הזה?
ועוד.....

יותר מאומץ, יש לתת למורות ידע וכלים להתמודד עם הנושאים הללו וכן חומר עשיר יותר מהניתן למורות המלמדות ביסודי (ואולי גם בתיכון, אינני מכירה את ההכשרה ללימוד תנ"ך בתיכון) על מנת שתוכלנה לעסוק בשאלות חשובות.
העיסוק בשאלות אלו מייצר עניין עמוק יותר בטקסט ומחבר אליו גם ילדים אשר מגיעים מבתים בהם לא מאמינים באלהים או בדת, אין הקשר ביתי לנושא ועוד.

יש לעמוד באומץ מול התמורות בציבור היהודי בארץ ולתת מענה חינוכי- מחשבתי אמיתי, ולא רק לכסות ולחזק מתוך פחד, מגננה ומדיניות חד חד ערכית.

ואסיים בדיון מעניין בכיתתי-
לאחר שדירנו על כך שדת היא נושא מעגלי-
אנחנו מאמינים באלהים ולכן הוא קיים; והסכמה שרק אם אדם אחד מאמין בו- מאפשר את קיומו, הילדים ציירו את האופי של אלהים כפי שהם היו רוצים שיהיה.
באופן מפתיע, גם ילדים שחונכו כי "אין אלהים" ציירו, ולא מכורח, אלהים פנימי בכל ערכים חשובים להם.

תרומתו של משרד החינוך לאיכות החיבור ליהדות וערכיה תהיה גדולה לעין שעור בהשקעה במורות המלמדות את החומר, ברתימתן לתהליך חיזוק ערכים יהודיים לצד אוניברסליים (ערכים שחלקם משיקים) במקום להמציא בכל שנה עוד פרוייקט מלהיב ומגניב.



יום שני, 8 בדצמבר 2014

איפוק, מיומנות בסיס לחיים

השבוע, העברתי מפגש בנושא "איך מלמדים איפוק" לגננות ומחנכות בגילאי יסודי עד תיכון. המפגש היה מרתק, עמוס בשאלות, סוגיות, דוגמאות ותובנות.
לו יכולתי, לימוד נושא זה היה שלב חובה בכל הכשרת מחנכות/ים, וחובת לימוד בכל כיתות א' ובכל כיתות ז'.
להלן, לשימושכן/ם

איך מלמדים איפוק? סדנא לנשות חינוך
שרון מיכאלי- רמון
ניתוח התנהגות וחינוך גמיש

מדוע איפוק חשוב בגן/ כיתה/ סביבה לימודית/ חוג
איפוק הינו מיומנות- התנהגות יסוד אשר מאפשרת לאדם לווסת את התנהגותו בסביבה ולאפשר לסובבים אותו- עמיתים ואחראים להתנהל בצורה שוטפת במרחב. כאשר ילדים לא יודעים להתאפק ההתנהגות לא מפריעה רק לילד/ה, אלא לחבריו לכיתה, לשיעור להתנהל, למורה ללמד ואף להינות מחוויית החניכה.
מהו איפוק?

בואו נגדיר איפוק באופן אופרטיבי- נראה לעין- בזוגות להגדיר סיטואציות הנוגעות לנושא איפוק.
הצגת התוצרים.
מדוע חוסר איפוק מפריע לנו? כמחנכת, כהורה, כאישה בסביבה הציבורית.
מי אמור לחנך לאיפוק? החל מאיזה גיל?
האם צריך להיות קשר בין המחנכת להורים כאשר עובדים על איפוק, מתי כן ומתי לא.

הגדרות
 בסיסיות: א. בספר "אינטליגנציה רגשית – מדריך למידה" של האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 9, ניתנת הגדרה כללית זו:
"אף כי אין הגדרה אחידה ומוסכמת למושג אינטליגנציה רגשית, במובן הרחב הכוונה ליכולת של הפרט לזהות מגוון של רגשות אצלו ואצל האחר, להבין את הרגשות האלה, בכלל זה מקורותיהם והשלכותיהם, ולווסת אותם בהתאם למטרותיו, וזאת כדי להיטיב להסתגל לסביבתו".
בעמ' 23 מופיעה טבלה לפי גולמן ובה טור כישורים: הכרה וויסות, ושורת יעדים: העצמי (כישורים אישיים) והאחר (כישורים חברתיים), ובה הפירוט הבא: 
בתיבת הכרה-העצמי: מודעות עצמית – מודעות עצמית רגשית, הערכה עצמית מדויקת, ביטחון עצמי. 
בתיבת הכרה-האחר: מודעות חברתית – אמפתיה, תודעת שירות, מודעות ארגונית. 
בתיבת ויסות-העצמי: ניהול עצמי – שליטה עצמית, אמינות, מצפוניות. 
בתיבת ויסות-האחר: ניהול מערכות יחסים – תקשורת, ניהול סכסוכים, עבודת צוות ושיתוף פעולה.
נראה כי עיקר העניין בוויסות הוא האיפוק והשליטה העצמית[1].

ב. הגדרה: התנהגות נאותה לפי הכללים בעת קושי במהלך עבודה בשיעור/במצבים חברתיים
    ובבקשת עזרה. הבלגה במצבים המעוררים תסכול/כעס/ אי שביעות רצון


2.      אילו התנהגויות אנו מסווגות כאי- איפוק? (צעקות, חוסר שקט, התפרצות.....).
למה ניתן למיינן- רגשי, התנהגותי, תשומת לב, אחר.....
3.      מה כולל איפוק?
התמודדות עם כעס ותסכול, ניצחון והפסד בכבוד, המתנה, סיום מטלה והמתנה (מה עושים בינתיים), אי- התפרצות, המתנה, איפוק בזמן קונפליקט ועוד.

האיפוק מתחיל בצרכים בסיסיים כמו מזון, צורך בתשומת לב, צורך במענה מיידי ועוד;
חוסר באיפוק הינו התנהגות מחוזקת על ידי הסביבה:  http://www.youtube.com/watch?v=Q8rabKfgO_s
מחקרים מראים שיש קשר בין איפוק ואקלים כיתה, איפוק והצלחה- לימודית וחברתית ובעיקר שאנו יכולות להשפיע וללמד איפוק (:


4.      איך נלמד- 
א. פירוק לשלבים: מי, מתי ומה (מי מתפרץ, מתי זה קורה- מכיל את ה"למה", מה קורה בהתפרצות/ חוסר האיפוק).
ב. יישום לאחר זיהוי רמת התלמיד/ה- אימון משחקי לצד שינוי התנהגותי בכיתה.
ג. אימון עד הטמעה אפקטיבית בכיתה- אישית וכיתתית, שימוש נרחב בחיזוקים.

אחרי שמיפינו לעצמנו מי חסר/ת איפוק, מתי זה קורה (כדאי להיעזר ברישום) ומה ההתנהגות שאינה מקובלת עלינו, נפעל כמחנכות כיתה ברמות שונות:
א.      שיחה עם התלמידים הספציפיים ותיאום ציפיות.
ב.      שיחה כיתתית על האווירה בכיתה, על כוחה של הכיתה לשלוט באווירה, על מה לא מקובל בכיתה.
ג.       משחקים בכיתה- מלחמה, שש בש, פיקולו מבוגרים, טאקי.
הכללים: הפסד בכבוד, נצחון בכבוד, אי האשמה, אי רמאויות, אי עזיבת משחק באמצע.
משחקים לאורך שלושה שבועות תוך שמירה על החוקים (יש להתאים מענה למי שלא מסוגל- תמיכה צמודה, הוצאה מהמשחק, עידוד, חבר מסייע).
ד.      מתן סט התנהגויות חלופי; לדוגמא: ילד שקופץ וצועק סיימתי בתום משימות- ללמדו מה עושים בסיום משימה.
ה.     חיזוק כל מי שמגלה איפוק בכיתה, כל הזמן (:
ו.        תגובה התנהגותית של המחנכת- מה אני עושה/ לא עושה בזמן אי- איפוק; מותאם לילד/ה.










[1] http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2816_3.html