יום הזכרון, פוסט טראומה, מערך לתיכון ומחשבות על החברה הישראלית

השבוע צפיתי עם הכיתה שלי בסרט "סיפור מהחיים", שעוסק בכיתה בצרפת, בשואה ובמחנכת אמיתית, כזאת עם חכמה ולב. לאחר הסרט אמרתי להם שלצערי, ממרום חוויותיי, אני לא מאוד אופטימית ביחס להתייחסות אל הזר, לשלום, למלחמות.

במעבר חד, עברנו לשבוע יום הזכרון ויום העצמאות; ודיברנו על הימים האלה מנקודת מבטם של ילדים בכיתה ו'/; ודיברנו מעט מדי לטעמי, לעומת שנה שעברה, בה הקדשתי שבועיים ליום הזכרון ויום העצמאות.

ובשבוע האחרון הפיד שלי עמוס בחוויות צבא, זכרונות, פנים והמון פוסט טראומה.

וחשבתי לעצמי שאם הייתי מחנכת כיתות גבוהות, י' - י"ב, והייתי רוצה שהם יהיו בני אדם חושבים, ביקורתיים ובני שיח, הייתי מדברת איתם, בנוסף לנושאים הברורים מאליהם, על חמישה נושאים, שבעיני, (כאשה, כאמא, כאשת חינוך, כמילואימניקית, כמומחית סיוע בינ"ל), חייבים להיות חלק מהשיח הציבורי באופן אמיתי; חייב להיווצר שינוי בשיח, בהתנהלות, וחייבים לתת גם לנושאים פחות "הירואיים", פחות "פטריוטיים" להיות חלק מהחברה באמת;

התנדבות, עזרה לזולת וצבא

הזכות לא להתגייס בישראל ושירות לאומי

פוסט טראומה והעובדה שיותר מדי חיילים סובלים מפוסט טראומה אחרי השחרור

גבורת היחיד אל מול האתוסים

הזכות והחובה למלחמה ולשלום

הייתי מעבדת את הנושאים הללו דרך השירים האלו:

אביב גפן - שלום   שיר תקווה  

השיר של ירון אדל, קצין שחי עם פוסט טראומה ועיבד את תחושותיו לשיר - קצין מסריח , כתבה על השיר ב - מאקו

השיר של אדם צחי שכתב על אביו שחי עם פוסט טראומה, שיר שנקרא יום השכחה

פרוייקט עוד מעט נהפוך לשיר; השיר שכנסיית השכל הלחינו שום דבר לא יפגע בי 

יש עוד המון שירים, סרטים וקטעים שיכולים להוות כר מצוין לשיח, אבל הם רק פתיחת הנושא, בכיתה, אבל בעיקר בחברה כולה.

מצרפת שני פוסטים שכתבתי בעבר:

שיעור על חייל יורה אהבה

פוסט טראומה- חייבים לשנות את המצב

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי רמון

70 שנה למדינה- יום הזכרון, יום העצמאות- חומרים מעניינים

לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות, מעט קישורים לחומרים ומערכים מעניינים

מערך שיעור שלי, כיתות ה' ומעלה- חייל יורה אהבה

פוסט על מערך מונחה תלמידים- איך לדבר על מלחמות ומוות בכיתה -  גן עד כיתה ד'

חומרים מאוגדים אתר משרד החינוך, כולל מערכים של יד בן צבי ופרוייקט תמונות 70 שנה

הספרייה הלאומית- 70 שנה למדינה

המצאות ישראליות ששינו את העולם

רלוונטיות לחיים- מטרה פדגוגית ראשונה

למה אני צריכה את זה?

שאלה שתלמידים אף פעם לא שואלים; נכון? (:

בינינו, זו שאלה מעולה, משובחת אפילו. הרי אנחנו לא עושים כמעט דבר שאין לו תכלית. וילדים בבתי ספר לומדים או משננים המון חומר, חלקו הכרחי, חלקו נבחר ושאלת הלמה חשובה מאוד.

החלטתי לבחור חמש מטרות פדגוגיות שילוו את הכיתה שלי עד סוף השנה, כחלק מלמידה שונה לקראת העלייה לחטיבה.

המטרה הראשונה היא- רלוונטיות לחיים.

אני מתכוונת לקחת בכל שבוע נושא אחד שקשור לחיים של ילדות וילדי הכיתה שלי ולצאת ממנו ללמידה הקשרית.

מה יהיו התוצרים בכל שבוע?

הכרת הנושא

הכרת מושגים עיקריים

חיבור למקצוע- שפה והבעה

חיבור לביקורת

יצירת הקשרים

יצירתיות- מה הצעד הבא של הנושא.

ממה אתחיל? מדו"ח הקיימות של Adika - 

למה? Adika היא חנות תל אביבית שכל הילדות מכירות; היא קשורה לאופנה ולתרבות; היא חלק מהמרחב העירוני; היא מאוד הקשרית.

אשמח לשמוע איזה חיבור לחיים אתן מעלות לדיון בכיתה (:

כדאי להירשם לבלוג, יש מלבן בצד ימין.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

יום השואה- כיתות ו'- חט"ב

יום השואה הוא יום מורכב, וקשה מאוד להעביר את המהות שלו במספר שעות מצומצם, בייחוד בבתי ספר יסודיים.

השנה, כמחנכת ו', אני הולכת לפרק את היום הזה לחמישה חלקים, ולהקדיש את כל השעות השבועיות שלי לעניינו; עם זאת, אם אין לכן את הזמן או את הרצון להיכנס לעומק, אני ממליצה לבחור נושא אחד, או שאלה אחת ולצאת ממנה לנושא.

ציר זמן וקשר בינ"ל היסטורי - מתי התרחשו מלחה"ע ה-2 והשואה; הפרדה בין מלחה"ע ה-2 לשואה והקשר ביניהן.

מהי שואה? שואה וג'נוסייד - דיון שחשוב לעשותו, ברמה מותאמת לכיתה ו' (ככל שעולים ברמת הכיתות כדאי להתייחס לנושא אחרת), הן בתקופת מלחה"ע ה-2 והן בהיסטוריה בכלל.

מה קרה בשואה- ברמת תפיסה, בהתאמה לכיתה ו' - שיעור מונחה כיתה:

מה אתן-ם יודעות, מה שמעתן/ם, מה מעניין אתכם.

הסבר כללי על השואה- אירופה, המזה"ת, צפון אפריקה והעולם.

מדוע הכניסו את ה"גבורה" לזכרון היום? מהי גבורה? גבורה יומיומית, חסידי אומות עולם, גבורה של לוחמי מחתרות ועוד.

מדוע לזכור ואיך לזכור? שאלה עליה נענה כהטרמה, ולאחר צפייה בסרט "סיפור מהחיים"- עליו תוכלו לקרוא כאן- מערך שיעור סיפור מהחיים.

תוכלו למצוא חומרים נוספים בפוסט - סרטים וסירטונים בנושא השואה

במידה ויש צורך לדבר עם הכיתה על מוות / אובדן - פוסט שלי על איך מדברים עם ילדים על מוות ומלחמות

כתבה מעניינת על פרדי הירש שהציל ילדים וחינך ילדים באושוויץ, ושאלה מעניינת- מדוע כולם מכירים את קורצ'אק, ולא אותו.

ספר חדש שיצא השנה שמדבר על גיבורות וגיבורים בשואה- מועדון הניצולים

חומרים משרד החינוך - חומרים כלליים יום השואה, בשבילי הזכרון - חינוך חברתי

יהדות צפון אפריקה - יד בן צבי

יהדות צפון אפריקה - המכון לחקר השואה

עמוד פייסבוק - יהדות צפון אפריקה בתקופת השואה

יד בן צבי - מאגר חומרים צפון אפריקה והשואה

אופנה, נוער וחינוך - מערך שיעור ותפיסה של פדגוגיה

עפתן על עצמכן בזמן האחרון? וכשעשיתן את זה, הרגשתן מעולה, או שהרגשתן מובכות מהסיטואציה?

ואם מישהו או מישהי היו אומרות לכן, יאלללה, איך את עפה על עצמך? הייתן מרגישות טוב עם המעשה שגרם לכן גאווה או התרגשות?

בחודשיים האחרונים שתי רשתות אופנה יצאו בקמפיינים של חולצות עם משפטים מחיי היום יום:

גולף, בשיתוף עם הסופרת ענת לב אדלר, הוציאו קולקצייה בשם "תלבשי מה שיש לך להגיד", בה הדפיסו משפטים מוכרים על חולצות במטרה לגרום לנשים להנכיח את עצמן במרחב, ומתוך תפיסה שנשים צריכות לומר את מה שיש להן להגיד, ובשפה העברית.

אהבתי את המשפטים, ובעיקר אהבתי את העובדה שחברת הלבשה ישראלית לוקחת צעד קדימה ומוציאה קולקציה עם אג'נדה פמיניסטית ובעברית; שהרי רוב החברות כותבות משפטי השראה גנריים / מאוד מיינסטרימיים / באנגלית.

TNT, שפונים לבני נוער, יצאו בפרויקט משותף עם סטודנטים מבצלאל, שהגו פרויקט כרזות נגד בריונות ושיימינג בקרב בני נוער. הם יצאו עם קולקציית חולצות של משפטים שיכולים להיות חיוביים ויכולים להיות מעליבים.
ניתן למצוא בהם משפטים שונים, לדוגמה: "עף על עצמו", "חיה בסרט" ועוד.

הפרויקט הזה מאגד בתוכו אחריות חברתית ותאגידית של TNT, ושיתוף פעולה מעולה בין מוסד אקדמי, חברה מסחרית ונסיו לשינוי תודעה בקרב בני הנוער.

אני מתכוונת לקחת את שני הפרויקטים לכיתה שלי לשני שיעורים בעלי ארבע מטרות:

הכרות עם מושגים חדשים

הקשרים חברתיים נוספים מחיי הילדים

כתיבת פסקת טיעון

הצגת טיעון אישי- בכתב או בע"פ.

שיעור ראשון -  הכרת המושגים אחריות תאגידית, שינוי תודעה, נרטיבים, שינוי חברתי.

שיעור שני - שיעור שפה וחברה - 

הילדים יביאו לכיתה דוגמאות נוספות של משפטים, עם ובלי קשר לאופנה.
נדון במשפטים של שתי החברות שהצגתי;

נכתוב מסע פרסום בקבוצות לאחת החברות (כל קבוצה תבחר למי), פסקת תוכן + כרזה מלווה.

כל ילד/ה יכינו פסקת עמדה לגבי הקמפיינים- בכתב / דקה מצולמת.

חומר עזר מצוין לשיעור, בהיבט השימוש באופנה כאקט פוליטי / חברתי, הוא הפוסט המעולה של חן סיון- כוחו של הלבוש, ועמוד הפייסבוק שלה שעוסק באופנה- האופנאית.

הרציונל לשימוש באופנה בכיתה הוא:
1. היא קיימת בכל מקום
2. ילדים וילדות אוהבים אופנה ומושפעים ממנה.
3. היא רלוונטית לחיים.
4. היא הקשרית להסטוריה, למגמות, לתרבות, לחברה, לכלכלה ועוד.

אשמח מאוד שתשתפו בתגובות לפוסט לקמפיינים מעניינים ודוגמאות

מזמינה אתכן ואתכם להירשם לבלוג -  יש מלבן בצד ימין.

חג שמח, שרון

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

הכיתה כשדה קרב או כחוף מבטחים?

זרקתי את התיק על המיטה, אחרי שלושה שבועות של קורס צבאי במילואים. המון זמן לא נהניתי ככה; למרות האוכל הצבאי, הרס"ר, המבחנים, הלו"ז המטורף; האנשים והמפקדים עשו את ההבדל בין מטלה לחוויה חיובית של התפתחות וגדילה. בכל בוקר כשנסעתי לקורס, הרגשתי שאני בדרך לחוף מבטחים, בו יאתגרו אותי ויתנו לי כנפיים.

בואו נניח לרגע בצד את המינוח הצבאי, ונתמקד בעובדות: כיתה היא יצור חברתי חי, ופעמים רבות היא יצור לא נחמד, בעיני המרכיבים שלה – מורים ותלמידים כאחד.

ומי רוצה לבלות בחוויות לא נחמדות?

אני משערת שחלקכן עוצרות ותוהות אם התכוונתי לכתוב לבלות. כן, לבלות.

הרי השדה החברתי, מה שקרוי בפי מערכת החינוך - "האקלים החינוכי", הוא הדבר החשוב ביותר שמתרחש בבית הספר, לתפיסת הילדים כמובן, ולתפיסת החינוך העכשווי.

אז איזו כיתה אתן מחנכות? באילו כיתות אתן מלמדות? בכיתות שהן שדה קרב, מתיש, שבהן הילדים הם חבורות חבורות שמטרתם המאחדת היא להתיש את המורות, ואת עצמם? או בכיתות שהן חוף מבטחים: ?

כיתות נעימות, עם אווירת תמיכה., ולמידה., והומור, רחמנא ליצלן (:

אני מאמינה שכל הכיתות יכולות להיות חופי מבטחים.

המשתנים שמשפיעים על כיתה הם: 

מחנכת

ילדי הכיתה

מורות מקצועיות

הורים (בית, באופן רחב יותר)

בית הספר.

על המאפיינים של חופי המבטחים אכתוב בקרוב, בפוסטים אחרים.

אשמח לקחת אתכן למסע על הכיתה כישות כמרחב נעים. 

אשמח גם אם תכתבו לי מה האתגרים שלכן בכיתה ( או בצוות, או במשרד).

כדאי להירשם לבלוג (יש חלונית למייל מצד שמאל) ולקבל עדכונים.

שלכן, שרון

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©