פעם בכמה זמן יוצא קליפ של זמרת כלשהי (לעיתים נדירות של זמר) שמעורר בכולנו את תחושת הדודה הפולניה, אל המוסר הפנימית שלנו מזדעקת, אלפי פוסטים של "מי יגן על בנותינו ובנינו" משתחררים למרחבי הרשתות החברתיות, ואז, שקט; עד לקליפ הבא
מכיוון שהיכולת שלנו לשלוט בתעשיית המוסיקה / פרסום / בידור מועטה ביותר, אני מאמינה שיש לנו אחריות כנשות ואנשי חינוך (וכהורים, כל הכתוב כאן רלוונטי גם לשיחה 1:1 עם הילדות-ים שלנו) לגרום לילדים שלנו לחשוב – איך אני מרגישה מול זה? האם זה מתאים לי? האם אני כנערה חזקה / ביקורתית / פמיניסטית מוכנה לקחת חלק בניצול פרסומי, למה הקליפ הזה נראה ככה? האם לשיר אמורות להיות מילים / מסר / סיםור מאחוריו, ועוד.
השיעור שאני מציעה הוא שיעור מונחה ילדות-ים / נערות-ים, ולאן שהם יקחו אותו, לשם הוא יגיע.
שאלה ראשונה שתוצג תהיה – האם יש קליפים שמרגיש לכם כשאתן-ם צופות בהם, שהן לא באמת מיועדים לכם? קליפים שמעוררים בכן-ם אי נוחות? קליפים שאין להם קשר לשיר או אליכם כנוער / ילדים-ות?
הילדים-ות ישתפו בשמות של קליפים / יוצרות-ים שקליפים שלהם עולים בראשם.
נכין שמש אסוציאציות ונכתוב בה את כל המושגים / רגשות / מחשבות סביב – לא מתאים / לא נעים / כן מתאים / כן נעים / אין דבר כזה / יש דבר כזה.
נשאל, האם בזמן האחרון יצא קליפ כלשהו שעניין אתכן מאוד או להיפך, עיצבן אתכם-ן? סביר להניח (ברוב בתיה"ס) שהקליפ של עדי ביטי יעלה, בין אם משום שהילדים עצמם חושבים עליו ובין אם בשל הסערה החולפת שהוא יצר.
דיון קצר, בו נגלה כמה ילדים-ות מהכיתה צפו בקליפ, מעל כיתה ו' אם למעלה מחצי כיתה צפו בקליפ ניתן להקרין אותו ולבקש מהם –
להעלות את כל המחמאות, הביקורת, השאלות שעולות בהם אחרי צפייה.
נבקש מהן-ם להכין טבלה במחברת – ערכים אישיים שלנו – מול מה שהקליפ הזה משקף.
מהנקודה הזו – כל כיתה, בהתאם לגיל, לרמת השיח, ולשאלות שעולות – תמשיכו את הדיון, אולי לכיוון יותר רגשי, אולי ליותר ביקורתי, אולי השוואתי, אולי אל מול קליפים אהובים / מעצבנים / לא ריאליים והסיבה לכך.
בכל מקרה, אסור לנו לוותר על פיתוח מבט ביקורתי ומציאותי של הילדות-ים, על ידי שיחות פתוחות וכנות, בהן הם ישמעו גם את נקודת המבט שלנו באופן לא שיפוטי; ירגישו נוח לשתף, ויצליחו להבין את הקשר בין תרבות ההמונים למציאות החיים האמיתית והיומיומית של כל אחת ואחד מאיתנו.
ולשם השוואה - פוסט על "נמסטה" של סטטיק ובן אל - שמראה שליוצרים יש בחירה על ההיבטי החזותי,
על "סטיית תקן" של ססטיק ובן אל עם קליפ שונה לחלוטין מהנורמה שלהם (מעט בדומה ל - טודו בום) ובככל על היכולת של זמרים-ות להציע לנו טקסטים ביקורתיים
