משחקי התמסרות ואמונה עצמית

משחקי התמסרות עם כדור דורשים מיומנוית מוטוריות שונות:

תיאום עין יד

ויסות כוח

תפיסה עם הידיים/ רגל/ אביזר

זריקה/ גלגול/ בעיטה

קואורדינציה (לעיתים בסיסית ולעיתים מורכבת יותר, לדוגמא תפיסה תוך כדי תנועה).

מיומנויות חברתיות:

רצון לשחק עם מישהו אחר

ויתור על הכדור

מסירה לחבר/ חברים

מיומנויות רגשיות:

אי תסכול אם לא מצליחים

התמדה

בטחון עצמי.

ילדים שמצליחים לתפוס כדור ולזרוק אותו נרגשים מאוד ומלאים בגאווה, גם כאשר מדובר בהתמסרות עם הידיים וגם עם כדורגל. ההתרגשות בישאה בגילאים קטנים (עד גיל ארבע) אך ניכרת בכל משחק חדש, עם כדורים מיוחדים ואחרי חוסר הצלחה, אם היתה, כאשר היא מגיעה.

מיומנות זו נרכשת בהדרגה החל מגיל צעיר מאוד של גלגול כדור קטן לתינוק זוחל ושיפור מיומנות מעקב עם העיניים, שיפור המוטוריקה של הושטת היד, נגיעה בכדור, גילגולו ובהמשך גלגולו חזרה.

היכולת לתפוס ולזרוק כדור בגדלים שונים עוזרת במשחקים שונים ובחיים האמיתיים, והפחד מפני אי תפיסה עלול לייצר חרדה. כתבנו בפוסט קודם על שיוויון בגן ובבית הספר כתלוי, בין השאר, ביכולות מוטוריות.
להלן חמישה משחקי התמסרות שעובדים על כלל המיומנויות ובעיקר מעלים בטחון עצמי (:

1. גלגול כדורים בגדלים שונים מאחד לשני-
    התחלה מכדור גדול (לילדים קטנים) ועם הזמן שימוש בכדורים בגדלים שונים.
    ניתן לשחק עם שני כדורים במקביל- לגלגל את שניהם יחד- בשתי ידיים, או שמגלגלים בו שמנית מאחד לשני/ה.

2. התמסרות בכדור- כדור גדול בהתחלה ולא מאוד קשיח-

    מסירה ממרחק קצר ולאט לאט הגדלת המרחק.
    ניתן לשחק גם בעמידה על רגל אחת (החל מגיל חמש), בתנועה (החל מגיל ארבע- ארבע וחצי).

3. בעיטות אחת/ד לשני/ה-
    בעיטות שמטרתן לימוד ויסות כוח וכיוונון נכון של הבעיטה.
    מתאים מגיל שנתיים- שנתיים וחצי.

4. זריקת כדור ותפיסתו על- ידי חפץ-

    קופסא, דלי, סלסלה וכד'.

    המשחק משפר מאוד תיאום עין יד ותכנון תנועה, אך הוא בעיקר מהנה ומצחיק ת הילדים.

    כמובן שהם קולעים לנו, ואנו להם.

5. התמסרות ללא תפיסה- ניתן לשחקה עם בלונים, כדורים, שקיות שעועית ואף עם חישוק (מעל גיל שש)-

    המטרה היא לספור עד 10/21/30 ללא נפילות.
    החפץ מגיע ומיד ממשיך בלי שנתפוס אותו.
    המשחק דורש דיוק רב.

    ניתן לשחקו כתחרות- מי שלא מצליח/ה נפסל/ת, או כשיתוף פעולה- מטרה משותפת להצליח להשאיר את החפץ באוויר.

- ניתן לאתגר את הילדים בעמידה על ספסל יציב, על "פיתה"- של ספורט וכד'.

בפוסט הבא נדבר על שימוש והכנה למשחק עם מחבטים.

תיהנו (:

* זיכרו להתאים את רמת הקושי לגיל ויכולות הילדים.
   ניתן לשחק את כל המשחקים גם בקבוצות.
   אחריות המשחק הינה על ההורים והמחנכות/ים.

   

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ולטוגי

שוויון מגדרי - בבית הספר, מיומנויות קדם מוטוריות

השיח על שוויון מגדרי הוא מורכב וכאשר נכנסים לנושא בהיבט בתי הספר הוא מקבל משנה תוקף בייצוגים של בנים ובנות/ נשים וגברים בחומר הלימוד (שמוליק קונה רכבים, סוזי קונה בגדים); בדמויות עליהן לומדים (דמויות היסטוריות, מנהיגים ועוד); בשפה בכיתה (ייצוגי נשיים וגבריים, ואף הפנייה עצמה); בתרבות המשתקפת בחינוך  ובאלמנטים רבים נוספים.
שמתי לב שבכיתה בתחילת כיתה א' היו בנות (בעיקר) שלא הצליחו במיומנויות הנתפסות על ידי כקריטיות למשחק ודבר זה פגע בביטחונן העצמי, ובמקביל היו בנים אשר התביישו, כן, כבר בכיתה א', לרקוד, לשיר ולפעול עם הגוף בשיעורי תנועה*, אך במקביל גם חשו שהם "מפסידים" חלק מהכיף.
אצלי בכיתה אני מאמינה גדולה בשוויון והחינוך לשוויון- הזדמנויות, הצלחה, התנסות, התנהגות ואני מבטאת את החינוך באמצעות השפה שלי, בשבירת מוסכמות, בדיונים מורכבים על נשים וגברים, ספורט של נשים וגברים, ייצוגי כוח ועוד (באופן מותאם לכיתה ב').

בפוסט זה אני רוצה להציג חמש מיומנויות שלדעתי חשובות להחלת תרבות כיתתית של סובלנות, למידת וחניכת עמיתים ושוויון בין בנים לבנות אשר משפיע על:

1. ההתנהלות בכיתה- בטחון עצמי, מעורבות, היכולת להיות נוכחים ולהשמיע קול, תרבות שיח, הקשבה, עבודה בקבוצות.
2. החברתיות בהפסקות ובכיתה.
3. הערך העצמי של הכיתה ככיתה ולא רק כיחידים.

המיומנויות הן:

1. ריצה- נדמה לנו שכולם יודעים לרוץ, אך פלא הוא שבנות מתעייפות יותר מהר ורצות לאט יותר; לא משום שהן לא מסוגלות אלא משום שהן לא רגילות לזה. לא נעים להן לתפוס בנים בתופסת, באופן שייתפס כ"אגרסיבי", הן חשות שהבנים "בכל מקרה מהירים יותר" ומעטות רצות "כמו בנים".
   לדעתי זהו עניין שנוצר בעקבות פידבקים סביבתיים, ואני כמחנכת פועלת על מנת ליצור מרחב ריצה שווה. אני והם יודעים שלא כולם מהירים באותה מידה, אך המאמצים משתנים ותחושת היכולת עולה.
2. זריקת ותפיסת כדור (בגדלים שונים)  היא מיומנות חלשה יותר אצל בנות בעיקר בשל שלוש סיבות:
   
   • חוסר יכולת לתפוס כדור- נובע בעיקר בשל מיעוט הזדמנויות ומשחקים.
   • פחד מפני הכדור (סיבות מגוונות, החל ממיעוט הזדמנויות ועד היבטים רגשיים).
   • אי- ויסות כוח. הקושי לתפוס ולזרוק כדורים משפיע על היכולת להשתלב במשחקים הספורטיביים, בשיעורי הספורט ובהפסקות. הבנות (בעיקר) והבנים החלשים יותר נמצאים בעמדת נחיתות מול הבנים ה"חזקים" מוטורית וחשים פחות בטוחים בעצמם.
   קל מאוד לשנות את המצב- משחקי התמסרות מסוגים שונים, למידת מכות פתיחה שונות (כדורסל, כדור-יד, כדור- רשת ועוד)**.
3. טיפוס וקפיצות- אני משלבת את שני התחומים הללו יחד, על אף שהם דורשים גם מיומנויות שונות, משום שהיכולת לקפוץ ולטפס משפרת כוח, משפרת יכולת אלתור ויצירתיות ובעיקר מעלה את הביטחון העצמי ומשפרת היציבה.
   אצלנו בבית הספר יש גן שעשועים ואחד הדגשים שלי בכיתה הוא יציאה לגן השעשועים פעם בשבוע למשחקי טיפוס, מסלול מכשולים ועוד.
4. ריקוד, תנועה, התנסות גופנית מסוג יצירתי- גיל המבוכה מנמיך מדי שנה, וילדים שנבוכים לרקוד כי העירו להם, הסבירו להם "איך צריך" לרקוד או שהם חושבים שהם "לא יודעים איך" מסתכלים על חבריהם במבט מלא מאוויים של השתתפות.
   הפתרון הוא חשיפה מרובה לאלתורים, ריקודים, מוזיקה ומשחקי קצב (כמקדמי ריקוד) לצד חיזוקים רציניים לרוקדים ולכל התקדמות לקראת התנסויות גופניות שונות.
   בנים נבוכים יותר מבנות, אך ברגע שהסביבה מאפשרת התנועה יוצרת חיבורים מעניינים, הבנים נהנים מפן תנועתי חדש, והבנות לא נשארות עם תחום שהוא של "בנות בלבד".
5. רצון להתנסות- יש שיאמרו שרצון להתנסות וההפך ממנו הימנעות הוא חלק מהאופי, אני מאמינה שחלק ניכר מהרצון נובע מהתנסויות קודמות והצלחה בהן.
   הצלחה היא עניין מעניין, ובהיבט של תנועה אני טוענת שהעשייה- התנסות עצמה היא הצלחה.
   כמחנכים עלינו לאפשר לילדים לחוש בטוחים ומעניינים בבחירותיהם ובאופני התנועה השונים שלהם על מנת שכלל ההתנהגויות המוטוריות- מרחביות בין בנים ובנות יהיו מקובלים. לשם כך יש לשחק משחקי תנועה שונים ומשונים, החל מתופסת, דרך משחקי אלתור, תיפוף ועוד.
   במקביל יש לבסס מרחב שוויוני כתפיסה על מנת שתהיה לכל המעורבים סבלנות ומוטיבציה ללמידה ולמשחק המשותף.

* בנוסף לשיעורי הספורט השבועיים הכיתה שלי עוברת איתי שיעור שבועי בתנועה בו אנו לומדים על מרחב, גוף, ביטוי גופני, מתיחות ויוגה, נשימות, אלתור גופני ועוד, ובמקביל עובדים על שיתוף פעולה, פתיחות ויצירתיות.
** בעוד מספר ימים נעלה פוסט על משחקי התמסרות (:

אשמח לענות לשאלות בתגובות לפוסט, בעמוד של "טוגי" בפייסבוק, בערוץ Yotube של טוגי, Twitter או  #togiletsplay באינסטגרם.

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

ארבעה מרכיבים של בריאות ילדים ואיך להגביר אותם

רוב הזמן, כאשר מדברים על בריאות ילדים אנשים מדברים על שני מרכיבים עיקריים- פעילות גופנית ותזונה.

אנחנו ב"טוגי" מאמינים שישנם ארבעה מרכיבים:

1. תזונה:

מה אנחנו אוכלים

כמה אנחנו הולכים

איזון מזונות

דוגמא אישית בבית ובמסגרות החינוכיות.

2. קשר הורה- ילד:

אמון

קשר אישי

זמן משותף איכותי וכיפי יחד

כבוד הדדי

3. קהילה:

בטחון בשכונה ובגני המשחקים

מפגשי משחק של חברים

רעיונות קהילתיים

אירועים קהילתיים ייחודיים- גנים, בתי ספר, מתנ"סים ועוד

4. פעילות גופנית:

פעילות גופנית מהנה, מאתגרת ויצירתית!!

גיוון

זמן

מקומות שונים

שיתוף פעולה

דוגמא אישית הורית וחינוכית.

מחקרים מראים שפעילות גופנית משפרת את הבריאות, את התפתחות המוח, ריכוז, הערכה עצמית, מפחיתה חרדה ועוד.

פעילות גופנית משותפת והדדית עוזרת להעמיק את הקשר של הורים וילדים, מעמיקה אמון, מוסיפה מימד אינטימי לקשר ופתיחות. 

שילוב של פעילות גופנית ופעילות משותפת- הדדית מאפשרת מתן דוגמה אישית, זמן איכות בו מגולמת הערכה הדדית מעצם העשייה המשותפת. לילדים יש חוגים, לנו יש פעילות גופנית יומית/ שבועית של הליכה/ ריצה/ חדר כושר ועוד, ואנו מקווים-וות שזו דוגמא אישית מספקת; אך כאשר משחקים יחד ומתאמצים, מזיעים, צוחקים ועוד האימפקט הנוצר משמעותי יותר וההנאה משפיעה על מערכת היחסים בזמן המשחק ומחוצה לו.

רק לפני 15 שנים היה לנו זמן רב יותר בחוץ, בפעילות משחקית. הלכנו יותר, בילינו זמן רב יותר עם הורינו וזמן רב יותר עם חברינו. האתגרים של פעילות גופנית ומשחק משפרים את המוטוריקה, הקואורדינציה ואלמנטים רבים נוספים בתחום הגופני, הרגשי והנפשי.

אנחנו כהורים וכקהילה צריכים לוודא שיש לנו זמן ומקום לזוז, בחצר, בפארק ובגני המשחקים, ולשים לב שאנחנו לא שם עם הפלאפון, אלא משחקים איתם; וכמובן מאפשרים להם לשחק גם בלעדינו.

פוסט זה פורסם בבלוג של TOGI,

נשמח שתיכנסו לעמוד הפייסבוק של TOGI, תעשו לייק ותפיצו את השמועה- אנחנו מפתחים אפליקציה חדשה והיא תגרום לכם לזוז (:

https://www.facebook.com/togiletsplay

לתרומות כנסו לעמוד הפרוייקט:

https://www.indiegogo.com/projects/togi-application-for-fun-family-activities/x/10057878

למה תנועה?

אצלי במערכת השעות יש שיעור מיוחד, שנוצר מתוך החלטה שלי להכניס שיעור ש"לא קשור" לתכנית הלימודים הרגילה. שיעור שעומד בפני עצמו אך מלמד אותי המון על הילדים ומשליך על ההתנהלות שלנו ביום יום. שיעור שהפוטנציאל שלו- החינוכי, השיחי, התנועתי, ההתנהגותי ויכולתו להשפיע על הביטחון העצמי ואף על דימוי הגוף של הילדים הוא עצום.

כמובן, שחלק מהפוטנציאל/ מטרות הינם מאוד רחוקים מפני שהוא דורש הטמעה, יצירת שיח, קישורים ליום יום הרגיל של הכיתה, התנהלות איכותית בשיעור עצמו; אבל אני מקווה שככל שנתקדם עוד רבדים יתגלו ויפותחו.

השיעור הינו שיעור תנועה, המכונה ע"י הילדים כשיעור יוגה, משום שאנו משתמשים בספר יוגה לילדים ובקלפי יוגה' אך הוא שיעור של תנועה, פעילות גופנית, אתגרים גופניים והקשבה לגוף (נשימות, מתיחות, רגיעה). הוא מתרחש אחת לשבוע ומתנהל כמרחב מאפשר מאוד מחד, ומאידך עם כללי התנהגות ברורים אשר מתקיימים ומדוברים בכיתה:
גבולות ברורים לכל פעילות;
התייחסות למרחב שלי ושל החברים;
שיתוף פעולה;
עידוד;
קבלת מגוון אפשרויות, פתרונות, דעות;
תרבות שיח (שאינה זהה לגמרי לכיתה, מעצם אופיו המלהיב של השיעור);
ניצחון והפסד בכבוד (מעט מאוד משחקים מאפשרים ניצחון או הפסד- אך ישנם ילידם שהפחד להפסיד או "לא להצליח" במשימה מונע מהם השתתפות).

הילדים מחכים לשיעור, גם אלו שטוענים שאינם אוהבים תנועה- אך משתתפים במרץ (: ואני מצליחה לראות ולשמוע דברים שיכולת ההתבוננות שלי בהם בכיתה פחותה:
ילידם נמנעים- מדוע- פחד להיכשל, בעיות מוטוריות, אחר....
ילדים פחות מקובלים חברתית- שמקבלים המון תשומת לב חיובית בשל יכולותיהם
יכולת שיתוף פעולה מבחירה
יצירתיות ודוגמטיות
ועוד.

התנועה מלווה אותנו גם ביום יום- כחלק מתפיסתי שלמידה צריכה להתבצע גם בתנועה; אך התהליך של הבניית מרחב בו מדברים "עם הגוף" ומאפשרים לבנים ולבנות (וישנו שוני עצום בתפיסתם את גופם, יכולותיהם, את התנועה עצמה כבר בכיתה א') להביע את עצמם ולבנות בטחון היא מתנה בעיני.

השילוב של עבודה דרך הגול, לי כמחנכת, בנוסף לשיעורי הספורט- מהם אני מכניסה משחקים אהובים לבקשת הכיתה, ובנוסף לשיעור תגבור בבית הספר לילדים עם קשיים מוטוריים פשוטים- כגון חולשה בחגורת הכתפיים- מאפשרת לטווח ארוך ערוץ נוסף מול הילדים שיוכל לשמש גשר לנושאים חשובים.

אשמח לשמוע מנסיונכם על שילוב תנועה בכל היבט חינוכי- לימודי.

* כמובן שישנן דילמות רבות, חלקן התנהגויות בשיעורים הללו- אך הן לפוסט אחר.
וכמובן שאני מודה למנהלותיי על שהן מאפשרות לי זאת!!