יום שני, 5 בפברואר 2018

אנחנו הסטורי הדיגיטלי שלנו- ואיך זה קשור לפסטיגל ולמוגנות


מוסיקה היא מרכיב מרכזי בחיים הילדים והנוער היום, ואינסטגרם היא הרשת החברתית המשמעותית ביותר מבחינת בניית הזהות, כאשר חברתה למסר היא סנפצ'ט ותוכנות ריקודים/ קליפים למיניהן.

בחרתי שלושה מנושאים שניתן להשתמש בהם בשבוע המודעות לסכנות ברשת או בכלל לאורך השנה.

1. שימוש בשיר סטורי של הפסטיגל שמתחיל במילים:
אף אחד לא יכול לספר את הסיפור שלך.
לעצור אחרי המשפט הראשון ולשאול את הילדים למה הכוונה?

לערוך דיון קצר ולהמשיך את השיר.

לשאול את הילדים מהי הצגת העצמי?
מה ההבדל בין הצגת העצמי שלי במציאות להצגתה ברשת?
מה היתרונות והחסרונות של הרשת? הרשת לא שוכחת, מאוד ויזואלית, מספרת סיפור ועוד.

מה הסיפור שאנחנו רוצות ורוצים לספר על עצמנו? איזו תדמית אנו רוצות ורוצים ליצור?



2. שיימינג - שימוש בסרטון מעולה שעשו בזק בינ"ל: אבא

לשאול את הילדים האם ישנם תכנים שעולים בווטסאפ/ סטורי/ קבוצות דיווח/ אינסטגרם ופייסבוק ולא נעים להם לספר עליהם?
האם ישנם תכנים ומצבים שהם מרגישים שנעשה עוול למישהו?
האם הם משתפים מבוגרים בתחושת לחץ או מצוקה בעקבות החיים ברשת?

להקרין את הסרטון ולייצר שיח כיתתי.
ניתן לעדכן כללי התנהלות ברשת בעקבותיו.


3. שימוש בתמונות והלינקים שלהלן, לשיח על ההבדל בין "לייק" לחבר (או בין שיווק למציאות)

ישנו בלבול ניכר בין שיווק העצמי לבין חברות אמיתית, בין תדמית לקשר, בין "מגניבות" לאיכות ובין היכולת להיות חבר טוב בהקשר ההתנהלות בין חברים וחברות כפי שהיא מתורגמת מכללי הרשת- מהירה, זמינה, משתנה ועוד.

הדפיסו/ הקרינו את הכתבות הבאות, חלקו את הילדים לקבוצות ותנו להם לדון ולהציג את הדילמה מכל כתבה.

ערכו דיון כיתתי על הצורך בהבנת המדיה אל מול החיים האמיתיים.

הכתבות:







תוסיפו כתבות שמתאימות לכיתה/ גיל הילדים.

גלישה בטוחה, ואני פה לשאלות, הארות ותובנות.





כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון




יום רביעי, 10 בינואר 2018

נמסטה של סטטיק ובן אל ומה הקשר ל"מוגזם" של עברי לידר? מערך שיעור מכיתה ה' עד י"ב

פירוש המילה נמסטה בהודית היא שלום, אך המשמעות העמוקה יותר הינה "הכרת תודה", "אני רואה אותך באמת, במהותך האמיתית".

לפני כשבועיים סטטיק ובן אל הוציאו את השיר נמסטה-


השיר הוא שיר בסגנון רגאיי- 

א. פתיחה בהקשבה לשיר ולשאול האם מישהו/י מכיר שירים בסגנון? (להכין שירים בסגנון רגאיי- בוב מארלי, התקווה שש, דורי בן זאב- תחילת הקריירה, מוש בן ארי ועוד)

ב. לתת לילדים לקרוא את מילות השיר ולבקש מהם להוציא -
מילים מוכרות, ביטויים, משפטים לא הגיוניים.

ג. דיון כיתתי- מהו המסר של השיר?
מה הקשר בין המסר המילולי לקליפ?
מה מיוחד בקליפ? לבוש צבעוני של גברים ונשים- שיוויון מגדרי, הכל שיוויוני, לעומת הקליפ שלהם "זהב" למשל, הסיפור בקליפ (ניתן לדבר על ההבדל בין קליפ עם סיפור לקליפ ללא סיפור).

ד. כתיבה על הלוח את המשפט: "כולם מסתכלים עליי יותר מדי, ולא בגלל שאני יפה"

דיון- מה משמעות המשפט?

ה. אם העברתן בכיתה את השיעור על "מוגזם" (לחצו על הלינק "מוגזם") ניתן לשאות את השאלה הבאה:

מה הקשר בין השיר של עביר לידר לשיר נמסטה?

ו. כתיבת פסקת טיעון / דעה על:

 הקשר בין יופי להצלחה

החיים שלנו לאינסטגרם/ רשתות חברתיות

אומנות והקשרים תרבותיים לקליפים (פוסט על תרבות וחינוך)


תיהנו, אני פה לשאלות, ומומלץ להירשם לבלוג ולקבל עדכונים.

נמסטה, שרון



© כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי רמון

יום שלישי, 9 בינואר 2018

ברור שצריך הכנה לכיתה א', ואז מה נעשה בכיתה א'?

אני כותבת את הפוסט הזה כאמא לילד בגן חובה, שבילתה את יום שישי האחרון ביום פתוח מאחד מבתי הספר אליו ניתן להירשם (בר"ג ישנם אזורי רישום וניתן לבחור בי"ס).
כל בי"ס מנסה למכור לנו את ייחודו הפדגוגי והלימודי, אבל השיח השלט בין ההורים הינו - מוכנות הילד/ה לצד מוגנות והכלה.

שתי שאלות שעלו לאורך כל הסיור הן:
1. האם הילד מוכן- ברמה הרגשית
2. האם לרשום לחוג הכנה לכיתה א'?

אז החלטתי לכתוב את דעתי עם הפניות לכל מה שיכול לעזור, ולסייג- שזו דעתי בלבד; אתן ואתם מכירים את הילד/ה שלכם הכי טוב וצוות הגן אמור לתת נקודת מבט איכותית ולהצביע על פערים/ קשיים כבר בתקופה זו של השנה.

שלוש נקודות חשובות:
- רוב הילדים אינם בעלי פערים משמעותיים שמצריכים חוג הכנה.
- יש היום חוגי הכנה לכל דבר, גם לצבא, גם למבחני מחוננים- זה נורא בעיניי, אך זה מבחן השוק- יש צרכנים ויש ספקים.
- לפעמים חוג הכנה הוא בדיוק מה שהילד/ה צריכים ואז חשוב לבחור אחד טוב.

על מה בכלל מסתכלים כשמדברים על מוכנות לכיתה א'?
מוכנות רגשית- יכולת איפוק, הכלת תסכולים, פתרון בעיות, התמודדות עם אתגרים חברתיים ועוד.
מוכנות חברתית- יצירת קשרים, עבודה בקבוצה, אמפתיה ועוד.
מוכנות "לימודית"- ישנם מספר נושאי חובה שאמורים לרכוש עד סוף גן חובה:
ספירה עד 20 ומעלה, מנייה עד 20, הכרת האותיות בשם + זיהוי צורה, צליל פותח וסוגר (סרטון יועלה בקרוב לבלוג),
הכרת צורות בסיסיות בשמן, חלוקת שמות לקטגוריות, חריזה.
גננות שעובדות הרבה על הצד הפדגוגי יכניסו גם תרגילי חשבון עד 10, כתיבה ועוד.

מבחינת נושאים כלליים רוצים לראות- חשיבה עצמאית, שליפה (של עובדות/ מילים), אוצר מילים רחב ושימוש איכותי בשפה ועוד.
מוכנות התארגנותית= עצמאות- ישיבה במפגש, הליכה לשירותים, אחריות וסדר של ציוד אישי ועוד.

כאשר אנו חוות וחווים בבית או מקבלים מידע מהצוות שלילד/ה ישנם פערים, נוכל לעבוד על הרבה מהדברים לבד, בעזרת ההפניות הבאות, ואם עולה צורך כדאי ללכת לאנשי מקצוע/ חוג הכנה.
כמובן, שחשוב להבין- לכל ילד/ה קצב שונה, תחומי עניין שונים, יכולות ובשלות שונה.
כיתה א' נועדה להיות הכיתה הראשונה ושם הם ילמדו הכל; כיום, ילדים עלולים להיות בפער בעיקר בתחומים הרגשיים, שכן את כלל ההיבטים הפדגוגיים- הם ילמדו בכיתה א' אם לא הצליחו ללמוד הכל בגן.

ולהלן ההפניות למשחקים מהנים להכנה לכיתה א'

שליפה

מוכנות לכיתה א' לפי נושאים- משחקים פיסיים - בתוך הפוסט תמצאו משחקים לחיזוק חגורת כתפיים, כפות ידיים לכתיבה ועוד המון דברים חשובים

מוכנות חברתית שקשורה ליכולות חברתיות ולבטחון העצמי

שיתוף פעולה

משחקים מומלצים

בדרך הביתה/ לסופר/ לסבתא, או בזמני ארוחות ושיחות סלון כדאי:

משחקי חריזה, הפכים, מילים נרדפות (שמש= חמה, רם = גבוה), צליל פותח וסוגר, חלוקת מילה להברות.

בהצלחה, אשמח לענות על כל שאלה (: שרון





© כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי רמון ולטוגי 















יום רביעי, 3 בינואר 2018

חינוך- תרבות- נקודת מפגש הכרחית- וכמה הפניות פרקטיות



אני מאמינה שצריך לחבר את ההוויה בכיתות לתרבות שמחוץ לכיתות. נקודות הממשק הן תרבות מוכרת, תרבות קרובה ותרבות שהילדים לא נחשפים אליה ולא קשורים אליה.

היתרונות בעבודה דרך קישורים תרבותיים הם:
1. עניין
2. אינסוף ידע
3. יצירת הקשרים
4. הורדת "זרות" מתחומים לא ידועים
5. חיבור אישי
6. הכרת עולמות שלהם, שלנו של אחרים
7. חומרים מעולים ללמידה פדגוגית- כל נושא הוא כר לשפה, הסטוריה, ג"ג ועוד

אציג לכן דוגמה ומספר אתרים (עמודי פייסבוק, בלוגים ואתרים) שאני אוהבת למצוא בהם השראה שמציתה ניצוצות של עניין בכיתה שהופכים ללהבות של עשייה.



עמודי תרבות (יש המון שאהובים עליי), מציעה לכן ללכת בעקבות הלב שלכן אל מקורות ההשראה והעניין שלכן/ם

היסטוריה ואופנה

שיר ותמונה- בלוג שגיליתי לאחרונה ועוסק בקשר בין אומנות לתרבות

הסדנא להסטוריה חברתית- עמוד משובח עם הקשרים לימינו, תופעות, מלחמות, אירועים ועוד (רלוונטי גם ללימוד היסטוריה, תנ"ך ועוד)

ציפי גוריון אשת ספר- חפשו בפנים רשימה של כל עמודי הספרות הטובים בארץ !! (ד"א יהיה בקרוב פוסט שלם על ספרות)


העמוד של החינוכית- תכניות שיח מעולות שאוגרות עשרות נושאים עכשוויים, תרבותיים, מגדריים, אקטואליים.
דוגמה לשימוש:
צפייה בפרק של תכנית/ חלק ממנו; איתור מילים/ מושגים/ הקשרים ועוד, ויציאה לנושא השיעור-
תחביר, אוצר מילים, לשון, נושא ביקורתי, תוכן ספציפי, כתיבת פסקות טיעון, עבודה על שאילת שאלות, מציאת הקשרים, התייחסות לרכיב חזותי, פיתוח שיח דבור ועוד. 


בהקשר הזה גם העמוד של "כאן" והתכנית "חוצה ישראל" מעולות לצפייה בהקשר תרבותי- חברתי.

אשמח לשמוע מכן על השראות תרבותיות בתגובות (:

שרון.


כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

יום ראשון, 10 בדצמבר 2017

תקרות זכוכית- ולמה כיף לנפץ אותן (או למה אנחנו לא מנבאי עתידות)



בזמן האחרון אני שומעת יותר מדי "יהיה בסדר" / בטוח ש..... / אין סיכוי על ילדים, ואני מודה שזה מעצבן אותי.
מנסיון רב שנים בהתערבויות במצבי אסון, בשדה הטיפולי, במצבי לחץ וחרדה, לעולם לא תשמעו אשת מקצוע טובה אומרת "יהיה בסדר", משום שלא ניתן להבטיח שיהיה בסדר,ובכלל, מה הפרמטר של בסדר? איך ניתן להבטיח למי שאיבד משהו או מצוי במצוקה שיהיה בסדר? 

הרבה א-נשים, בתפקידם כנשות מקצועות טיפוליים (ואנשי), כמחנכות (ומחנכים) ולעיתים כחברות או מכרות, יש את היכולת להיות מנבאות עתידות כרואי שחורות-
הילד/ה לא יצליח
זה המירב שיצא ממנה/ו ב-X
ילדים שסובלים מ- Y לא מצליחים- W

או

בעלי התכונה ההפוכה- להבטיח הבטחות, ניסים ונפלאות-
הילד/ה בטוח ידברו
הילד/ה בטוח ירכשו המון חברות/ים השנה
אני מבטיחה שנצליח ב-X
וכד'.

אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להבטיח הבטחות או להפיל גרדומים. מעבר לעובדה שאנו עובדות עם בני אדם, שכל הרציונל שלהם מכוסה בשכבות על גבי שכבות של רגשות, חששות, מחשבות, הגנות ועוד; יש לנו הכרח ליושרה מקצועית.

נכון, אני מגיעה מהפרופסיה של ניתוח התנהגות שמושתתת על נתונים ותכניות מדויקות, ויש שיגידו שבגלל שאני עובדת באופן משולב- מדעי- כמותי עם שיטות אחרות (תנועה, משחק, מודעות רגשית) קל לי לומר את זה; אני חושבת שהעניין טמון בשילוב בין אמונה והצבת יעדים ברורים.

אין לנו יכולת לנבא את העתיד, אפילו לא את העתיד הקרוב. יש לנו מחויבות לבנות תכניות איכותיות, להציב מטרות, לתאם בין כלל הגורמים (על כך פוסט נפרד), ללוות את ההורים והילדים בחיבוק; עם אובייקטיביות ועם אמיתות, גם אם הן קשות.

יש לנו מחויבות לנסות, לשנות, להיות יצירתיות, להתייעץ, לשבור פרדיגמות, לא להסכים עם החלטות- אם אנחנו יכולות להסביר מדוע, להגן, להתמיד, לצד כשלונות ותעיות, ואז נצליח, והזמן וההצלחות יהיו הניסים והנפלאות שלנו.

והניסים והנפלאות יצמיחו את הילדים שאנחנו מלוות, מצמיחות; את ההורים שאנחנו מדריכות ומלוות במסע שבו אנחנו שותפות, לעיתים לחלק קטן מהדרך ולעיתים ריצה למרחקים ארוכים.













כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

יום רביעי, 6 בדצמבר 2017

"מוגזם"- מערך שיעור- ו' עד י"ב- ביקורת והנאה (:

"מוגזם" – עברי לידר
מערך שיעור שפה, אומנות ותנועה
כיתות ו' עד י"ב
מטרות השיעור:
1.     ניתוח ביקורתי של טקסט שירי
2.     זיהוי מקורות השפעה על יוצרי הקליפ.
3.     ביצוע קבוצתי/ כיתתי של פזמון הקליפ
4.     דיון כיתתי על הביקורת שהשיר מציג
מהלך השיעור-

א. התלמידים יקבלו את הטקסט של השיר ויכתבו פסקת דעה- מה אני חושב/ת שהשיר בא להביע.
דיון קצר על התובנות של ילדי הכיתה.
ב. צפייה מודרכת בשיר ומציאה משותפת של מקורות השפעה-


עזר למחנכת: פוסט שכתבה ליטל ספיבק, בעלת הבלוג המדהים- שיר ותמונה- שעוסק בקשר בין תולדות האומנות ואומנות לתרבות - "מוגזם- בשיר ותמונה"
* בפוסט תמצאו לינקים לכל ההשפעות האומנותיות, והן רבות!!

ג. דיון כיתתי על הויזואליזציה של הקליפ; מדוע לדעתכם בחרו דווקא השפעות אומנותיות, מה הן באות להביע? מדוע דווקא את ההשפעות האלו? (מוכרות, מפורסמות, אייקוני תרבות ועוד), איך הן קשורות לביקורת/ מסר של השיר?

ד. עברי לידר ביקש מקהילת העוקבים אחריו להצטלם בביצוע תנועות הפזמון ולהעלות לרשתות החברתיות.
מדוע?
האם הייתם מסכימים?

ה. עבודה כיתתית/ קבוצתית- ביצוע תנועות השיר, כסיום תנועתי- קואורדינטיבי.

תיהנו (:





יום שישי, 24 בנובמבר 2017

השאלה החשובה ביותר שנשאלה באחד משיעורי חינוך מיני, ולמה זה חשוב בתוך סערת ה- #metoo

חינוך מיני הוא נושא שבעיני חייב להיות בשיח החינוכי (וגם הביתי), באופן אחר מהנהוג היום; עליו להיות שזור בנושאים אחרים כגון- תפיסת גוף, דימוי גוף, מרחב אישי, אמירת לא והקשבה ללא, יחסים, חברות ועוד.
משום שאני הקשרית ומשום שאני מאמינה במרחב מאפשר בו ילדי הכיתה מובילים חלק ניכר מהשיח, כאשר עלו נושאים של גוף, מיגדר ומין בכיתה השיחות הובלו ע"י התלמידות והתלמידים ואני נתתי מענה בהתאם לגיל.

בכיתה ו' חלק שיעורי החינוך המיני מתקיימים בהפרדה (תלוי בי"ס, גישה, דמות מובילה), ואני העברתי את השיעורים לבנים מכיתתי, לפי נושאים שהם בחרו.
מעניין לראות ילדים בכיתה ו', בתחילת גיל ההתבגרות, חשופים להמון מידע, אך לא מבינים את חלקו, מלאים בשאלות ובסקרנות ופתוחים לשיח.

בשיעור השלישי עלתה שאלה מאחד הבנים- שרון, מה אסור לנו לעשות?
שאלה שאהבתי מאוד באותה נקודה!

החזרתי את השאלה אליהם בהרחבה- האם לדעתכם יש משהו שאסור לעשות? האם השאלה הזו קשורה לדעתכם לנושאים שדיברנו עליהם בשנתיים האחרונות?

ומאותו הרגע נוצר דיון פנימי שלהם:

הם דיברו על הזכות לומר לא, על החובה להקשיב ללא (יש שיעור של בנושא שהם עברו- להגיד לא)
הם דיברו על הסכמה
הם דיברו על החלטות משותפות
הם שאלו על צילומים ווטסאפים
הם העלו מקרה של סרטון מיני אליו נחשפו חלק מהילדים
הם שאלו ודיברו על מה נעים ומה הגיוני.

סיכמנו את המפגש בכך שישנם שלבים, גם בתחום הזה, ובעיקר עם ההבנה שלהם שהמרחב הזה, של זוגיות הוא הדדי, הוא שיתופי, הוא הסכמתי והכי חשוב- לא צריך להיות מוזר רע, וצריך, במילתם, להיות "נעים" למשתתפים, ובלי לחץ.

היתה הבנה בחדר של שיוויון וכבוד הדדי, הבנה שלתפיסתי היא ההבדל בין להרשות לעצמי להתנהג אל מישהי/ו בצורה מסוימת לבין גבולות ויחסים הדדיים.

אני מקווה שהעובדה שהנושא דובר, והלוואי וימשיכו לדבר איתם עליו אל תוך גיל ההתבגרות, יהיה לסוג של עוגן עבורם בשלב קריטי של התגבשות האופי שלהם וההבנות שלהם על החיים.

המלצות כלליות:

1. לעקוב אחרי "מידע אמין על מין" של שלומית הברון- יש באתר ובעמוד הפייס שלה המון חומר שיכול לסייע, החל מגיל הגן.

2. לשתף את ההורים בכל התהליך הכללי (קיום שיעורים, מה יהיה התוכן בכללי; תוך מתן מרחב בטוח לילדים, ולהיות מופתעות לטובה כשהן-ם מתקשרים לשמוע יותר ולהתייעץ.

3. לעבוד בצמוד ליועצת (או מי שמנחה את התחום בביה"ס)- תוכן אישי/ אופי ההעברה אפשרית תמיד.

בהצלחה, ואני זמינה לכל שאלה.




כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©