יום שני, 27 בינואר 2014

מה בין מוות לחינוך

השבוע נפטרו עזריה אלון ושולמית אלוני. מורשתם חייבת להילמד בין קירות הכיתה, גם בכיתה א'; כמו גם מורשתו, ולפחות איזכורו של אחרים שנפטרו בחודשים האחרונים. ציון מעשיהם, ייחודם, פריצות דרך ודרכים שנסללו בחייהם הם חלק מבסיס הידע הכללי של כל תלמיד ותלמידה כחלק מהיותם אנשי הארץ הזאת. חשיבות השיח על המורשות השונות תהווה בסיס לדיונים, לעמדות, למחשבות ולביקורת מצד התלמידים (ברמות שונות) הן על נושאים קונקרטיים והן על תפיסות עולם; פוליטיות, לא אידיאולוגיות.

אך בנוסף לאנשים עצמם, עולה צורך נוסף בכיתה א', והוא התייחסות חינוכית לנושא המוות, האובדן. ורציתי לשתף אתכן/ם בשיעור שהחלטתי להקדשי לנושא, מתוך תפיסה חינוכית שיש לתת גם לנושאים מורכבים מקום בשיח הכיתה (גישה המגובה בתפיסות טיפוליות).
אך בעקבות שיחה שהייתה לי אתמול, החלטתי שאשתף בשיעור הספציפי בהמשך ואתעכב על דיון משמעותי, בסיסי שהיה לי אתמול עם אישה שאני אוהבת ומעריכה.

הדיון נסב סביב תפקידו של המורה להיות מחנכת/ך, דמות משמעותית עבור הילד/ה בכיתתו, בגנו, במערכת.
לתפיסתי, הבנויה על חוויותיי עם מורים לאורך שנות לימודיי ועבודותיי, ועל ניסיוני ארוך השנים במסגרות חינוכיות שונות (פורמליות, א- פורמליות, בארץ ובחו"ל) על המורה להיות מחנך משמעותי עבור התלמיד/ה, גם אם עמדותיו אינן באות בהלימה עם בית התלמיד.
למעלה מזאת, בנוסף לצורך המערכת לאפשר למחנכות/ים להיות סוג של מצפן לערכים אוניברסליים מוסכמים, ולהכווין להתנהגות מקובלת (אי- אלימות, תרבות שיח, חברות, שיווין ועוד) יש לתת למורה את הבטחון בהיותה/ו דמות אמון אשר צריכה ויכולה להביע את דעתה בכל נושא, ואשר תשכיל לפתוח ערוץ הידברות במידת הצורך גם עם ההורים במקרה שישנו חשש או התנגשות בתפיסות.

לדידה של חברתי על המורה להיות מתוחם וסגור בגמישותו להגיב; שכן לא כל המורים "חושבים כמו...", לא כל המורים הינם רגישים/ אינטלקטואלים/ אחר... ולכן על מנת שלא "יסבו נזק" אמיתי או מדומיין, יש צורך להגבילם.

לא אכנס לפרטי הדיון, ואומר שהשתדלתי לא להיכנס לוויכוח עקרוני, אך הנושא לא הפסיק להעסיקני. נכונה העובדה שאני חדשה במערכת החינוך, ונכונה העובדה שהשבוע רשת החינוך הגדולה בישראל העמידה במרכז המטרה מורה שייצר דיון פוליטי בכיתתו; אך משהו מטריד אותי ברמה הבסיסית.

כיצד יתכן שאמון החברה באנשים האמונים על חינוך ילדיהם, המבלים עימם חלק ניכר משעות ערותם, נתפסים כפרטים וכפרופסיה (בהכללה) שלא מספקים? כיצד ייתכן שדמות המורה והכשרתו לא עברו עדיין שינוי משמעותי כשלעצמם, ובמקביל כנתפסים על ידי הציבור שמשמעותיים?

אני משערת ששאלות מעין אלה יעסיקו אותי מכאן ואילך, כמו גם רבות אחרות, אבל המשולש הזה של המחנכת/ך - המערכת- החברה- חייב לעבור שינוי; השאלה היא האם אני צודקת במחשבתי שעל המורות להובילו, ולא על המוסדות, ההוגים והפוליטיקאים.

אך אולי זו חלימה גדולה לשנתי הראשונה במערכת, כאשר הדרך רק מתחילה......

יום רביעי, 8 בינואר 2014

דמוקרעטיה

יש לי צ'ופר בשביל הכיתה היום (: סרט. מחיאות כפיים, קריאות שמחה ועוד. לאחר כמה דקות שאלתי- מי יודע מה זו דמוקרטיה? דמו מה? בכל זאת, כיתה א'. הסבר קצר על דמוקרטיה, על בחירת הרוב וקבלת החלטות בקבוצה.
נבחר סרט, ומאותו הרגע למשך חצי שעה כל אלו שרצו את הסרט השני איחלו מגוון "איחולים": שהסרט לא יעבוד, שהמחשב יקרוס, שהמקרן יתקלקל ועוד.
עצירה מתודית לפני תחילת ההקרנה ושיח קצר על התחושות ועל ההגיון בבחירת הרוב, עם הבטחה שבהמשך השנה נוכל לבחור לראות גם את הסרט השני. מיותר לציין שכולם נהנו מהסרט (:

אבל למה זה חשוב? למה לכתוב על זה בפוסט בבלוג על חינוך? מה לדמוקרטיה, החלטת רוב ואיחולי "מוות למחשב" לפילוסופיה ולתפיסה שלי את המרחב הכיתתי?
אני מאמינה שעל המחנכות להציג לילדים/ות/ נערות/ים את ההבנה של מהי חברה דמוקרטית והומנית, מהן נורמות ההתנהגות כאשר אני בקבוצת ה"רוב" וכאשר אני בקבוצת ה"מיעוט"; תוך דגש רב על העובדה שאין שחור ולבן, ושרובנו חלוקים בהשקפותינו ונמצאים במקומות שונים ומחזיקות במגוון דעות שונה.
אני רואה בחיי היום יום בבית הספר הלימה בין יכולות של ילדים להקשיב, להתגמש, להביע דעה, לשמוע "לא" לבין יכולתם להתנהל בקבוצה קטנה ובכיתה. אני מתנסה בעבודה די סיזיפית של שיקוף ותיווך של העולם ותהליכים של קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, התנהלות של אני מול האחר ולהיפך מתוך ידיעה ברורה שהכלים שהילדים רוכשים ותפיסת העולם שלהם היום תלך איתם קדימה.

בשלב הזה, יש מכם שחושבים שאני הוזה, אידיאליסטית; הרי הבית משפיע מאוד על התנהגות הילדים/ות אל מול השונה, המיעוט, ה"לא צודק". זה נכון ולא נכון, משום שכמות השעות שהילדים מבלים איתנו משמעותית מאוד בגיל הזה, וברגע שהחינוך לערכים הדמוקרטיים- הומניים מספיק משמעותי הוא עוזר להם לעצב את דמותם, חשיבה ביקורתית ועצמאות. בנוסף לזה אני משתדלת לחבר את ההורים לשיח הכיתי, לאמונות שלי. לא אידיאולוגית, אלא לתפיסה הבסיסית בזכותו של כל אחד להשמיע ולהישמע, בזכויות להסכים ולא להסכים, בכבוד הדדי בסיסי.

אז, דמוקרטיה היא מילת השבוע שלנו במילון המילים החדשות, והיא תלווה אותנו במעשים ובהתנהלות במשך השנה, לצד עבודה רבה על חברות, שיוויון, עצמאות ויצירתיות.

יום שבת, 4 בינואר 2014

הורים מתארחים

אתמול בשעה 11:00 התארח אצלנו בכיתה ההורה הראשון מבין ההורים הרבים שהתנדבו להעביר שיעור/ מפגש/ התנסות/ יצירה או דבר מה אחר בכיתה. המפגש עסק בנושא פרשת השבוע, פרשת "בוא". הכיתה למדה המון, אני נהניתי מאוד. הילדים, רובם, הקשיבו, ענו, שאלו שאלות. בכל פעם שעלה מושג חדש או קשה הדורש הבהרה עצרנו והסברנו; מדהים כמה נושאים יכולים לעלות במפגש אחד:
פרשת השבוע.
מבנה השנה- ימים, שבועות חודשים.
לוח השנה- היהודי, המוסלמי, הנוצרי.
ערים קדושות: ירושלים, מכה.
מפת המזרח התיכון- בדיקת מיקומים.
מערכת השמש, תפקידי השמש והירח בקביעת ראש החודש.
מדורות כאמצעי ליצירת קשר בתקופות קדומות.
ועוד (:

התרגשתי ושמחתי שהכיתה התעניינה, דיברה, מצפה להורה הבא. כל ילד/ה מחכים שההורה שלהם יבוא יסקרן את החברים ויעצים את תחושת השייכות שלהם לכיתה- של ההורה ושל הילד/ה.

ומדוע החלטתי לעשות זאת?
לתפיסתי להורים יש חלק משמעותי בחווית הלמידה והמסוגלות של הילדים, ויותר מזה באחריות המשותפת שלהם ושלנו במגוון נושאים.
כחלק מהתפיסה שלי של שיתוף פעולה בין הצוות שעובד עם הילדים החלטתי להרחיב את גבולות שיתוף הפעולה ולפתוח את הכיתה לשותפות הורים, אך לא רק בחשיבה ובבקשות מצידם אלא בכניסה שלהם אל הכיתה יחד עם משהו מעולמם הפרטי; המקצועי או התחביבי. צעד שכזה, יענה על מספר מטרות- קשר ילד/ה הורה, בניית כיתה מגובשת וסקרנית, העמקת הקשר שלי עם ההורים וכתוצאה מכך חיזוק הקשר- ילד/ה- מורה- הורה, וכמובן- התנדבות כדרך חיים.

אני מאמינה שככל שהילדים יחשפו ויהיו חלק משיח עם מבוגרים בעלי סמכות פדגוגית ו"חסרי" סמכות פדגוגית עולמם יהיה עשיר יותר, ידע העולם ויכולות קישור הידע והמידע שלהם יגדלו, השפה שלהם תהיה עשירה יותר, הדמיון שלהם יהיה רחב והבטחון העצמי שלהם יעלה.

הפרויקט הבא, בנוסף להמשך כניסת ההורים לכיתה עם נושא שלהם הוא בניית פינת דמיון בכיתה יחד עם ההורים, אשר תהיה מלאה בחלומות של הילדים- אביזרי אבירים/ות, ספורטאים/יות, פיות/יים, קוסמות/ים ועוד כיד הדמיון הטובה;
וכל זה באמצעות אתר מדהים שעוזר לחבר בין מפעלים שיש להם עודפים למוסדות חינוך שצריכים אותם:
http://www.odafim.us/home

נ.ב.- תפיצו את האתר לכל מפעל  בעל עודפים- הם ואני נשמח ממש (מי שבנה את האתר הוא תיכוניסט עם חזון!!).