עידוד קריאה וכתיבה, כיתות א-ב, למחנכות ולהורים

חלק מתפיסת עולמי כמחנכת הוא הנגשת ידע ומידע להורים. פעם בחודש וחצי אני נוהגת לשלוח סיכומים של הנלמד בכיתה ברמת המה לומדים ואיך לומדים כולל אסטרטגיות, מתוך אמונה שלהורים חלק משמעותי בלמידה, גם אם אין שיעורי בית וגם אם יש.

אני שמה דגש רב על הקריאה והכתיבה ברמות השונות- טכנית, מטה נרטיבית, רגשית, חקירתית ומאפשרת הגעה למחוזות למידה והבנה במקביל להבעה ולשימוש היומיומי. לתפיסתי להורים יש חלק חשוב ומשלים לנושא הקריאה והכתיבה, ולמחנכות יש תפקיד משמעותי ביצירת מוטיבציה חיצונית ומוטיבציה פנימית כבסיס ללמידה כולה, אך בעיקר כנושא בעל משמעות כשלעצמו לחיים.

להלן מספר הצעות לכיתות א'-ב'.

כיתות א' התחלת קריאה:

1. קריאה משותפת מתוך מחשב/ אייפד/ עיתון.

2. טיול משותף בחנות ספרים ובחירת ספר אותו קוראים יחד.

3. טיול בספרייה.

4. הקראה לאח/ אחות.

5. הקראה לבעל חיים, החיות נהנות מתשומת הלב, אין שיפוטיות והילדים נהנים:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4488249,00.

6. קריאת שורה אני שורה אתה, יש גם ספר כזה, אך ניתן לביצוע עם כל ספר

כיתה ב' שיפור כתב וכתיבה, לכיתה ולבית:

1. העתקת שני משפטים כל יום במחברת ייעודית מתוך ספר הקריאה.

2. המצאת משפט מצחיק כל יום (במחברת ייעודית למשפטים מגניבים) וכתיבתו מספר פעמים.

3. כתיבת רשימת מילים במחשב- ביחד עם הילד, ולהעתיק אותה במשך שבוע שלם.
המטרה- לצבור בטחון ולשפר מהירות העתקה.

4. מחברת סיפורים לקיץ/ למהלך השנה- כתיבה חופשית, פעם ביום, חצי עמוד.

5. משחקי מילים, לדוגמא- סקרבל.

6. משחקי אסוציאציות- מורה/ חברים/ אמא/ אבא אומרים מילה, האסוציאציה הראשונה שעולה- לכתוב.

7. ציור קומיקס עם בועיות דיבור

8. לוטו מילים, משחקי זכרון של מילים ומשפטים.

9. משחקים שדורשים הפעלת חגורת כתפיים: הליכת מריצה, עמידת ידיים כנגד קיר, להיתלות על מוט, ניתן למצוא המון משחקים פה: חיזוק חגורת כתפיים

כיתה ב' עידוד קריאה:

1. קריאת ספר כיתתי, אותו בחרו תלמידי הכיתה בהצבעה, במשך חודש, והכנת מרכזים או פעילויות על סמך הספר.

2. קריאת ספר/ פרק מספר/ סיפור וכתיבת סיפור המשך.

3. קריאה משותפת- כל ילד/ה מקבלים פרק מספר לקריאה, לאחר שובע מספרים אחד לשני על הפרקים ומציירים ציור רלוונטי או מחברים חידון על הספר.

4. הצגת יומן קריאה בכיתה והכנת חידון/ תפזורת/ משימה/ דף ציור לכיתה.

5. כתיבה בסוגות שונים- קומיקסים, כתיבת חוויות ורגשות, כתיבת סכמות (בקרוב פוסט על סכמות רגשיות ולמידה), סיפורים (עם ובלי מחוון), בדיחות, חידות ועוד.

אשמח שתגיבו בבלוג- מה אתן-ם עושות לעידוד קריאה?

תודה (:

מה בין מוות לחינוך

השבוע נפטרו עזריה אלון ושולמית אלוני. מורשתם חייבת להילמד בין קירות הכיתה, גם בכיתה א'; כמו גם מורשתו, ולפחות איזכורו של אחרים שנפטרו בחודשים האחרונים. ציון מעשיהם, ייחודם, פריצות דרך ודרכים שנסללו בחייהם הם חלק מבסיס הידע הכללי של כל תלמיד ותלמידה כחלק מהיותם אנשי הארץ הזאת. חשיבות השיח על המורשות השונות תהווה בסיס לדיונים, לעמדות, למחשבות ולביקורת מצד התלמידים (ברמות שונות) הן על נושאים קונקרטיים והן על תפיסות עולם; פוליטיות, לא אידיאולוגיות.

אך בנוסף לאנשים עצמם, עולה צורך נוסף בכיתה א', והוא התייחסות חינוכית לנושא המוות, האובדן. ורציתי לשתף אתכן/ם בשיעור שהחלטתי להקדשי לנושא, מתוך תפיסה חינוכית שיש לתת גם לנושאים מורכבים מקום בשיח הכיתה (גישה המגובה בתפיסות טיפוליות).
אך בעקבות שיחה שהייתה לי אתמול, החלטתי שאשתף בשיעור הספציפי בהמשך ואתעכב על דיון משמעותי, בסיסי שהיה לי אתמול עם אישה שאני אוהבת ומעריכה.

הדיון נסב סביב תפקידו של המורה להיות מחנכת/ך, דמות משמעותית עבור הילד/ה בכיתתו, בגנו, במערכת.
לתפיסתי, הבנויה על חוויותיי עם מורים לאורך שנות לימודיי ועבודותיי, ועל ניסיוני ארוך השנים במסגרות חינוכיות שונות (פורמליות, א- פורמליות, בארץ ובחו"ל) על המורה להיות מחנך משמעותי עבור התלמיד/ה, גם אם עמדותיו אינן באות בהלימה עם בית התלמיד.
למעלה מזאת, בנוסף לצורך המערכת לאפשר למחנכות/ים להיות סוג של מצפן לערכים אוניברסליים מוסכמים, ולהכווין להתנהגות מקובלת (אי- אלימות, תרבות שיח, חברות, שיווין ועוד) יש לתת למורה את הבטחון בהיותה/ו דמות אמון אשר צריכה ויכולה להביע את דעתה בכל נושא, ואשר תשכיל לפתוח ערוץ הידברות במידת הצורך גם עם ההורים במקרה שישנו חשש או התנגשות בתפיסות.

לדידה של חברתי על המורה להיות מתוחם וסגור בגמישותו להגיב; שכן לא כל המורים "חושבים כמו...", לא כל המורים הינם רגישים/ אינטלקטואלים/ אחר... ולכן על מנת שלא "יסבו נזק" אמיתי או מדומיין, יש צורך להגבילם.

לא אכנס לפרטי הדיון, ואומר שהשתדלתי לא להיכנס לוויכוח עקרוני, אך הנושא לא הפסיק להעסיקני. נכונה העובדה שאני חדשה במערכת החינוך, ונכונה העובדה שהשבוע רשת החינוך הגדולה בישראל העמידה במרכז המטרה מורה שייצר דיון פוליטי בכיתתו; אך משהו מטריד אותי ברמה הבסיסית.

כיצד יתכן שאמון החברה באנשים האמונים על חינוך ילדיהם, המבלים עימם חלק ניכר משעות ערותם, נתפסים כפרטים וכפרופסיה (בהכללה) שלא מספקים? כיצד ייתכן שדמות המורה והכשרתו לא עברו עדיין שינוי משמעותי כשלעצמם, ובמקביל כנתפסים על ידי הציבור שמשמעותיים?

אני משערת ששאלות מעין אלה יעסיקו אותי מכאן ואילך, כמו גם רבות אחרות, אבל המשולש הזה של המחנכת/ך - המערכת- החברה- חייב לעבור שינוי; השאלה היא האם אני צודקת במחשבתי שעל המורות להובילו, ולא על המוסדות, ההוגים והפוליטיקאים.

אך אולי זו חלימה גדולה לשנתי הראשונה במערכת, כאשר הדרך רק מתחילה......

הורים מתארחים

אתמול בשעה 11:00 התארח אצלנו בכיתה ההורה הראשון מבין ההורים הרבים שהתנדבו להעביר שיעור/ מפגש/ התנסות/ יצירה או דבר מה אחר בכיתה. המפגש עסק בנושא פרשת השבוע, פרשת "בוא". הכיתה למדה המון, אני נהניתי מאוד. הילדים, רובם, הקשיבו, ענו, שאלו שאלות. בכל פעם שעלה מושג חדש או קשה הדורש הבהרה עצרנו והסברנו; מדהים כמה נושאים יכולים לעלות במפגש אחד:
פרשת השבוע.
מבנה השנה- ימים, שבועות חודשים.
לוח השנה- היהודי, המוסלמי, הנוצרי.
ערים קדושות: ירושלים, מכה.
מפת המזרח התיכון- בדיקת מיקומים.
מערכת השמש, תפקידי השמש והירח בקביעת ראש החודש.
מדורות כאמצעי ליצירת קשר בתקופות קדומות.
ועוד (:

התרגשתי ושמחתי שהכיתה התעניינה, דיברה, מצפה להורה הבא. כל ילד/ה מחכים שההורה שלהם יבוא יסקרן את החברים ויעצים את תחושת השייכות שלהם לכיתה- של ההורה ושל הילד/ה.

ומדוע החלטתי לעשות זאת?
לתפיסתי להורים יש חלק משמעותי בחווית הלמידה והמסוגלות של הילדים, ויותר מזה באחריות המשותפת שלהם ושלנו במגוון נושאים.
כחלק מהתפיסה שלי של שיתוף פעולה בין הצוות שעובד עם הילדים החלטתי להרחיב את גבולות שיתוף הפעולה ולפתוח את הכיתה לשותפות הורים, אך לא רק בחשיבה ובבקשות מצידם אלא בכניסה שלהם אל הכיתה יחד עם משהו מעולמם הפרטי; המקצועי או התחביבי. צעד שכזה, יענה על מספר מטרות- קשר ילד/ה הורה, בניית כיתה מגובשת וסקרנית, העמקת הקשר שלי עם ההורים וכתוצאה מכך חיזוק הקשר- ילד/ה- מורה- הורה, וכמובן- התנדבות כדרך חיים.

אני מאמינה שככל שהילדים יחשפו ויהיו חלק משיח עם מבוגרים בעלי סמכות פדגוגית ו"חסרי" סמכות פדגוגית עולמם יהיה עשיר יותר, ידע העולם ויכולות קישור הידע והמידע שלהם יגדלו, השפה שלהם תהיה עשירה יותר, הדמיון שלהם יהיה רחב והבטחון העצמי שלהם יעלה.

הפרויקט הבא, בנוסף להמשך כניסת ההורים לכיתה עם נושא שלהם הוא בניית פינת דמיון בכיתה יחד עם ההורים, אשר תהיה מלאה בחלומות של הילדים- אביזרי אבירים/ות, ספורטאים/יות, פיות/יים, קוסמות/ים ועוד כיד הדמיון הטובה;
וכל זה באמצעות אתר מדהים שעוזר לחבר בין מפעלים שיש להם עודפים למוסדות חינוך שצריכים אותם:
http://www.odafim.us/home

נ.ב.- תפיצו את האתר לכל מפעל  בעל עודפים- הם ואני נשמח ממש (מי שבנה את האתר הוא תיכוניסט עם חזון!!).

התחלה, או למה בלוג

המון זמן אני מסתובבת לי עם הרצון לכתוב שוב בבלוג על נושאים שמעניינים אותי, חשובים לי, ומצויים בלב העשייה היומיומית שלי, ובעיקר בכיוונים בם אני צועדת ורוצה להתפתח.
אני כותב המון זמן, מאז שאני בת שבע או שמונה. כותבת פתקים, ו-notes, סיפורים ושירים למגירות ובמחברות, מאמרים ומחשבות, עבודות, הגיגים, חומרים מקצועיים ועוד ועוד. היה לי בלוג אישי בכל תקופת שהותי בהאיטי, ובלוגים בשני אתרים מוכרים; ואז, הפסקה.
הרגשתי שאני צריכה להתמקד בכתיבה, ולא הצלחתי להגדיר לעצמי איך ולאן.
הזמן עבר, והתגבשתי, תוך כדי עשייה בתחומים שונים, והנה אני יוצאת לדרך.
בבלוג הזה אכתוב, בעיקר, על חינוך, למידה היתנסותית, עשייה חברתית, סיוע חברתי- הומניטרי- בינלאומי ופעילות גופנית.
כל הנושאים בהם אעסוק נבחנים אצלי, בשיח הפנימי והחיצוני ובעשייה דרך מושגים ופרקטיקות שונות; ביניהן: גמישות, יצירתיות, העזה, ניסיון, ביקורת, למידה ועוד.
אני מקווה שתמצאו עניין ומקור לשיח ושיתוף.

שרון.