בכיתה ממוצעת מתקיימות במקביל מספר התרחשויות חברתיות. בכיתה שלי מיפינו השבוע חמישה מוקשים חברתיים שמפריעים לילדי הכיתה. אחד מהם הוא תופעה שקראתי לה:
אם אני שונא, כולם ישנאו.
ילדים בכיתות ה-ו' משוכנעים שהחוויות שהם חשים הם החוויות שכולן/ם צריכות וצריכים להרגיש. חלקם גם נעים בין התחושה של- "אף אחת לא מבינ/ה אותי" לתחושה ש- "ברור שהם יודעים מה אני מרגישה".
חברויות זוגיות מתחילות להירקם, התנהגויות של קרבה דחייה, ביקורת חברתית גלויה וסמויה תופסות מקום מרכזי יותר במארג החברתי ומתחילים להתקרב לתחילת גיל ההתבגרות (ישנם מחקרים שטוענים שגיל ההתבגרות מתחיל בכיתה ו' ואף לפני; בהיבט ההורמונלי).
לאחר מספר נסיונות להסביר למספר ילדים שאם הם לא אוהבים מישהי/ו, או חושבים משהו על מישהו/י אחר אין להם סיבה טובה לשכנע את שאר חברי הכיתה להרגיש כמותם התחלתי בנסיונות על מנת להסביר מה פגום בגישה הזו:
נסיון לגרום להם להזדהות- לא צלח.
נסיון לתת דוגמאות ממקרים אחרים- לא צלח.
נסיון להסביר את חוסר ההגיון בזה ואת הנזק שלעיתים יישאר בלתי הפיך- לא צלח.
לאחר סופ"ש של מחשבות החלטתי לתקוף את העניין מזוית אחרת- ביולוגית (:
התחלתי את שיעור חינוך בשאלות- מה הופך אותנו להיות מי שאנחנו? מה הופך אותנו לעצמאיות ועצמאיים?
לאחר מספר תשובות שאלתי- האם היו לכם תקופות בחיים שכעסתם על כולם? שהייתה בטוחים שרק אתם צודקים?
לכם או לאחים/ אחיות / חברים?
כמובן שהתשובות היו- ברור, עכשיו, כשהיינו קטנים, אחי הקטן, אחותי הגדולה וכד'.
ציירתי על הלוח סרגל זמנים-
גיל שלוש- ארבע
גיל 10-12
גיל ההתבגרות
הסברתי שבטווחי הגילאים הללו המוח והגוף עוברים מהפיכה של הורמונים ושינויים שונים דבר שמשפיע על ההתנהגות שלנו; על הצורך שלנו להישמע ולהשמיע, להיות במרכז, לעצב את עצמנו עוד שלב בדרך לבגרות, להרגיש חלק מקבוצה- ולא תמיד בקבוצה חיובית.
הצוהר הזה פתח לנו סוג אחר של הסתכלות על יחסים עם חברים, הורים, מחנכות. הוא לא יפתור את כל העניינים החברתיים אך הוא יאפשר גישה אחרת אליהם.
ילדים בכיתות ה-ו' משוכנעים שהחוויות שהם חשים הם החוויות שכולן/ם צריכות וצריכים להרגיש. חלקם גם נעים בין התחושה של- "אף אחת לא מבינ/ה אותי" לתחושה ש- "ברור שהם יודעים מה אני מרגישה".
חברויות זוגיות מתחילות להירקם, התנהגויות של קרבה דחייה, ביקורת חברתית גלויה וסמויה תופסות מקום מרכזי יותר במארג החברתי ומתחילים להתקרב לתחילת גיל ההתבגרות (ישנם מחקרים שטוענים שגיל ההתבגרות מתחיל בכיתה ו' ואף לפני; בהיבט ההורמונלי).
לאחר מספר נסיונות להסביר למספר ילדים שאם הם לא אוהבים מישהי/ו, או חושבים משהו על מישהו/י אחר אין להם סיבה טובה לשכנע את שאר חברי הכיתה להרגיש כמותם התחלתי בנסיונות על מנת להסביר מה פגום בגישה הזו:
נסיון לגרום להם להזדהות- לא צלח.
נסיון לתת דוגמאות ממקרים אחרים- לא צלח.
נסיון להסביר את חוסר ההגיון בזה ואת הנזק שלעיתים יישאר בלתי הפיך- לא צלח.
לאחר סופ"ש של מחשבות החלטתי לתקוף את העניין מזוית אחרת- ביולוגית (:
התחלתי את שיעור חינוך בשאלות- מה הופך אותנו להיות מי שאנחנו? מה הופך אותנו לעצמאיות ועצמאיים?
לאחר מספר תשובות שאלתי- האם היו לכם תקופות בחיים שכעסתם על כולם? שהייתה בטוחים שרק אתם צודקים?
לכם או לאחים/ אחיות / חברים?
כמובן שהתשובות היו- ברור, עכשיו, כשהיינו קטנים, אחי הקטן, אחותי הגדולה וכד'.
ציירתי על הלוח סרגל זמנים-
גיל שלוש- ארבע
גיל 10-12
גיל ההתבגרות
הסברתי שבטווחי הגילאים הללו המוח והגוף עוברים מהפיכה של הורמונים ושינויים שונים דבר שמשפיע על ההתנהגות שלנו; על הצורך שלנו להישמע ולהשמיע, להיות במרכז, לעצב את עצמנו עוד שלב בדרך לבגרות, להרגיש חלק מקבוצה- ולא תמיד בקבוצה חיובית.
הצוהר הזה פתח לנו סוג אחר של הסתכלות על יחסים עם חברים, הורים, מחנכות. הוא לא יפתור את כל העניינים החברתיים אך הוא יאפשר גישה אחרת אליהם.
כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון
