ענווה בחינוך; או לא ללכת עם הראש בקיר......

בקורס בו אני מנחה הנחתי על השולחן את שאלת ההשפעה. מי משפיע עלינו, השפיע בעבר. מי הפך אותנו למחנכות שאנו היום.מה יגרום לנו לנסות ולבצע שינוי, ומהם הכלים שעומדים לרשותנו.
על מנת להתחיל ולעבוד על הנושא ביקשתי ממשתתפות (ומשתתף, שהחל מרגע זה יוכל במשתתפות) להגדיר נושאים חשובים לפיתוח ואיתגור; הנושאים שעלו הם- מנהיגות, יצירת שת"פ, יצירתיות ומקומה במערכת, למידה התנסותית וכלי הרפלקסיה אשר מצוי בשיח ההוראה, בפיתוח המורים, בחיי היום יום. 

ישנה שאלה אשר מלווה את המפגשים והיא שאלת ההתלהבות- איך לייצר התלהבות? איך לייצר התלהבות אצל התלמידים שלנו? איך לייצר התלהבות אצלנו כאשר אנו לומדות ומעצבות את אופי הלימוד שלנו.

את המפגש על הרפלקסיה הכנתי על מנת שיהיה מעניין ומאתגר וניסיתי להביא את הנסיון שלי כתלמידה וההשפעות עליי, האמתיות ואלו שפיתחתי ועיבדתי בתוכי לכדי השפעות משמעותיות לשיח על הרפלקסיה.

המפגש הפך תוך כעשרים דקות מתחילתו לשדה קרב בין מספר משתתפות וביני. לא משנה איך ניסיתי לשנות את כיווני הקונפליקט נתקלתי בחומה בצורה, ומרוב שרציתי להעביר את המפגש, לחשוף את המשתתפות לחומרים חדשים ומאתגרים לא שמתי לב שאני נכנסת בחומה במקום לעקוף אותה; מרצה את הידע במקום לשנות את הדיאלוג; והתסכול הצטבר לאורך כל המפגש, וכל דין ושיח עם חברי הקבוצה האחרים לא הרפו את תחושתי שאני נכשלת והדפוס לא מקדם את הקבוצה, אותי ואת מערכת היחסים בינינו. כמובן שהתלהבות לא נכחה בתום השיעור בחדר, בעיקר לא אצלי.

בתום השיעור פנתה אליי אחת המשתתפות ושיקפה לי את מה שקרה במפגש מנקודת מבטה. שיחה של רבע שעה שגרמה לי לשבת ולכתוב רק את מה שהרגשתי, בלי לנתח, בלי לתרץ. לאחר מספר ימים ישבתי מול הכתוב וניתחתי את מה שקרה לי. מה עיכב אותי, איך לדעתי נתפסתי מול הקבוצה, איך החטאתי את המטרה ואיך אני רואה בעיני רוחי את המפגש הבא.

בתום המפגש העוקב הצגתי חלק מהרפלקסיה שעשיתי על עצמי ואת התובנות. המשתתפות הגיבו בהתפעלות מהחשיפה ובעיקר שמחו על השיתוף ועל ההבנה שלי והשיתוף שטעיתי. למדנו על רפלקסיה. היתה התלהבות מאופי השיח המקדם, גם אותי כמרצה/ מנחה.

אני יודעת שלמדתי המון. על הנחייה, על הוראה, על חינוך; אך בעיקר על יחסים עם בנות/בני אדם. על איך אני נתפסת בעיני אחרים ובעיקר על איך להנהיג. הלמידה שלי ושל הקבוצה תוכל לשמש אותנו בכל מפגש חינוכי. ההדדיות והרפלקסיה הם כלים חזקים ומשמעותיים שאנו צריכות להשתמש בהם ולשתף את התלמידות/ים שלנו על מנת שנוכל לדרוש מעצמנו ומהם התקדמות ומשמעות.

למה תנועה?

אצלי במערכת השעות יש שיעור מיוחד, שנוצר מתוך החלטה שלי להכניס שיעור ש"לא קשור" לתכנית הלימודים הרגילה. שיעור שעומד בפני עצמו אך מלמד אותי המון על הילדים ומשליך על ההתנהלות שלנו ביום יום. שיעור שהפוטנציאל שלו- החינוכי, השיחי, התנועתי, ההתנהגותי ויכולתו להשפיע על הביטחון העצמי ואף על דימוי הגוף של הילדים הוא עצום.

כמובן, שחלק מהפוטנציאל/ מטרות הינם מאוד רחוקים מפני שהוא דורש הטמעה, יצירת שיח, קישורים ליום יום הרגיל של הכיתה, התנהלות איכותית בשיעור עצמו; אבל אני מקווה שככל שנתקדם עוד רבדים יתגלו ויפותחו.

השיעור הינו שיעור תנועה, המכונה ע"י הילדים כשיעור יוגה, משום שאנו משתמשים בספר יוגה לילדים ובקלפי יוגה' אך הוא שיעור של תנועה, פעילות גופנית, אתגרים גופניים והקשבה לגוף (נשימות, מתיחות, רגיעה). הוא מתרחש אחת לשבוע ומתנהל כמרחב מאפשר מאוד מחד, ומאידך עם כללי התנהגות ברורים אשר מתקיימים ומדוברים בכיתה:
גבולות ברורים לכל פעילות;
התייחסות למרחב שלי ושל החברים;
שיתוף פעולה;
עידוד;
קבלת מגוון אפשרויות, פתרונות, דעות;
תרבות שיח (שאינה זהה לגמרי לכיתה, מעצם אופיו המלהיב של השיעור);
ניצחון והפסד בכבוד (מעט מאוד משחקים מאפשרים ניצחון או הפסד- אך ישנם ילידם שהפחד להפסיד או "לא להצליח" במשימה מונע מהם השתתפות).

הילדים מחכים לשיעור, גם אלו שטוענים שאינם אוהבים תנועה- אך משתתפים במרץ (: ואני מצליחה לראות ולשמוע דברים שיכולת ההתבוננות שלי בהם בכיתה פחותה:
ילידם נמנעים- מדוע- פחד להיכשל, בעיות מוטוריות, אחר....
ילדים פחות מקובלים חברתית- שמקבלים המון תשומת לב חיובית בשל יכולותיהם
יכולת שיתוף פעולה מבחירה
יצירתיות ודוגמטיות
ועוד.

התנועה מלווה אותנו גם ביום יום- כחלק מתפיסתי שלמידה צריכה להתבצע גם בתנועה; אך התהליך של הבניית מרחב בו מדברים "עם הגוף" ומאפשרים לבנים ולבנות (וישנו שוני עצום בתפיסתם את גופם, יכולותיהם, את התנועה עצמה כבר בכיתה א') להביע את עצמם ולבנות בטחון היא מתנה בעיני.

השילוב של עבודה דרך הגול, לי כמחנכת, בנוסף לשיעורי הספורט- מהם אני מכניסה משחקים אהובים לבקשת הכיתה, ובנוסף לשיעור תגבור בבית הספר לילדים עם קשיים מוטוריים פשוטים- כגון חולשה בחגורת הכתפיים- מאפשרת לטווח ארוך ערוץ נוסף מול הילדים שיוכל לשמש גשר לנושאים חשובים.

אשמח לשמוע מנסיונכם על שילוב תנועה בכל היבט חינוכי- לימודי.

* כמובן שישנן דילמות רבות, חלקן התנהגויות בשיעורים הללו- אך הן לפוסט אחר.
וכמובן שאני מודה למנהלותיי על שהן מאפשרות לי זאת!!