כשהייתי בת 17 הייתי בטוחה שאני יודעת הכל, כמעט. לא הייתי פתוחה להקשיב, וגם אם הקשבתי גרמתי לבת /בן שיחי לסבול... התווכחתי, ציניקנתי, חתכתי; וגם אם השיחה השאירה בי חותם עמוק ואף גרמה לי לשינוי מחשבתי בת/ בן שיחי לא תמיד ידעו כי זו הייתה התוצאה. עם השנים, מאורעות החיים, תהליכים רגשיים- אישיים והתנסות מקצועית רחבה מאוד למדתי להקשיב, להתבונן, לספוג כמה שיותר וללמוד. גיליתי שאני נהנית לשוחח עם אינספור א/נשים ולהתנסות בחוויות מסוגים שונים אשר מלמדים אותי על עצמי, על העולם, ידע חדש.
גיליתי שמטעויות, אשר נעשות בדרך כלל ללא כוונת זדון, אני מצליחה להשתנות ולהפוך לאישה/ עמיתה/ מחנכת / יועצת/ מנהלת איכותית יותר. אני לא בטוחה שמי שעומד/ת מולי תמיד חווה את שרון המכילה, אמפתית, מקשיבה, מפני שאני עודני תזזיתית, חותכת (מעצם אופיי), ביקורתית (אך במשורה) ועוד.
גיליתי שמטעויות, אשר נעשות בדרך כלל ללא כוונת זדון, אני מצליחה להשתנות ולהפוך לאישה/ עמיתה/ מחנכת / יועצת/ מנהלת איכותית יותר. אני לא בטוחה שמי שעומד/ת מולי תמיד חווה את שרון המכילה, אמפתית, מקשיבה, מפני שאני עודני תזזיתית, חותכת (מעצם אופיי), ביקורתית (אך במשורה) ועוד.
מתוקף הבנתי ותחושותיי כלפי למידה אני מאמינה ומנסה ליישם למידה דרך התנסות, חקר ושיח ולא למידה אוטומטית. אני יודעת שילדים ובוגרים פתוחים יותר לחוויות, התקדמות, למידה ואף שינוי כאשר ישנה עשייה, שמעבר למילים של מישהו אחר. כאשר התהליכים איכותיים ומתמשכים והבסיס איתן ישנו מקום גם ללמידה והקשבה יותר פאסיביים.
בחודשים האחרונים אני מנסה ללמד כל נושא תיאורטי דרך משחק/ ניסוי/ מחקר קטן וגיליתי את ההתלהבות העצומה של ילדים ונוער לחקור, לשאול שאלות, לפתח שיח מחשבתי אך גם רגשי על מה שנעשה ולהמשיך בלמידה או בדרך של שינוי.
להלן שתי דוגמאות:
1. כחלק מפרוייקט חדש (פרטים בהמשך) לקחנו תלמידים משבעה בתי ספר לסיור בלוד וברמלה; סיור בעיר העתיקה, בשכונת הרכבת ועוד. המטרה הייתה להעלות את השאלה- מדוע יש צורך המעורבות חברתית? הנוער לא נשאר אדיש. הסיור העלה אמוציות חזקות, שליליות ברובן, והמון שאלות של עשייה חברתית ותפקידנו בהנעתה.
2. ילדים בכיתה א' לא מודעים למרחב הכללי; הם יכולים לרוץ ולהיתקל באחרים, לעשות גלגלון וליפול על מישהו, לבעוט
בכדור- או בפנים של חבר ועוד. ניתן לדבר על מרחב אישי, הגוף הפרטי ועוד, אך התנסות משולבת שיח היא הפתרון. לכן, פעם בשבוע, הכנסתי לכיתה אותה אני מחנכת שיעור תנועה וקשב. אנחנו עובדים על המון נושאים גופניים (מתיחות, גילגולים, תנוחות יוגה, נשימה,הקשבה) ובכל משימה נכנסים היבטים של מרחב והתייחסות לאחרים, תחושות, הנאה, הצלחה ועוד. בשיחת הסיכום של כל מפגש עולות תובנות של התייחסות אחרת, התארגנות, הנאה שמשפיעים על ההתנהלות הכללית שאינה בתוך השיעור.
בכדור- או בפנים של חבר ועוד. ניתן לדבר על מרחב אישי, הגוף הפרטי ועוד, אך התנסות משולבת שיח היא הפתרון. לכן, פעם בשבוע, הכנסתי לכיתה אותה אני מחנכת שיעור תנועה וקשב. אנחנו עובדים על המון נושאים גופניים (מתיחות, גילגולים, תנוחות יוגה, נשימה,הקשבה) ובכל משימה נכנסים היבטים של מרחב והתייחסות לאחרים, תחושות, הנאה, הצלחה ועוד. בשיחת הסיכום של כל מפגש עולות תובנות של התייחסות אחרת, התארגנות, הנאה שמשפיעים על ההתנהלות הכללית שאינה בתוך השיעור.
אני מתנסה באופן יומיומי בלמידה התנסותית יוצרת. בפוסט הבא אכתוב על מתקני שעשועים וחיזוק ילדים בהיבטים שונים.
בינתיים, זה הזמן לקפץ בשלוליות, לחפור בבוץ, לבשל תבשילים.
חורף שמח (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה