מלחמות, יום הזכרון, כיתה- פעילות שתחילתה ב"חייל יורה אהבה"

ביום רביעי נציין את יום הזכרון לשואה ולגבורה, שבוע אחרי ציון יום הזכרון לשואה ולגבורה. כל כך הרבה תהליכים אנחנו מעבירות לילדים/ות בכיתות וכל כך הרבה נושאים טעונים, מלחמות, פוליטיקה, אובדן, הרס, אוזלת יד; ולצידן גבורה, התקוממות, קדושת החיים, זכרון המתים, הקמת המדינה, תקוות ומחשבות.

בשבוע שעבר התהוותה בכיתה שיחה על זיכרונות וגעגועים, על סיפורים משפחתיים ועל רגעי זיכרון אישיים. הילדים ואני פרסנו חתיכות של עולמנו הפנימי, סיפורים של מקטעי זhכרון סופרו, חלומות, מחשבות. שאלות רציניות עלו, על תפקידינו בעולם, על כוחו של האזרח/ית, על היכולת לחולל שינוי. 

החלטתי, בנוסף לשיעורים על מלחמות ישראל, סיפור הקמת המדינה ויום הזיכרון (שלנו וגם ימי זיכרון סובבים) לעשות שיעור מעט שונה; שיעור שהנושא ההתחלתי שלו יהיה 'מלחמות של אהבה; על מה שווה להילחם' שיהיה שיעור שהכיתה תוביל.

הטריגר לשיעור יהיה הציור וההדפס של האמן והחבר דרור מילר - חייל יורה לבבות/ אהבה

הציור יוצג על הלוח ונערוך עליו שיחה:

מה אתן/ם רואות?

האם חיילים יורים אהבה?
האם אתן/ם אוהבות את הציור?
על מה לדעתכן/ם חשב האמן?
ונתפתח לשיח חופשי.

כל ילד/ה יקבלו דף של חייל יורה אהבה ויכתבו/ יציירו עליו על מה שווה להילחם; איך ניתן למנוע מלחמות; מה צריך לזכור.

הילדות/ים יציגו את היצירות שלהן/ם ונדבר על חיילים במלחמה, על הפרט, על המחויבות לחברים, למדינה; על דילמות; על ילדים.
אסיים את השיעור עם קטע מהספר "חברים מספרים על ג'מי" וממנו נצא אל הנושא של המחתרות, הקמת המדינה, הקמת צה"ל ומלחמות ישראל. 

אני מקווה שאוכל להביא את המורכבות של מלחמות, לחימה, מדינה ומאבק לצד תפיסה מציאותית של המציאות המורכבת, שלנו ושל המדינות והאנשים מולם אנו נלחמים או נלחמנו; לדבר על האפשרות אמיתית לשלום, על שלומות שנחתמו (מצרים וירדן). אני יודעת שאגע בנושאים רבים באופן מצומצם, וילדי כיתתי הם רק בתחילת דרכם החינוכית ותפיסתם ההיסטורית, אך אני רוצה שיקבלו הבנה מורכבת, מתאימה לגילם, מעכשיו, באופן הומני.

סיימנו את טקס יום השואה בתקווה שלא יהיו עוד מלחמות, ובתהיה האם זה חלום. ביומיים האחרונים המדינה גועשת בעקבות דבריו של סגן הרמטכ"ל, ואני מאמינה כאישה, מחנכת, מילואימניקית שיש לנו חובה לתפוס את המציאות כהוויתה, ללמוד את העבר באופן האובייקטיבי ביותר ובראייה ביקורתית לצד האתוסים והגבורות, על מנת לאפשר להומניות ולשיוויון להוביל ולא לתת יד לקיצוניות מכל סוג.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©