מכירות, מכירים את זה שאנחנו להוטות לדעת מה ואיך היה בגן, וכל מה שאומרים לנו זה "היה כיף"?
מעולה, כיף זה שגעון, מדהים ממש. זה בטוח עדיף על פני- לא יודע, לא משהו ולא רוצה גן..... אבל איזו תקשורת אנחנו יוצרים כך עם ילדינו?
מחד, אנחנו אומרים להם ספרו לנו הכל, מנסים לשתף אותם במה שעובר עלינו בעבודה/ בחיים ומקווים שערוץ התקשורת יהיה הדדי, מאידך, אנחנו די תקועים מול חומת ה"היה כיף".
ניסיתי בשבועות האחרונים מספר טקטיקות בכיתה כמחנכת מול ההורים וכאמא לילד בגן, ואני מציעה מספר המלצות קלות לביצוע; היתרונות בהעברת מידע ובשיחות עם הילדים אינה מסתיימת בידיעה בלבד אלא יכולה להוות בסיס לשיחות מעמיקות יותר, מקום לביקורת, מרחב רגשי, העשרת שפה- דרך שימוש באלמנטים מהגן/ כיתה גם בבית, ביסוס ידע ופיתוח הקשירם חברתיים תיאורטיים או מעשיים, כגון שיחה על סיטואציות חיוביות או שליליות שקרו ולמידה מהן או הזמנת חברים חדשים וכד'.
במקביל אני מאמינה שלילדינו, בכל גיל, יש זכות לחיים חברתיים ולימודיים שאינם מעניינינו בהיבט החוויה שלהם. הם/ן זכאים לעולם אישי משל עצמם, כמובן בגבולות אי- סודיות מולנו בהיבטים חשובים (בטחון אישי, היעלבויות, שאילת שאלות פתוחה ועוד).
1. דעו מה קורה בגן/ כיתה וכך תוכלו לשאול שאלות מכוונות:
באילו ימים ומי מעביר/ה חוגים או שיעורים-
איך היה בחוג חיות? איזו חיה הביאו היום? כמה התקדמתם בחשבון? היה משהו מעניין בשיעור חברה?
2. בקשו מהגננת/ מורה (קיים ברוב המסגרות) שתעדכן מה עשו מיוחד, איזה שיר חדש למדו, או ספר מעניין קראו.
תוכלו לשיר עם הילדים או לשוחח על הספר, אולי אף לקנות אותו ולהמשיך את השיח בבית, או לתת לילד להתקדם בנושא שמעניין אותו.
3. תמונות- אומנם אנו חיות/ חיים בעולם בו אם משהו לא צולם הוא לא קיים, ויש אף אפליקציות מיוחדות לגנים (כן, כן), אבל מס. תמונות מצומצם בשבוע יכול לשפוך אור על התרחשויות בכיתה, גם חברתיות- תמונה של עבודה קבוצתית, משחק דמיון, פעילות בהפסקה ועוד.
שיתוף של חוויה מהנה יכולה להיות גם פתח לתחביב משותף עם ההורים גם אחר הצהריים.
4. יצרו ערוץ הדדי- אם הילדים יהיו חלק מהשיחות ולא יחושו תחת חקירה יש סיכוי שהם ישתפו יותר.
והעיקר, שימשיך להיות כיף (:
מעולה, כיף זה שגעון, מדהים ממש. זה בטוח עדיף על פני- לא יודע, לא משהו ולא רוצה גן..... אבל איזו תקשורת אנחנו יוצרים כך עם ילדינו?
מחד, אנחנו אומרים להם ספרו לנו הכל, מנסים לשתף אותם במה שעובר עלינו בעבודה/ בחיים ומקווים שערוץ התקשורת יהיה הדדי, מאידך, אנחנו די תקועים מול חומת ה"היה כיף".
ניסיתי בשבועות האחרונים מספר טקטיקות בכיתה כמחנכת מול ההורים וכאמא לילד בגן, ואני מציעה מספר המלצות קלות לביצוע; היתרונות בהעברת מידע ובשיחות עם הילדים אינה מסתיימת בידיעה בלבד אלא יכולה להוות בסיס לשיחות מעמיקות יותר, מקום לביקורת, מרחב רגשי, העשרת שפה- דרך שימוש באלמנטים מהגן/ כיתה גם בבית, ביסוס ידע ופיתוח הקשירם חברתיים תיאורטיים או מעשיים, כגון שיחה על סיטואציות חיוביות או שליליות שקרו ולמידה מהן או הזמנת חברים חדשים וכד'.
במקביל אני מאמינה שלילדינו, בכל גיל, יש זכות לחיים חברתיים ולימודיים שאינם מעניינינו בהיבט החוויה שלהם. הם/ן זכאים לעולם אישי משל עצמם, כמובן בגבולות אי- סודיות מולנו בהיבטים חשובים (בטחון אישי, היעלבויות, שאילת שאלות פתוחה ועוד).
1. דעו מה קורה בגן/ כיתה וכך תוכלו לשאול שאלות מכוונות:
באילו ימים ומי מעביר/ה חוגים או שיעורים-
איך היה בחוג חיות? איזו חיה הביאו היום? כמה התקדמתם בחשבון? היה משהו מעניין בשיעור חברה?
2. בקשו מהגננת/ מורה (קיים ברוב המסגרות) שתעדכן מה עשו מיוחד, איזה שיר חדש למדו, או ספר מעניין קראו.
תוכלו לשיר עם הילדים או לשוחח על הספר, אולי אף לקנות אותו ולהמשיך את השיח בבית, או לתת לילד להתקדם בנושא שמעניין אותו.
3. תמונות- אומנם אנו חיות/ חיים בעולם בו אם משהו לא צולם הוא לא קיים, ויש אף אפליקציות מיוחדות לגנים (כן, כן), אבל מס. תמונות מצומצם בשבוע יכול לשפוך אור על התרחשויות בכיתה, גם חברתיות- תמונה של עבודה קבוצתית, משחק דמיון, פעילות בהפסקה ועוד.
שיתוף של חוויה מהנה יכולה להיות גם פתח לתחביב משותף עם ההורים גם אחר הצהריים.
4. יצרו ערוץ הדדי- אם הילדים יהיו חלק מהשיחות ולא יחושו תחת חקירה יש סיכוי שהם ישתפו יותר.
והעיקר, שימשיך להיות כיף (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה