חיבור וחיסור מאוזן ומאונך עד מאה, או למה מאוזן

מכיון שאנו נכנסות ללמד חיבור וחיסור עד 100 החלטתי להבין מדוע תופסים את החיבור במאונך כטכני ואת המאוזן כדורש חשיבה, להלן התובנות, אשר לקח לי זמן לגלותן, ולצערי הסיבה העיקרית לויכוח על מאונך ומאוזן נובעת מתחושה שרוב הילדים מגיעים ללימוד חיבור במאונך ללא הפנמת המשמעות......,

אז:

כאשר מלמדים מספרים ותרגילים עד 100 להלן שלבי העבודה הנכונים שיבטיחו שהילדים יגיעו מוכנים ברמת ההבנה לתרגילי החיבור עצמם:

1.      הבנת מבנה המספר, הייצוג המספרי, פוזיציה- מיקום העשרות והאחדות.
עם ילדים מתקשים נעבור את כל הרצף של- ייצוג מילולי, כמותי- מוחשי וציור וסימלי- המספר עצמו.

2.      משמעות סידורית- מה בא אחרי מה.

3.      משמעות כמותית- גדול מ... קטן מ... שווה ל....

4.      לפני המעבר לתרגילים עצמם נוודא שהילדים זוכרים את שבירת העשרת, שהתרגילים עד 20 ידועים (עדיף בע"פ כבסיס מתמטי ברור וכיסוד לאסטרטגיות השונות).

ואז, מגיעים לחיבור ולהלן הסיבות לעבודה במאוזן:

1.      בערוץ השמיעתי העשרות נאמרות לפני האחדות, ולכן הגיוני יותר לעבוד לפי כתיבת המספר ואז לפי החיבורים- קודם עשרות ואז אחדות (יתרון על פני העשרת השנייה שמבלבלת ילדים מתקשים).

2.      ההפרדה בין העשרות כיחידות שלמות והוספת היחידות שבונות מס. חדש, לרוב עם המרה- הגיוני יותר בהיבט הקוגניטיבי.

3.      התרגיל במאוזן מתקדם בשלבים-
47+26=(40+20)+(7+6)= 60+13= 73
למתקשים ניתן לפרק גם את ה- 7+6 לתת פירוק עם השלמה ל-10:
(7+6)=(7+3)+3=13

4.      לילדים קל יותר לייצר אסטרטגיות שונות ולא אחת יחידה.

5.      לעומת עבודה טכנית במאונך, שעלולה לסבך ילדים עם כתיבת השארית, יש עבודה שהופכת לאינטואיטיבית.

ילדים מתקשים-

נלמד עם ציור ולוח אבקוס תוך דגש משמעותי על פוזיציה והבנה, ואם קל יותר נעבירם למאונך ונוודא פוזיציה נכונה.

(תודה לד"ר ליאורה קרפ- גבעון ולד"ר מירב רוזן)