בשלושת השבועות האחרונים אני מקבלת בכל מיני ערוצים אלקטרוניים, בקבוצות שונות ומאנשי מקצוע שונים את התמונה של השמש (ראו בהמשך) שמנהלת שוודית ציירה בחצר.
מטרת השמש הינה להיות מקום בו כל מי שחש/ה בודד/ה או צריכה עזרה יוכלו לעמוד וחברים יבואו לסייע או להזמין למשחק.
כפשוטו זהו רעיון יפה, חברתי, פשוט ליישום ובעל נראות גבוה.
הכיתוב שנילווה לתמונה ביקש/ דרש לאמץ את הרעיון לבתי הספר שלנו, מתוך, אני משערת, אמונה שרעיון שכזה יעזור לילדים אצלנו להיות חלק מ.... כאשר הם לבד בשדה החברתי. לדברי מפיצי השמש בארץ, הצוות וילדי בית הספר תודרכו בנוגע לשימוש בשמש ולאופן הרצוי למענה ההתנהגותי- הזמנה למשחק, שאילת שאלה, עידוד.
אין לי הסבר מדוע הביקורת היא זו שקפצה אצלי בפנים בכל פעם שהשמש הזו צצה למולי.
הרי אני מאמינה גדולה ב-visual management, בניראות, במשחקים וברמזים משחקיים, אך יש לי תחושה שהשלם גדול מסך ציור שמשות בחצר.
הרי אני מאמינה גדולה ב-visual management, בניראות, במשחקים וברמזים משחקיים, אך יש לי תחושה שהשלם גדול מסך ציור שמשות בחצר.
אנו מאמצות מודלים ורעיונות רבים, ולעיתים רבות רק חלקים מתוך מודלים ורעיונות, ללא הכנת תשתית מתאימה ולפעמים ללא אתגור המערכת התרבותית- התנהגותית.
האם התרבות הישראלית דומה לתרבות השוודית? האם ילד/ה דחויים עלולים למצוא עצמם לבד בתוך השמש, מחכים למושיע?
האם ניתן לקחת אלמנט אחד ולבודדו ללא עבודה על כלל החיברות, ערכי חברות, כבוד הדדי ועוד?
אין לי את כל התשובות, אך אני בטוחה שהשמש צריכה להיות חלק ממערכת שמש רחבה יותר.
כל היבט שכפול / העברת מודלים צריכה להיעשות באופן חכם, עם חשיבה ועם יכולת להבטיח גם המשכיות ורציפות בין אלמנטים שונים שמרכיבים את הפאזל השלם של כל תפיסה חינוכית, חברתית ופדגוגית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה