רותם: אמא, אני יכול לראות איתך את הסרט שלקחת לכיתה שלך?
אני: לא, תגדל קצת ונראה אותו יחד ♥️♥️ (עמוק בלב מתאפקת ממש והרשימה מתארכת)
ימי שישי בכיתה שלי מורכבים משיעור ערבית, שיעור תנועה, שיעור חברה וסרט.
למה סרט? אני מאמינה שסרט מאפשר הזדהות, התעצבנות, חשיבה, התאהבות בדמות, תהיות ועוד.
השנה שברתי שיא בכיתה, והשתמשתי בכל הסרטים ללמידה נוספת ללמידה החברתית (שפה, היסטוריה, כתיבה רפלקטיבית ועוד).
בחירת הסרטים
זו שאלה מורכבת איך להתאים סרטים לכיתה. שיקול ראשון הוא איזה בית ספר, האם מדובר בבית ספר בו יש בחירה רחבה למחנכת, מה התרבות הבית ספרית והקהילתית, מה מקובל.
ברמת הכיתה – האם הכיתה בוגרת, האם היא תוכל להתמודד ולסנן (לעיתים קללות, בדיחות ועוד)? האם היא כיתה שמסוגלת להכיל מורכבות? האם זו כיתה שהתיווך אפשרי בה? האם ניתן לפתח דיונים? מה הרקע הקודם שיש להם? האם יש ילדים ספציפיים שזקוקים להכנה / תיווך אחר?
בכל מקרה יש לבנות "גרף" בו כל סרט מכין אותנו מעט לסרט הבא, הן מבחינת המורכבות והן מבחינת השיח.
בחירת המשימות והשאלות-
הדבר החשוב ביותר הוא עיסוק בנרטיב – הנרטיב של הסרט הספציפי והנרטיב הכללי שמחבר בין כל מה שמתרחש בכיתה / בחינוך/ בבית / ביחסים.
לכל סרט (וגם לשירים שאני עובדת עליהם- poems & songs) אני בוחרת שאלה מרכזית חברתית + שאלות פדגוגיות לימודיות.
לדוגמה, בסרט וויל האנטינג בחרתי ארבע שאלות נרטיביות:
.1האם דרוש אומץ בכדי לבחור? מהן הבחירות שלי?
.2למה יש לי אומץ?
.3מה זו חברות? שאלה קריטית לפני בחירת חברים לחטיבה, שאלה שעסקנו בה באינספור מעגלי שיח, שיחות אישיות, סרטים ושירים, ובחיים עצמם, יום יום.
.4מה האפשרויות שיש לי?
צפייה מודרכת – איך ולמה
כלל הסרטים בכיתה, שאינם סרטי כיף בלבד (יש שניים כאלה בשבועיים האחרונים של השנה) הם סרטים בצפייה מודרכת, אך אופי ההדרכה משתנה בהתאם לסרט ולצרכים.
יש סרטים בהם אני עוצרת רק פעמיים מתוכננות ובכל פעם שיש שאלה מהכיתה.
יש סרטים בהם אני עוצרת בכל פעם שיש מוזג מורכב (בסיפור מהחיים, בנאום המלך – יש המון מושגים קריטיים)
יש סרטים בהם אני עוצרת לפני סצנה מורכבת או כהכנה לשאלה ששאלתי.
דיון מונחה תלמידות/ים
בסיום כל סרט אנו מתחילות/ים בדיון בו ילדות/י הכיתה מספרים ממה נהנו, מה היה מעניין, מה היה מוזר או מפחיד או עצוב.
ומשם יוצאות לזמן עבודה ומענה על השאלות.
משימה נלוות
לחלק מהסרטים, בשליש האחרון של השנה אני מחברת משימה של ביטוי וויזואלי – העברת מסר על הסרט (כל מסר שהם רוצים) על ידי כרזה.
הסרטים בהם צפינו השנה:
- מקפרלנד - התמדה, תמונת עתיד, חברות, בחירות, אחריות
- המאמן קרטר - שעמום הרסני, חברות, התמדה, אמונה, אחריות
- אני סאם (I'm Sam) הכלה, שונות, חברות, אמונה, אהבה. אחד הסרטים האהובים עליי ביותר
- רובין הוד (הישן, 1991) - חברות, קבלת החלטות, חברתיות, תקופת ימי הביניים
- ג'ולי וג'וליה - התמדה!!!! הגעה להישג אישי ואז חיצוני, קשיים בדרך, אמונה עצמית
- סיפור מהחיים - יום השואה, סרט צרפתי - חברות, אמונה, הישגים, שיוויון
- מן (X Man) הראשון - שונות, קומיקס וסרטים ככלי ביקורתי
אני עובדת כמחנכת מזה שש שנים; לפני כן עבדתי במקומות שונים בארץ ובעולם בתחומים שונים של פיתוח למידה והדרכה; השילוב של מידע חזותי רלוונטי מאפשר יצירת הקשרים יישומיים.
המטרה שלי היא לגרום לילדים / אנשים לשמוח/ להינות בלמידה; הנאה = בסיס למוטיבציה. אני רוצה להציע לכן-ם שימוש בסרטים ליצירת תמונת עולם, לשיח חברתי ורגשי.
שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז, כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז.
שחקי כי גם ברעות אאמין, אאמין, כי עוד אמצא לב, לב תקוותי גם תקוותיו, יחוש אושר, יבין כאב.
טשרניחובסקי
סרטים הם מציאות חלופית לשעה וחצי - שעתיים. סרטים טובים הולכים איתנו יד ביד, שוזרים פסים על ליבנו.
סרטים הם שפה ויזואלית (טקסט גרפי) שיכולה לסייע לנו לדבר על נושאים שונים:
הפוסט מתמקד בכמה דוגמאות לשימוש בסרטים ללמידה, שיח ורפלקציה חברתית - רגשית.
היתרון בצפייה בסרט היא הכניסה לעולם דמיוני (גם אם מבוסס על סיפור אמיתי), בה גלומות:
1. היכולת להזדהות עם השחקנים
2. היכולת להביט על סיטואציה מהצד(ולהכיר /להזדהות /לבקר / לתהות)
3. להתעצבן / להתאהב / לכעוס / לצחוק
4. היכולת להיות בריחוק אל מול נושא מורכב / מכאיב / חדש
5. יכולת התפקסות על נרטיב בזמן קצר, אך בצורה עגולה והוליסטית
להלן כמה דוגמאות:
הסרט מקפרלנד - סרט שמתאים מכיתה ו' עד 99, מתאים לבתי ספר, צבא וארגונים; עוסק בקבלת החלטת, הצבת מטרות, התמדה (אפרופו העיסוק ב- GRIT), התמודדות עם קשיים, ובעיניי בשאלה החשובה מכולן - מה מוביל אותנו?
אני סאם - סרט שמתאים מכיתה ו' (בוגרת) - שילוב אנשים אם מוגבלויות בחברה, אהבה בין הורים לילדים, גמישות מחשבתית
בכיתה - הפער בין סטריאוטיפ והחיים - ממליצה לא להראות את כל הסרט, אלא רק את הקטע - יותר מתאים בבית הספר
ארגון שנותן שירות - הפער בין הקונה ה"אידיאלית" לקונה שנכנסה - אינספור שאלות מוסריות
סצנת החנות באשה יפה
התמקצעות - רמת החשיבות של מקצוענות בתפקידים מסוימים היא כ"כ קריטית, להלן דוגמה מעולה, בסרט The call
מראים לנו את חשיבות טלפנית המשטרה כאשת מקצוע; ניתן לדבר גם על חוסן, תחושת מסוגלות, בטחון במקום העבודה, תמיכת האחראים ועוד;
מתאים מאוד לצבא ולגילאים מבוגרים
מנהיגות -
המאמן קרטר
חיילי צעצוע
רובין הוד (עם קווין קוסטנר) - אצלנו עלו נושאים של - שיוויון, שיוויון חברתי, יחסים בין גברים לנשים, החפצה ועוד.
לב אמיץ - ניתן להשתמש בסצנות ספציפיות -
בהצלחה, ואשמח לענות על כל שאלה.
כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי - רמון
השימוש בתכנים בכפוף לשיקול הדעת של המשתמשות/ים, בהתאם לילדים בכיתה / לאוכלוסייה / ארגון
זרקתי את התיק על המיטה, אחרי שלושה שבועות של קורס צבאי במילואים. המון זמן לא נהניתי ככה; למרות האוכל הצבאי, הרס"ר, המבחנים, הלו"ז המטורף; האנשים והמפקדים עשו את ההבדל בין מטלה לחוויה חיובית של התפתחות וגדילה. בכל בוקר כשנסעתי לקורס, הרגשתי שאני בדרך לחוף מבטחים, בו יאתגרו אותי ויתנו לי כנפיים.
בואו נניח לרגע בצד את המינוח הצבאי, ונתמקד בעובדות: כיתה היא יצור חברתי חי, ופעמים רבות היא יצור לא נחמד, בעיני המרכיבים שלה – מורים ותלמידים כאחד.
ומי רוצה לבלות בחוויות לא נחמדות?
אני משערת שחלקכן עוצרות ותוהות אם התכוונתי לכתוב לבלות. כן, לבלות.
הרי השדה החברתי, מה שקרוי בפי מערכת החינוך - "האקלים החינוכי", הוא הדבר החשוב ביותר שמתרחש בבית הספר, לתפיסת הילדים כמובן, ולתפיסת החינוך העכשווי.
אז איזו כיתה אתן מחנכות? באילו כיתות אתן מלמדות? בכיתות שהן שדה קרב, מתיש, שבהן הילדים הם חבורות חבורות שמטרתם המאחדת היא להתיש את המורות, ואת עצמם? או בכיתות שהן חוף מבטחים: ?
כיתות נעימות, עם אווירת תמיכה., ולמידה., והומור, רחמנא ליצלן (:
אני מאמינה שכל הכיתות יכולות להיות חופי מבטחים.
המשתנים שמשפיעים על כיתה הם:
מחנכת
ילדי הכיתה
מורות מקצועיות
הורים (בית, באופן רחב יותר)
בית הספר.
על המאפיינים של חופי המבטחים אכתוב בקרוב, בפוסטים אחרים.
אשמח לקחת אתכן למסע על הכיתה כישות כמרחב נעים.
אשמח גם אם תכתבו לי מה האתגרים שלכן בכיתה ( או בצוות, או במשרד).
כדאי להירשם לבלוג (יש חלונית למייל מצד שמאל) ולקבל עדכונים.
החלטתי לכתוב את הפוסט הזה לאחר ששלושה אנשים שונים שאלו אותי השבוע שאלות על פיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות (תחום ההתמחות שלי) משלושה היבטים שונים. קולגה מתחום ניתוח ההתנהגות, מחנכות בקורס שאני מעבירה, במפגש שעסק בלמידה שנקודת המוצא שלה היא ספרים וחברה שרוצה ללמד דבר מה את ביתה.
בפוסט אציג ספרים שאני אוהבת לעבוד איתם בהיבט חברתי ורגשי על תחומים שונים:
אני ורגשותיי
זיהוי רגשות
בטחון עצמי
אחרות
חברות
קבלת האחר
ביטוי עצמי
הבנת האחר
ניתן לקחת כל ספר למקומות וכיוונים אחרים; ניתן להשתמש בספרים גם למשימות לימודיות כמו- כתיבה על הספר, איתור מידע, אפיון דמות ועוד.
אתחיל מסיפור אמיתי שהתרחש לא מזמן:
בגן אחד לימדו את הילדים (טרום חובה וחובה) את הספר "ציפור הנפש". ספר נפלא, שמצריך תיווך מתאים לגילאים הצעירים. לאחר הקראת הספר ישבה הגננת על ילדים בקבוצות של חמישה ילדים ושאלה אותם מה הם מרגישים בציפור הנפש שלהם ואילו רגשות יש להם.
אחד הילדים אמר שיש לו מגירה של תניני רגשות.
הגננת הגיבה כך- "אין דבר כזה תניני רגשות. צריך רגש- שמחה, כעס, התלהבו...."
בערב, הילד סיפר על הספר בבית וביקש שיקריאו לו אותו. לקראת סוף הספר הילד פרץ בבכי.
אמו שאלה אותו מה קרה, והוא ענה שהוא אמר שיש לו תניני רגשות והגננת אמרה לו ש- "אין דבר כזה".
האם נתנה הסבר על כך שגם גננות טועות לפעמים, שאולי הגננת לא מכירה את הרגש, שכל רגש הוא לגיטימי ושלמחרת היא תדבר עם הגננת.
בשיחה עם הגננת הגננת אמרה שהיא "לא חשבה שילדים ימשיגו רגש בצורת יצירתיות; לא חשבה על זה עד כה, וכי היא מבינה".
רגשות הם עניין סובייקטיבי. ילדים ומבוגרים יכולים להמשיג רגשות בכל צורה שנוחה להן-ם. חשוב לאפשר לילדים פתח לעולם הדמיון שלהם ולשפה שלהם. מה שעבור ילד הוא "תנין דמיון" יכול להיות מגוון עצום של רגשות או מחשבות ואולי מילה אחרת לרגש ספציפי.
בנוסף, עלינו לזכור שישנם הרבה מצבים בהם אין רגש אחד, אלא מגוון רגשות שפועלים וקיימים יחד, ולעיתים קשה או שאין רצון להסביר או לפרט אותם. אנו יכולות לפתוח נושא ולהחליט על מה עובדים בו ועד לאן. ניתן לתת לילדים להוביל את הקריאה/ שיח/ למידה עם הספר.
ספרים לשיח על רגשות- באופן כללי :
ציפור הנפש
משהו אחר (חברתי, קבלה לקבוצה, חברות)
נונה קוראת מחשבות- תפיסה של מחשבות של אנשים/ ילדים אחרים
מר רגזני, מר שמחה, גברת דגדוג...
ד"ר כדור עגול- סדרה שעוסקת בנושאים של פחד, אומץ וכד'
ספר הרגשות הגדול- מרי הופמן
אני זה אני ואני מיוחד
גדר, כבשה ואיש עם בעיה- מעולה לפתרון בעיות ומבט על הדברים בצורות שונות (גמישות מחשבתית)
חיבוק- דויד גרוסמן- מעולה לבני נוער ומבוגרים
קשקוש מקושקש- ספר נפלא על ייחודו של ילד/ה - אדם (כשלושה שבועות לאחר כתיבת הפוסט מצאתי כתבה מעולה על הספר באתר "הגיל הרך")
הלב שלי קופץ וצוחק, רוסה לגרקרנץ ואוה אריקסון (גן- א,ב)
חיוך- קומיקס, ריינה טלגמאייר
פלא- ר"ג פלאסיו
גילאי ג' עד חט"ב- הסדרה המופלאה מדברים פילוסופייה שעוסקת בתמות מרכזיות, שאלות פילוסופיות ורגשות.
לוחות אסימונים, לוחות חיזוקים, לוחות ניהול כיתה- הפכו בשנים האחרונות לכלי שכיח וקל לשימוש בכיתות רבות, בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד.
כלי לוח האסימונים (לוחות חיזוק) הם כלי מעולם ניתוח ההתנהגות היישומי והוא כלי שבשל נראותו, קלות השימוש בו וההבנה שלו הפך להיות סוג של "קביים" לעבודה על ההתנהגות בכיתה או על מטרות אחרות.
ניתן לבנות לוחות חיזוק לקהלים בחלוקה שונה:
לילד/ למספר ילדים/ לכיתה כולה/ לקבוצות בכיתה.
את הלוחות ניתן לבנות על התנהגות יחידה- ישיבה/ עבודה עצמאית/ ישיבה ללא דיבור/ אחר או על מגוון התנהגויות. ניתן להכיל על משימות תפקודיות, על השתתפות, על עזרה לחבר- ובקיצור על כל התנהגות שאנו רוצות להגביר, דהיינו על התנהגות חיובית (ופחות על אי ביצוע התנהגות שלילית).
את הבנייה של הלוח עצמו אפשר לבנות כלוח פשוט- טבלה למילוי מדבקות, כמסלול שבסופו פרס גדול (מסלול רכבת, טיפוס על הר, מעבר בין כוכבים, ועוד כיד הדמיון הטובה), כחוברת נצברת ועוד- תלוי ילד/ משימה ומורכבות השימוש.
לוחות ברמה גבוהה יותר יכולים להכיל סוגי "עזרות" כלליים או אישיים, לדוגמא:
כרטיס- עזרה מחבר, חמש דקות בחוץ, זמן ספר, אכילת פרי ועוד.
אל מול היתרונות, אני רוצה להאיר נקודה חשובה- על אף הקלות בשימוש והרצון של מחנכות רבות להשתמש בכלי הזה הוא לא מתאים לכל ילד/ה או לכל כיתה; בהדגשה אומר שעדיף לא להשתמש בו כ"קביים" שלא לצורך, ובעיקר לא להפוך אותו לכלי שבלעדיו הכיתה לא תצליח לתפקד.
ביחרו לעצמכן (בעיקר בחינוך הרגיל) מטרות ממוקדות לשימוש בו, במידה והוא מוצא חן בעיניכן, ובחינוך המיוחד בחנו מתי כדאי להשתמש בו ומתי בכלי ניהול אחרים. בידקו אילו ילדים יכולים להתנהל ללא לוח החיזוקים ואפשרו להם התנהלות עצמאית יותר בעולם.
במידה ואתן עובדות על התנהגות בכיתה ומשתמשות בלוח חיזוקים של קבוצות שימו לב מה השפעה על המרקם והדינמיקות החברתיות בכיתה, על התחרותיות ושיתוף הפעולה ועל הזמן הנכון להדהות את השימוש באמצעי חיצוני ויזואלי לשליטה בכיתה באופן אחר.
בכיתה ממוצעת מתקיימות במקביל מספר התרחשויות חברתיות. בכיתה שלי מיפינו השבוע חמישה מוקשים חברתיים שמפריעים לילדי הכיתה. אחד מהם הוא תופעה שקראתי לה:
אם אני שונא, כולם ישנאו.
ילדים בכיתות ה-ו' משוכנעים שהחוויות שהם חשים הם החוויות שכולן/ם צריכות וצריכים להרגיש. חלקם גם נעים בין התחושה של- "אף אחת לא מבינ/ה אותי" לתחושה ש- "ברור שהם יודעים מה אני מרגישה".
חברויות זוגיות מתחילות להירקם, התנהגויות של קרבה דחייה, ביקורת חברתית גלויה וסמויה תופסות מקום מרכזי יותר במארג החברתי ומתחילים להתקרב לתחילת גיל ההתבגרות (ישנם מחקרים שטוענים שגיל ההתבגרות מתחיל בכיתה ו' ואף לפני; בהיבט ההורמונלי).
לאחר מספר נסיונות להסביר למספר ילדים שאם הם לא אוהבים מישהי/ו, או חושבים משהו על מישהו/י אחר אין להם סיבה טובה לשכנע את שאר חברי הכיתה להרגיש כמותם התחלתי בנסיונות על מנת להסביר מה פגום בגישה הזו:
נסיון לגרום להם להזדהות- לא צלח.
נסיון לתת דוגמאות ממקרים אחרים- לא צלח.
נסיון להסביר את חוסר ההגיון בזה ואת הנזק שלעיתים יישאר בלתי הפיך- לא צלח.
לאחר סופ"ש של מחשבות החלטתי לתקוף את העניין מזוית אחרת- ביולוגית (:
התחלתי את שיעור חינוך בשאלות- מה הופך אותנו להיות מי שאנחנו? מה הופך אותנו לעצמאיות ועצמאיים?
לאחר מספר תשובות שאלתי- האם היו לכם תקופות בחיים שכעסתם על כולם? שהייתה בטוחים שרק אתם צודקים? לכם או לאחים/ אחיות / חברים?
ציירתי על הלוח סרגל זמנים-
גיל שלוש- ארבע
גיל 10-12
גיל ההתבגרות
הסברתי שבטווחי הגילאים הללו המוח והגוף עוברים מהפיכה של הורמונים ושינויים שונים דבר שמשפיע על ההתנהגות שלנו; על הצורך שלנו להישמע ולהשמיע, להיות במרכז, לעצב את עצמנו עוד שלב בדרך לבגרות, להרגיש חלק מקבוצה- ולא תמיד בקבוצה חיובית.
הצוהר הזה פתח לנו סוג אחר של הסתכלות על יחסים עם חברים, הורים, מחנכות. הוא לא יפתור את כל העניינים החברתיים אך הוא יאפשר גישה אחרת אליהם.
משחקי קלפים הם משחקים בעלי יתרונות רבים בתחומים שונים:
1. חברתי;
2. פיתוח סבלנות ואיפוק;
3. זכרון;
4. מיומנויות נלמדות לכל משחק- הקשבה, סכם נקודות, כללי משחק שונים (מלחמה, זכרון, רביעיות, רצפים ועוד);
5. קישור לנושאים אחרים ולמידה מזדמנת (תוך כדי משחק אחר) של תחומים חשובים, כגון: מספרים, אותיות, תבניות מילים, הקשרים ועוד.
בפוסט זה אני רוצה להמליץ על שלושה משחקים מעולים לגן ולכיתה לעבודה, כדאי לקרוא את הפוסט על איפוק על מנת ללמוד איך להשתמש במשחקי קלפים ללימוד המתנה, עמידה בתסכולים וחברתיות- קצה קצהו של לימוד איפוק
מלחמה
משחק מעולה, משום שהוא משחק של גורל. אין קשר למיומנויות לשם נצחון. ניתן להשתמש בקלפי מלחמה למשחק זכרון, כבר מגיל שלוש וחצי- ארבע, תוך לימוד הבחנה בין פרטים (סוגי מלכה שונות, צבעים וסמלים שונים, לימוד מספרים),
ניתן לשחק מלחמה בגילאים אלה עם קלפים עד המספר חמש או שש ולהתקדם.
ניתן לשחק משחק התאמות- ע"י מציאת הקלף הזהה מתוך כמות רחבה של קלפים על מנת לעבוד על איתור פרטים וסבלנות.
השיח על שוויון מגדרי הוא מורכב וכאשר נכנסים לנושא בהיבט בתי הספר הוא מקבל משנה תוקף בייצוגים של בנים ובנות/ נשים וגברים בחומר הלימוד (שמוליק קונה רכבים, סוזי קונה בגדים); בדמויות עליהן לומדים (דמויות היסטוריות, מנהיגים ועוד); בשפה בכיתה (ייצוגי נשיים וגבריים, ואף הפנייה עצמה); בתרבות המשתקפת בחינוך ובאלמנטים רבים נוספים.
שמתי לב שבכיתה בתחילת כיתה א' היו בנות (בעיקר) שלא הצליחו במיומנויות הנתפסות על ידי כקריטיות למשחק ודבר זה פגע בביטחונן העצמי, ובמקביל היו בנים אשר התביישו, כן, כבר בכיתה א', לרקוד, לשיר ולפעול עם הגוף בשיעורי תנועה*, אך במקביל גם חשו שהם "מפסידים" חלק מהכיף.
אצלי בכיתה אני מאמינה גדולה בשוויון והחינוך לשוויון- הזדמנויות, הצלחה, התנסות, התנהגות ואני מבטאת את החינוך באמצעות השפה שלי, בשבירת מוסכמות, בדיונים מורכבים על נשים וגברים, ספורט של נשים וגברים, ייצוגי כוח ועוד (באופן מותאם לכיתה ב').
בפוסט זה אני רוצה להציג חמש מיומנויות שלדעתי חשובות להחלת תרבות כיתתית של סובלנות, למידת וחניכת עמיתים ושוויון בין בנים לבנות אשר משפיע על:
ההתנהלות בכיתה- בטחון עצמי, מעורבות, היכולת להיות נוכחים ולהשמיע קול, תרבות שיח, הקשבה, עבודה בקבוצות.
החברתיות בהפסקות ובכיתה.
הערך העצמי של הכיתה ככיתה ולא רק כיחידים.
המיומנויות הן:
ריצה- נדמה לנו שכולם יודעים לרוץ, אך פלא הוא שבנות מתעייפות יותר מהר ורצות לאט יותר; לא משום שהן לא מסוגלות אלא משום שהן לא רגילות לזה. לא נעים להן לתפוס בנים בתופסת, באופן שייתפס כ"אגרסיבי", הן חשות שהבנים "בכל מקרה מהירים יותר" ומעטות רצות "כמו בנים". לדעתי זהו עניין שנוצר בעקבות פידבקים סביבתיים, ואני כמחנכת פועלת על מנת ליצור מרחב ריצה שווה. אני והם יודעים שלא כולם מהירים באותה מידה, אך המאמצים משתנים ותחושת היכולת עולה.
זריקת ותפיסת כדור (בגדלים שונים) היא מיומנות חלשה יותר אצל בנות בעיקר בשל שלוש סיבות:
חוסר יכולת לתפוס כדור- נובע בעיקר בשל מיעוט הזדמנויות ומשחקים.
פחד מפני הכדור (סיבות מגוונות, החל ממיעוט הזדמנויות ועד היבטים רגשיים).
אי- ויסות כוח. הקושי לתפוס ולזרוק כדורים משפיע על היכולת להשתלב במשחקים הספורטיביים, בשיעורי הספורט ובהפסקות. הבנות (בעיקר) והבנים החלשים יותר נמצאים בעמדת נחיתות מול הבנים ה"חזקים" מוטורית וחשים פחות בטוחים בעצמם.
קל מאוד לשנות את המצב- משחקי התמסרות מסוגים שונים, למידת מכות פתיחה שונות (כדורסל, כדור-יד, כדור- רשת ועוד)**.
טיפוס וקפיצות- אני משלבת את שני התחומים הללו יחד, על אף שהם דורשים גם מיומנויות שונות, משום שהיכולת לקפוץ ולטפס משפרת כוח, משפרת יכולת אלתור ויצירתיות ובעיקר מעלה את הביטחון העצמי ומשפרת היציבה. אצלנו בבית הספר יש גן שעשועים ואחד הדגשים שלי בכיתה הוא יציאה לגן השעשועים פעם בשבוע למשחקי טיפוס, מסלול מכשולים ועוד.
ריקוד, תנועה, התנסות גופנית מסוג יצירתי- גיל המבוכה מנמיך מדי שנה, וילדים שנבוכים לרקוד כי העירו להם, הסבירו להם "איך צריך" לרקוד או שהם חושבים שהם "לא יודעים איך" מסתכלים על חבריהם במבט מלא מאוויים של השתתפות. הפתרון הוא חשיפה מרובה לאלתורים, ריקודים, מוזיקה ומשחקי קצב (כמקדמי ריקוד) לצד חיזוקים רציניים לרוקדים ולכל התקדמות לקראת התנסויות גופניות שונות. בנים נבוכים יותר מבנות, אך ברגע שהסביבה מאפשרת התנועה יוצרת חיבורים מעניינים, הבנים נהנים מפן תנועתי חדש, והבנות לא נשארות עם תחום שהוא של "בנות בלבד".
רצון להתנסות- יש שיאמרו שרצון להתנסות וההפך ממנו הימנעות הוא חלק מהאופי, אני מאמינה שחלק ניכר מהרצון נובע מהתנסויות קודמות והצלחה בהן. הצלחה היא עניין מעניין, ובהיבט של תנועה אני טוענת שהעשייה- התנסות עצמה היא הצלחה. כמחנכים עלינו לאפשר לילדים לחוש בטוחים ומעניינים בבחירותיהם ובאופני התנועה השונים שלהם על מנת שכלל ההתנהגויות המוטוריות- מרחביות בין בנים ובנות יהיו מקובלים. לשם כך יש לשחק משחקי תנועה שונים ומשונים, החל מתופסת, דרך משחקי אלתור, תיפוף ועוד. במקביל יש לבסס מרחב שוויוני כתפיסה על מנת שתהיה לכל המעורבים סבלנות ומוטיבציה ללמידה ולמשחק המשותף.
* בנוסף לשיעורי הספורט השבועיים הכיתה שלי עוברת איתי שיעור שבועי בתנועה בו אנו לומדים על מרחב, גוף, ביטוי גופני, מתיחות ויוגה, נשימות, אלתור גופני ועוד, ובמקביל עובדים על שיתוף פעולה, פתיחות ויצירתיות. ** בעוד מספר ימים נעלה פוסט על משחקי התמסרות (:
