20 סיבות ללמד שירה, בכל גיל

למה ללמד שירה?
באנגלית ישנה הפרדה בין song ל- poem. בעברית המילה "שיר" מתייחסת הן לשיר משוררים והן לשיר עם מוסיקה. כאשר ילדים מגלים את העובדה הזו היא מפתיעה אותם ונראית להם הגיונית בו זמנית. בבית הספר ישנו עיסוק רב בחרוזים ודיקלומים בכיתות א-ב, בהמשך עוסקים לעיתים בשירים בהקשר יוצר/ת או חגים, ובהמשך בתכנית הלימודים בחטיבה ובתיכון לומדים יצירות ספציפיות.

אני מלמדת בכיתה מגוון שירים (משני הסוגים) לאורך השנה בצורות שונות ממספר סיבות:
1. חשיפה והרחבת אוצר מילים
2. חשיפה לצורות חשיבה
3. קשר בין יוצר ליצירה
4. משחקי מילים
5. פיתוח עולם דמיון
6. חוקי שפה שרלוונטיים רק בשירים ולא בשיח דבור רגיל; מניפולציות שפתיות שקיימות בעיקר בשירה
7. פיתוח הקשבה
8. פיתוח יכולת פרשנות אישית
9. שיח על רגשות
10. פיתוח דיון
11. קישור מלל למוסיקה
12. שימוש באומנות ככלי ביקורתי/ אישי/ הבעתי
13. פיתוח סקרנות
14. הכרת תקופה, הרחבת ידע עולם
15. יצירת הקשרים לנושאים רלוונטיים- מעגל השנה, אישים, אירועים אישיים ועוד
16. פיתוח חשיבה רפלקטיבית רגשית ומחשבתית
17. איפשור לילדות-ים להביא את עולמם הפנימי לכיתה
18. הבנת הנקרא
19. טרום/ פיתוח יכולת כתיבת שירים
20. חשיפה למצלולים, תבניות ותנועתיות.


אני משערת שישנן עוד סיבות טובות ללמד שירים, ואני רוצה להציג לכן את הדרך שלי ולהציע לכן לפתח דרך אישית משלכן:
1.  תרבות וידע תרבותי רחב

חשיפה רחבה ככל הניתן לשירים מתקופות, תרבויות וסגנונות שונים. התהליך הוא קריאה- חיווי דעה- הבנה- שיח סביב השיר. לעיתים אני מוסיפה השמעת מנגינה או שיר כמקדימים את השיר הנלמד וקשורים אליו מבחינת תקופה/ יוצר/ נושא/ רגש.
מעניינת הדרך בה ילדים קושרים את שתי היצירות. אני משתדלת לא להוביל את הדיון אלא לתת לכיתה להוליך אותו לכיוונים שנראים להם רלוונטיים, כאשר מדי פעם אני מוסיפה שאלות מכוונות או משקפת דברים שנאמרו.

2. הבעה רגשית, השערת השערות, שיח דבור
כאשר אנו עובדות דרך שירים נקודת המוצא היא שפרשנות לשיר יכולה להיות כל דבר - ולכן, לא ניתן לטעות -  הדבר מאפשר השתתפות ערה יותר בשיח, התייחסות לרגשות, לפרשנות .
ניתן להעמיק בכתיבה רפלקטיבית ובניתוח ספרותי של השיר אחרי התחלת עבודה שעוסקת בפרשנות והבנה מרובת נקודות מבט.

3. טקסטים מסוג "לא בית ספרי" שמאפשרים למי שמתקשים להתמודד אחרת עם טקסט

4. משלב לשוני מעניין / יצירתי / מאתגר

פוסט ופרק בפודקאסט עם ציפי גוריון (מנחת סדנאות כתיבה וחוקרת ספרות) בנושא - שירה בכיתה

ככל שנתחיל מוקדם יותר לחשוף ילדים לשירה מגוונת כך יכולות השיח על השירה ברבדים שונים תהיה עמוקה יותר.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

שיעור שפה, דלת לפתיחת שנה

לפני מספר חודשים נתקלתי בשיר מקסים וכל כך נכון מבחינה אנושית ולכן מבחינה חינוכית; שם השיר "דלת".

אני מתכוונת להשתמש בשיר בשיעור שפה ראשון תוך חלוקת השיעור לשני חלקים- פדגוגי ורגשי:

החלק הפדגוגי יעסוק במספר היבטים:

1. הסימבוליקה של הדלת.

2. הפנימי והחיצוני בשיר, בהקשר לדלת- להיכנס לגלות, לצאת לחפש, לפתוח מה שסגר (פנימי או חיצוני) ועוד.

3. לכתוב איזו דלתות יש בתוכנו- כפסקת ביטוי.

החלק שני- רגשי-

1. כל אחת וכל אחד יכתבו אילו סוגי דלתות יש בהם ואלו דלתות הם רוצים לפתוח השנה.

2. נערוך דיון בסוגי הדלתות בבית הספר ובבית וחשיבותן.

3. אסביר את התפיסה שלי בנוגע לדלת פתוחה (בית אחרון).

4. כל אחת וכל אחד יציירו את הדלת שהם בוחרים על מילים רלוונטיות עבורן (אסוציאטיביות או לאחר מחשבה על נושא מסוים).

דלת / עידית ברק

"אדם זקוק לפחות לדלת אחת

לפתוח את מה שסגר

להיכנס כדי לגלות

לצאת בשביל לחפש

לסגור על מנת להניח

אדם זקוק לדלת אחת

לתלות עליה שלט

לקרוא לה בשם

אדם זקוק לדלת

כדי שיוכל לנקוש עליה ביד רכה

לשמוע מישהו בצידה השני

עונה לו: יבוא"

עונה לה: תבוא (תוספת מגדרית שלי).

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

שש תוספות שלי לתכנית כישורי חיים בכיתה ב'

בהמשך לבקשה של אחת מקוראות הבלוג להלן שש תוספות שהכנסתי לכיתה במקביל לתכניות כישורי חיים של ב'.

בחרתי בשישה נושאים שנתפסים על ידי כחשובים;

חשוב לי לומר- יש לעבוד יחד עם היועצת- בין אם בהתייעצות, השלה לנושאים שבתכנית השנתית, יידוע וכמובן שיתוף ופיתוח עם המחנכות האחרות בשכבה/ בי"ס.

1. פתרון בעיות-

מיומנות חשובה בכל גיל.

א. השתמשתי בספר גדר, כבשה ואיש עם בעיה ובספר זום, להלן הפירוט: פתרון בעיות

ב. משחקי תפקידים של פתרון בעיות שכיחות בבית הספר.

ג. משחקי ספורט בהם יש צורך באסטרטגיה אישית או קבוצתית.

ד. סרטים בכיתה- הפסקות באמצע לדיון על פתרונות אפשריים.

2. קבלת האחר-

א. הספר משהו אחר- הקראה, דיון, יצירה- כל אחד צייר את היצור שהוא היה רוצה להיות ואיזה חבר יצור הוא רוצה.

לאחר שיתוף הקבוצה, מי שרוצה, דיון על אנשים שונים שאנו מכירים, היכרות אישית או קהילתית, ומה אנו חושבים עליהם.

שיח על קבלת השונה.

ב. שני שיעורים נגד גזענות.

3. פיתוח קשרים ושיח רגשי-

משחקים שקשורים לרגשות ולפיתוח שיח.

דוגמא-

א. משחק שאלות הורים וילדים, מתאים לסוף כיתה ב'-
הילדים כתבו על דפים בשני צבעים-

שאלות שהם רוצים לשאול את ההורים

שאלות שהילדים רוצים שישאלו אותם.

כך יצרנו משחק להוירם ולילדים.

ב. כתיבה רפלקטיבית בנושאים שונים (כדאי להתייעץ עם היועצת אם אין נסיון בתחום).

4. שיתוף פעולה, שיתוף פעולה- 

אינספור משחקים של שיתוף פעולה- קופסא, חידות בקבוצות, משחקי ספורט.

כאשר יש קשר הדוק לפיתוח עבודה לימודית עצמאית בכיתה.

5. איך לריב נכון, שפת האני-

אני אירחתי הורה מהכיתה, עובד סוציאלי במקצועו שהסביר לילדים על "שפת האני".

כל דרך להסביר לילדים איך לריב/ להתווכח ולדבר את עצמינו ולא להאשים את האחר ראויה בעיניי

6. להגיד לא ולהקשיב ללא - פוסט "לא"

יש עוד המון תכנים שנלמדו בכיתה ומגוון התנסויות נוספות שהתאימו לי ולכיתה שחינכתי.

הכי חשוב לתת מענה לצרכים שעולים תוך כדי תנועה מחד, ולהתאים את הלך הרוח לאופי הכיתה והמורה.

אני פה לכל שאלה והערה,

אשמח לשמוע מכן,

שרון.

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

חדר כלכלת בית, חינוך, חיבור ובריאות נפשית; מחשבה שנייה בעקבות הביקור בבי"ס "שפרירים"

אחד החדרים המדהימים בו ביקרנו כחלק מהסיור כפרחי הוראה (תעודת הוראה ותלמידי הסבה) בבית ספר "שפרירים" הוא חדר כלכלת בית. זריקה נוסטלגית מעורפלת לחדר כלכלת בית בבית ספר התיכון שלי (עירוני א' חיפה) ותהייה מדוע השיעור לא נשאר.

אני מכירה חלק מהטיעונים:
שיעור ארכאי, שיעור שוביניסטי, שיעור מקבע, לא נדרש בעולם המודרני ועוד.....
טיעונים אלו עשויים להיות נכונים, אלא אם השיעור יותאם לצרכים של היום, לעולם בו כבר ילדים כמעט לא מבשלים עם הוריהם, בו ארוחות משפחתיות הופכות לנדירות יותר, בו ילדים מפתחים ענייני אכילה בשל תרבות הרזון ומודלי יופי מצומצמים ועוד.
ילדים אוהבים לבשל; הבישול והעיסוק בו עונים על צרכים בסיסיים, משתפים את כל החושים, מסקרנים, יוצרים דינמיקות חדשות ובזמן הבישול והארוחה שלאחריו מייצרים חברותיות שמעטות האינטראקציות שיכולות להתחרות בה.

התהליך בבית ספר "שפרירים" משלים מעגל פדגוגי- חברתי- רגשי: עבודה בגינת הירק, למידת מתכונים ותזונה, הכנת המתכון ואכילה משותפת.

נזכרתי במפגשי הבישול שעשיתי בזמן התואר השני ב"בית ברחוב חיים"- מסגרת לנערים ונערות שצריכים מחסה ועזבו את ביתם, ואת החוסר שהמשבצת הזו מילאה, את הקשיים וההנאות לבשל ולשתף, את התהליך שאני עברתי ובייחוד געגוע להתנסות הקצרה הזו שעשיתי בהתנדבות.

בתי הספר העירוניים והרגילים ממוסגרים ולא מאפשרים התנסויות שפעם היו חלק מהווי בית הספר, שנתפסות היום מיושנות או מסוכנות; למידה משמעותית אינה רק למידה מסורגת, מורחבת וביקורתית על, אלא גם למידה דרך.

איך מחנכים ילדים לאהוב למידה ולהיות לומדים אפקטיביים- התפיסה שלי

אני חושבת שאחת שאלות המפתח העומדות בפני נשות חינוך ומערכות חינוך הינה- איך מקנים אהבת למידה? לעיתים, שאלה זו אינה קיימת, או שהיא קיימת בתוך שאלות שונות.

אני מאמינה, כמחנכת, שתפקידי הראשון הוא לגרום לתלמידיי לאהוב ללמוד. אין זה אומר שהם יאהבו כל מקצוע נלמד, או כל נושא בו הם ייתקלו; זה אומר שתפקידי הוא לתת להם את מירב הכלים להבנת משמעות הלמידה, תרומתה ומשמעותה, על מנת שהם יוכלו ללמוד ולהתפתח.

האני מאמין שלי מושתת על מערכת יחסים שיוויונית, משקפת ומאפשרת בתוך הכיתה, שבנויה על מערכת יחסים אישית עם כל ילד, וארחיב ואומר גם עם הוריו. מניסיוני אמירת האמת לילדים, שיקוף המציאות, הצבת הבעיות, הקשיים והמחמאות מול הכיתה ככיתה, ומול התלמידים כיחידים הופכת את התלמידים בן רגע לשותפים ומובילים למידה, ולא כקולטי מידע.

במערכות החינוך כיום כולנו יודעות שרוב הזמן המורות מדברות. שיח הלמידה המשמעותית, הלמידה הדיפרנציאלית, הלמידה המרחבית, הקבוצתית, החוויה ועוד קיימים, אך אינם נוכחים מספיק ברובה המכריע של המערכת. ההצעות לרוב מעלות על נס מהפיכות כאלה ואחרות, אך קשה לבצע מהפיכה במערכת כה עצומה; מה גם, שבסופו של גבר למידה אפקטיבית חייבת להכיל את כל סוגי הלמידה, והפרונטלית, ממורה לעולם לא תוחלף על ידי למידה עצמאית בלבד, או הקנייה טכנולוגית, בעיקר לא בבית הספר היסודי.

אני מציגה לכן כאן חמישה עקרונות מכיתתי, אשר הופכים את הכיתה לכיתה עם אווירה וסביבת למידה אחרת. העקרונות נבחנים על ידי תדיר, וגם מבוקרים על ידי התלמידים, על מנת שאדע אם הם משמעותיים ונהירים להם.
ילדי הכיתה יודעים שמותר להם לבקר אותי, לשאול שאלות, לבקש בקשות, להביע דעה ולשנות חלק מהלמידה לפי רצונותיהם. המשוב התמידי, ואעיז ואומר הרפלקסיה שלהם ושלי מאפשרת שינויים וגמישות, שני אלמנטים המשפיעים על יצירתיות, חוסר מקובעות ועוד.

חמשת העקרונות הללו לא עומדים בפני עצמם, אך הם בסיס איתן, ולהלן פירוט קצרצר על כל אחד, לתפיסתי ויישומי:

1.      לומדים, מתאמנים, מצליחים- סיסמת הכיתה. אני מהלכת עם הילדים על קו, מחד אני מאמינה, מדברת איתם ואנו מוכיחים יחד שכל דבר נלמד, מתאמנים עליו ואז מצליחים. הצלחה לא חייבת להיות מושלמת, ולא חייבת להיות זהה בין כולם. יש כאלו שצריכים להתאמן המון בחשבון, וכלל לא בשפה, יש שמציירים מדהים ויש שצריכים להתאמץ, יש שממציאים סיפורים בקלות ויש שמתקשים, ולכן חבריהם עוזרים להם.
במקביל, על מנת לא לייצר אידיליה של הצלחה תמידית, אנו מקבלים/ות כשלונות קטנים, מבינים שישנם דברים שלא נצליח בהם, אך בדרך כלל אילו אינם דברים בתחום בית הספר היסודי.
המשמעות היום- יומית הינה שכל תלמיד/ה יודעים לומר היכן הם בכל מקצוע והיכן הכיתה. ההבנה הזו שלובה ברפלקציה וכנות עצמית, האפשריות במרחב מקבל ותומך, ומאפשר התקדמות ולא הכחשה.
המשמעות הגבוהה יותר של דרך זו היא שאיפה להישגיות, מתן תחושה ויישום שחלומות מתגשמים.

2.      מד אחריות- של התלמיד/ה, המורה, ההורים- ציירתי בתחילת השנה, ופעם בחודשיים שלושה, שלושה מדי אחריות, ושאלתי איפה הם ממקמים את האחריות שלי, שלהם, של ההורים?
לאורך השנה מדי האחריות השתנו, והילדים דורשים בתוקף שאחריותם תהיה הגבוהה ביותר.
כמובן, שבמרחב הבית ספרי האחריות שלי, כמורה, מעט גבוהה יותר בכיתות א'-ב' במרבית הזמן, אך המטרה היא שהתלמידים יהיו אחראים ללמידה.

3.      משוב הדדי- אני מאמינה שלא ניתן לקיים שום מערכת יחסים ללא הדדיות. דרישת קדם להדדיות היא פתיחות וכנות (גם אם מוגבלת לעיתים), אך הדדיות יוצרת תשתית שמאפשרת צמיחה.
תלמידי כיתתי נותנים לי משוב ביום קבלת התעודה- נקודה לשימור ולשיפור, תלמידי כיתתי יודעים שמותר לשאול כל דבר על כל החלטה שלי, אני משתפת בכיתה חוויות מחיי הפרטיים ועוד.
אני יודעת שאני דוגלת בחינוך עם גישה קהילתית (אקדיש פוסט מיוחד לנושא) וזהו מצב שדורש יכולת הצבת גבולות בתוך מרחב מאוד פתוח.

4.      גמישות, שלהם ושלי- אני אישה גמישה מחשבתית. יש לי את היכולת להסתכל על מצבים מזוויות שונות, לפתור בעיות מורכבות שתחומים שונים (עד לפני שנתיים עסקתי בסיוע בינלאומי, ניהול פרוייקטים ופיתוח הדרכה; לצד חינוך וחינוך מיוחד). אני יודעת, ממחקרים והתנסות שילדים גמישים מחשבתית יצירתיים יותר, נענים יותר לאתגרים, לא מתוסכלים מהר, מצליחים ללמוד טוב יותר ומפתחים דרכי חשיבה ייחודיים.
אני משתדלת להכניס המון גמישות, טכנית ומחשבתית, לדוגמא:
לעיתים אני מלמדת מהצד השני של הכיתה (לא ליד הלוח);
לא תמיד בודקים שיעורים, לעיתים הם בודקים לעצמם;
מותר לשבת על הרצפה במהלך השיעור;
ועוד.
בנוסף, אני עובדת בכיתה עם תרגילים של שיתוף בדרכי חשיבה ורפלקציות קטנות שמתאימות לילדים בגילאי א-ב.

5.      סביבה חברית תומכת- מאמץ רב מאוד מושקע באופן יומיומי על היות הכיתה יחידה חברית איכותית. אני יודעת שיש תתי קבוצות, רשתות חברתיות, ילדים מנהיגים, ילדים מונהגים, ילידם עם קשיים; אך סביבת הכיתה היא תא תומך. אם מישהו טועה עוזרים ולא צוחקים, אם מישהו לבד, משתפים ועוד.
הילדים יודעים שכמחנכת אני רוצה שהם ירגישו:
בטוחים, שמחים להגיע לכיתה, הצלחות לימודיות ובכלל; לכיתה תפקיד עצום בזה, במקביל למחנכת ולמורות המקצועיות.
*כמובן שאין הכיתה חפה ממורכבויות חברתיות שונות (:

ישנם עוד אלמנטים רבים שמהווים חלק חשוב מחיי הכיתה. אלמנטים אלו עשויים להיתפס כעומס המתווסף ללימודים הרגילים, הספקים, מנהלות, סטטוסים ועוד. מבחינתי אלמנטים אלו בכל כיתה, אך בעיקר בכיתות א-ב, יהוו את המסד ללמידה, לסקרנות, ללומד עצמאי.
אני חושבת שהמסד ל"מהפיכה" במערכת תלויה, בין השאר, בהבנה אחרת של תפקיד המחנכת ובעיצוב התלמידים באופן הדדי, לצד מיומנויות יסוד ומקצועות ליבה יש לתת כלים ודעת ללמידה ולחיים, אשר משולבים ברגש, חוויה, שיתוף ושיקוף.