‏הצגת רשומות עם תוויות שיח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיח. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 24 בנובמבר 2017

השאלה החשובה ביותר שנשאלה באחד משיעורי חינוך מיני, ולמה זה חשוב בתוך סערת ה- #metoo

חינוך מיני הוא נושא שבעיני חייב להיות בשיח החינוכי (וגם הביתי), באופן אחר מהנהוג היום; עליו להיות שזור בנושאים אחרים כגון- תפיסת גוף, דימוי גוף, מרחב אישי, אמירת לא והקשבה ללא, יחסים, חברות ועוד.
משום שאני הקשרית ומשום שאני מאמינה במרחב מאפשר בו ילדי הכיתה מובילים חלק ניכר מהשיח, כאשר עלו נושאים של גוף, מיגדר ומין בכיתה השיחות הובלו ע"י התלמידות והתלמידים ואני נתתי מענה בהתאם לגיל.

בכיתה ו' חלק שיעורי החינוך המיני מתקיימים בהפרדה (תלוי בי"ס, גישה, דמות מובילה), ואני העברתי את השיעורים לבנים מכיתתי, לפי נושאים שהם בחרו.
מעניין לראות ילדים בכיתה ו', בתחילת גיל ההתבגרות, חשופים להמון מידע, אך לא מבינים את חלקו, מלאים בשאלות ובסקרנות ופתוחים לשיח.

בשיעור השלישי עלתה שאלה מאחד הבנים- שרון, מה אסור לנו לעשות?
שאלה שאהבתי מאוד באותה נקודה!

החזרתי את השאלה אליהם בהרחבה- האם לדעתכם יש משהו שאסור לעשות? האם השאלה הזו קשורה לדעתכם לנושאים שדיברנו עליהם בשנתיים האחרונות?

ומאותו הרגע נוצר דיון פנימי שלהם:

הם דיברו על הזכות לומר לא, על החובה להקשיב ללא (יש שיעור של בנושא שהם עברו- להגיד לא)
הם דיברו על הסכמה
הם דיברו על החלטות משותפות
הם שאלו על צילומים ווטסאפים
הם העלו מקרה של סרטון מיני אליו נחשפו חלק מהילדים
הם שאלו ודיברו על מה נעים ומה הגיוני.

סיכמנו את המפגש בכך שישנם שלבים, גם בתחום הזה, ובעיקר עם ההבנה שלהם שהמרחב הזה, של זוגיות הוא הדדי, הוא שיתופי, הוא הסכמתי והכי חשוב- לא צריך להיות מוזר רע, וצריך, במילתם, להיות "נעים" למשתתפים, ובלי לחץ.

היתה הבנה בחדר של שיוויון וכבוד הדדי, הבנה שלתפיסתי היא ההבדל בין להרשות לעצמי להתנהג אל מישהי/ו בצורה מסוימת לבין גבולות ויחסים הדדיים.

אני מקווה שהעובדה שהנושא דובר, והלוואי וימשיכו לדבר איתם עליו אל תוך גיל ההתבגרות, יהיה לסוג של עוגן עבורם בשלב קריטי של התגבשות האופי שלהם וההבנות שלהם על החיים.

המלצות כלליות:

1. לעקוב אחרי "מידע אמין על מין" של שלומית הברון- יש באתר ובעמוד הפייס שלה המון חומר שיכול לסייע, החל מגיל הגן.

2. לשתף את ההורים בכל התהליך הכללי (קיום שיעורים, מה יהיה התוכן בכללי; תוך מתן מרחב בטוח לילדים, ולהיות מופתעות לטובה כשהן-ם מתקשרים לשמוע יותר ולהתייעץ.

3. לעבוד בצמוד ליועצת (או מי שמנחה את התחום בביה"ס)- תוכן אישי/ אופי ההעברה אפשרית תמיד.

בהצלחה, ואני זמינה לכל שאלה.




כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

יום שבת, 28 בינואר 2017

20 סיבות ללמד שירה, בכל גיל






למה ללמד שירה?
באנגלית ישנה הפרדה בין song ל- poem. בעברית המילה "שיר" מתייחסת הן לשיר משוררים והן לשיר עם מוסיקה. כאשר ילדים מגלים את העובדה הזו היא מפתיעה אותם ונראית להם הגיונית בו זמנית. בבית הספר ישנו עיסוק רב בחרוזים ודיקלומים בכיתות א-ב, בהמשך עוסקים לעיתים בשירים בהקשר יוצר/ת או חגים, ובהמשך בתכנית הלימודים בחטיבה ובתיכון לומדים יצירות ספציפיות.

אני מלמדת בכיתה מגוון שירים (משני הסוגים) לאורך השנה בצורות שונות ממספר סיבות:
1. חשיפה והרחבת אוצר מילים
2. חשיפה לצורות חשיבה
3. קשר בין יוצר ליצירה
4. משחקי מילים
5. פיתוח עולם דמיון
6. חוקי שפה שרלוונטיים רק בשירים ולא בשיח דבור רגיל; מניפולציות שפתיות שקיימות בעיקר בשירה
7. פיתוח הקשבה
8. פיתוח יכולת פרשנות אישית
9. שיח על רגשות
10. פיתוח דיון
11. קישור מלל למוסיקה
12. שימוש באומנות ככלי ביקורתי/ אישי/ הבעתי
13. פיתוח סקרנות
14. הכרת תקופה, הרחבת ידע עולם
15. יצירת הקשרים לנושאים רלוונטיים- מעגל השנה, אישים, אירועים אישיים ועוד
16. פיתוח חשיבה רפלקטיבית רגשית ומחשבתית
17. איפשור לילדות-ים להביא את עולמם הפנימי לכיתה
18. הבנת הנקרא
19. טרום/ פיתוח יכולת כתיבת שירים
20. חשיפה למצלולים, תבניות ותנועתיות.


אני משערת שישנן עוד סיבות טובות ללמד שירים, ואני רוצה להציג לכן את הדרך שלי ולהציע לכן לפתח דרך אישית משלכן:
1.  תרבות וידע תרבותי רחב
חשיפה רחבה ככל הניתן לשירים מתקופות, תרבויות וסגנונות שונים. התהליך הוא קריאה- חיווי דעה- הבנה- שיח סביב השיר. לעיתים אני מוסיפה השמעת מנגינה או שיר כמקדימים את השיר הנלמד וקשורים אליו מבחינת תקופה/ יוצר/ נושא/ רגש.
מעניינת הדרך בה ילדים קושרים את שתי היצירות. אני משתדלת לא להוביל את הדיון אלא לתת לכיתה להוליך אותו לכיוונים שנראים להם רלוונטיים, כאשר מדי פעם אני מוסיפה שאלות מכוונות או משקפת דברים שנאמרו.

2. הבעה רגשית, השערת השערות, שיח דבור
כאשר אנו עובדות דרך שירים נקודת המוצא היא שפרשנות לשיר יכולה להיות כל דבר - ולכן, לא ניתן לטעות -  הדבר מאפשר השתתפות ערה יותר בשיח, התייחסות לרגשות, לפרשנות .
ניתן להעמיק בכתיבה רפלקטיבית ובניתוח ספרותי של השיר אחרי התחלת עבודה שעוסקת בפרשנות והבנה מרובת נקודות מבט.

3. טקסטים מסוג "לא בית ספרי" שמאפשרים למי שמתקשים להתמודד אחרת עם טקסט

4. משלב לשוני מעניין / יצירתי / מאתגר

פוסט ופרק בפודקאסט עם ציפי גוריון (מנחת סדנאות כתיבה וחוקרת ספרות) בנושא - שירה בכיתה

ככל שנתחיל מוקדם יותר לחשוף ילדים לשירה מגוונת כך יכולות השיח על השירה ברבדים שונים תהיה עמוקה יותר.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

יום שני, 16 בנובמבר 2015

שש תוספות שלי לתכנית כישורי חיים בכיתה ב'

בהמשך לבקשה של אחת מקוראות הבלוג להלן שש תוספות שהכנסתי לכיתה במקביל לתכניות כישורי חיים של ב'.
בחרתי בשישה נושאים שנתפסים על ידי כחשובים;
חשוב לי לומר- יש לעבוד יחד עם היועצת- בין אם בהתייעצות, השלה לנושאים שבתכנית השנתית, יידוע וכמובן שיתוף ופיתוח עם המחנכות האחרות בשכבה/ בי"ס.

1. פתרון בעיות-
מיומנות חשובה בכל גיל.
א. השתמשתי בספר גדר, כבשה ואיש עם בעיה ובספר זום, להלן הפירוט: פתרון בעיות
ב. משחקי תפקידים של פתרון בעיות שכיחות בבית הספר.
ג. משחקי ספורט בהם יש צורך באסטרטגיה אישית או קבוצתית.
ד. סרטים בכיתה- הפסקות באמצע לדיון על פתרונות אפשריים.

2. קבלת האחר-
א. הספר משהו אחר- הקראה, דיון, יצירה- כל אחד צייר את היצור שהוא היה רוצה להיות ואיזה חבר יצור הוא רוצה.
לאחר שיתוף הקבוצה, מי שרוצה, דיון על אנשים שונים שאנו מכירים, היכרות אישית או קהילתית, ומה אנו חושבים עליהם.
שיח על קבלת השונה.
ב. שני שיעורים נגד גזענות.

3. פיתוח קשרים ושיח רגשי-
משחקים שקשורים לרגשות ולפיתוח שיח.
דוגמא-
א. משחק שאלות הורים וילדים, מתאים לסוף כיתה ב'-
הילדים כתבו על דפים בשני צבעים-
שאלות שהם רוצים לשאול את ההורים
שאלות שהילדים רוצים שישאלו אותם.
כך יצרנו משחק להוירם ולילדים.
ב. כתיבה רפלקטיבית בנושאים שונים (כדאי להתייעץ עם היועצת אם אין נסיון בתחום).

4. שיתוף פעולה, שיתוף פעולה- 
אינספור משחקים של שיתוף פעולה- קופסא, חידות בקבוצות, משחקי ספורט.
כאשר יש קשר הדוק לפיתוח עבודה לימודית עצמאית בכיתה.

5. איך לריב נכון, שפת האני-
אני אירחתי הורה מהכיתה, עובד סוציאלי במקצועו שהסביר לילדים על "שפת האני".
כל דרך להסביר לילדים איך לריב/ להתווכח ולדבר את עצמינו ולא להאשים את האחר ראויה בעיניי

6. להגיד לא ולהקשיב ללאפוסט "לא"

יש עוד המון תכנים שנלמדו בכיתה ומגוון התנסויות נוספות שהתאימו לי ולכיתה שחינכתי.
הכי חשוב לתת מענה לצרכים שעולים תוך כדי תנועה מחד, ולהתאים את הלך הרוח לאופי הכיתה והמורה.

אני פה לכל שאלה והערה,
אשמח לשמוע מכן,
שרון.


                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

יום שישי, 12 בספטמבר 2014

השיחה על צוק איתן בכיתה, שרון- יש הסכם שלום!!

שבוע ראשון ללימודים. קיבלנו הנחיה ממשרד החינוך לדבר על "צוק איתן" לדבר על רגשות, לדבר על חוויות ולעשות פעילויות שבירת שיגרה ו"חוסן". כמובן, במדורה.
 אצלנו בכיתה פתחתי בשתי שאלות:
1. מה אתם/ן יודעים על "צוק איתן"?
2. מה הייתן/ם רוצות לדעת?

מעניין לשמוע מה ילדים בכיתה ב' ממרכז תל- אביב יודעים, שמעו וחוו.
האזעקות היו חלק מינורי מחייהם בחופש הגדול, והם חשו בטוחים; עם זאת הדאיג אותם מאוד אורח החיים של הילדים שקרובים לעזה וגם של האנשים בעזה.
הם שמעו על המנהרות- ושאלו מדוע חפרו אותם.
הם שמעו והכירו מעט מילואימניקים וביררו לעומק מה עושים בצבא, והאם זה מסוכן.
הם ידעו שהרבה נפגעו בעזה, אבל סייגו שהצבא לא רצה לפגוע בהם.
היה להם חשוב להבין איפה עזה נמצאת.
למה מצרים לא רוצה את עזה?
והם שמחו- כי כמה ילדים אמרו שיש שלום.

מהנקודה הזו התחלתי- מה זה שלום? עם מי יש לנו שלום? למה יש מלחמות בארץ הזו? ובכלל?
ומה זו הפסקת אש? ואחריה יגיע שלום?
ואיך אתם תרגישו אם יהיה שלום?

הייתה שיחה מעניינת, שהתפרשה על פני שלושה ימים וחמש שעות.
מפות, שירים, אישים שקשורים לשלום.
גם על יצחק רבין דיברנו, מישהו אמר שהרגו אותו כי הוא רצה שלום.

ואני תוהה, אם מורות בעזה דיברו על המבצע.
ואני תוהה האם החינוך הישראלי, שמחקר גילה שהוא גזעני מדי, סובלני פחות מדי ובעיקר מאוד לאומי מחנך לשלום,
או שמא, רק להפסקות אש.

יום שלישי, 4 בפברואר 2014

למה תנועה?

אצלי במערכת השעות יש שיעור מיוחד, שנוצר מתוך החלטה שלי להכניס שיעור ש"לא קשור" לתכנית הלימודים הרגילה. שיעור שעומד בפני עצמו אך מלמד אותי המון על הילדים ומשליך על ההתנהלות שלנו ביום יום. שיעור שהפוטנציאל שלו- החינוכי, השיחי, התנועתי, ההתנהגותי ויכולתו להשפיע על הביטחון העצמי ואף על דימוי הגוף של הילדים הוא עצום.

כמובן, שחלק מהפוטנציאל/ מטרות הינם מאוד רחוקים מפני שהוא דורש הטמעה, יצירת שיח, קישורים ליום יום הרגיל של הכיתה, התנהלות איכותית בשיעור עצמו; אבל אני מקווה שככל שנתקדם עוד רבדים יתגלו ויפותחו.

השיעור הינו שיעור תנועה, המכונה ע"י הילדים כשיעור יוגה, משום שאנו משתמשים בספר יוגה לילדים ובקלפי יוגה' אך הוא שיעור של תנועה, פעילות גופנית, אתגרים גופניים והקשבה לגוף (נשימות, מתיחות, רגיעה). הוא מתרחש אחת לשבוע ומתנהל כמרחב מאפשר מאוד מחד, ומאידך עם כללי התנהגות ברורים אשר מתקיימים ומדוברים בכיתה:
גבולות ברורים לכל פעילות;
התייחסות למרחב שלי ושל החברים;
שיתוף פעולה;
עידוד;
קבלת מגוון אפשרויות, פתרונות, דעות;
תרבות שיח (שאינה זהה לגמרי לכיתה, מעצם אופיו המלהיב של השיעור);
ניצחון והפסד בכבוד (מעט מאוד משחקים מאפשרים ניצחון או הפסד- אך ישנם ילידם שהפחד להפסיד או "לא להצליח" במשימה מונע מהם השתתפות).

הילדים מחכים לשיעור, גם אלו שטוענים שאינם אוהבים תנועה- אך משתתפים במרץ (: ואני מצליחה לראות ולשמוע דברים שיכולת ההתבוננות שלי בהם בכיתה פחותה:
ילידם נמנעים- מדוע- פחד להיכשל, בעיות מוטוריות, אחר....
ילדים פחות מקובלים חברתית- שמקבלים המון תשומת לב חיובית בשל יכולותיהם
יכולת שיתוף פעולה מבחירה
יצירתיות ודוגמטיות
ועוד.

התנועה מלווה אותנו גם ביום יום- כחלק מתפיסתי שלמידה צריכה להתבצע גם בתנועה; אך התהליך של הבניית מרחב בו מדברים "עם הגוף" ומאפשרים לבנים ולבנות (וישנו שוני עצום בתפיסתם את גופם, יכולותיהם, את התנועה עצמה כבר בכיתה א') להביע את עצמם ולבנות בטחון היא מתנה בעיני.

השילוב של עבודה דרך הגול, לי כמחנכת, בנוסף לשיעורי הספורט- מהם אני מכניסה משחקים אהובים לבקשת הכיתה, ובנוסף לשיעור תגבור בבית הספר לילדים עם קשיים מוטוריים פשוטים- כגון חולשה בחגורת הכתפיים- מאפשרת לטווח ארוך ערוץ נוסף מול הילדים שיוכל לשמש גשר לנושאים חשובים.

אשמח לשמוע מנסיונכם על שילוב תנועה בכל היבט חינוכי- לימודי.

* כמובן שישנן דילמות רבות, חלקן התנהגויות בשיעורים הללו- אך הן לפוסט אחר.
וכמובן שאני מודה למנהלותיי על שהן מאפשרות לי זאת!!

יום שני, 27 בינואר 2014

מה בין מוות לחינוך

השבוע נפטרו עזריה אלון ושולמית אלוני. מורשתם חייבת להילמד בין קירות הכיתה, גם בכיתה א'; כמו גם מורשתו, ולפחות איזכורו של אחרים שנפטרו בחודשים האחרונים. ציון מעשיהם, ייחודם, פריצות דרך ודרכים שנסללו בחייהם הם חלק מבסיס הידע הכללי של כל תלמיד ותלמידה כחלק מהיותם אנשי הארץ הזאת. חשיבות השיח על המורשות השונות תהווה בסיס לדיונים, לעמדות, למחשבות ולביקורת מצד התלמידים (ברמות שונות) הן על נושאים קונקרטיים והן על תפיסות עולם; פוליטיות, לא אידיאולוגיות.

אך בנוסף לאנשים עצמם, עולה צורך נוסף בכיתה א', והוא התייחסות חינוכית לנושא המוות, האובדן. ורציתי לשתף אתכן/ם בשיעור שהחלטתי להקדשי לנושא, מתוך תפיסה חינוכית שיש לתת גם לנושאים מורכבים מקום בשיח הכיתה (גישה המגובה בתפיסות טיפוליות).
אך בעקבות שיחה שהייתה לי אתמול, החלטתי שאשתף בשיעור הספציפי בהמשך ואתעכב על דיון משמעותי, בסיסי שהיה לי אתמול עם אישה שאני אוהבת ומעריכה.

הדיון נסב סביב תפקידו של המורה להיות מחנכת/ך, דמות משמעותית עבור הילד/ה בכיתתו, בגנו, במערכת.
לתפיסתי, הבנויה על חוויותיי עם מורים לאורך שנות לימודיי ועבודותיי, ועל ניסיוני ארוך השנים במסגרות חינוכיות שונות (פורמליות, א- פורמליות, בארץ ובחו"ל) על המורה להיות מחנך משמעותי עבור התלמיד/ה, גם אם עמדותיו אינן באות בהלימה עם בית התלמיד.
למעלה מזאת, בנוסף לצורך המערכת לאפשר למחנכות/ים להיות סוג של מצפן לערכים אוניברסליים מוסכמים, ולהכווין להתנהגות מקובלת (אי- אלימות, תרבות שיח, חברות, שיווין ועוד) יש לתת למורה את הבטחון בהיותה/ו דמות אמון אשר צריכה ויכולה להביע את דעתה בכל נושא, ואשר תשכיל לפתוח ערוץ הידברות במידת הצורך גם עם ההורים במקרה שישנו חשש או התנגשות בתפיסות.

לדידה של חברתי על המורה להיות מתוחם וסגור בגמישותו להגיב; שכן לא כל המורים "חושבים כמו...", לא כל המורים הינם רגישים/ אינטלקטואלים/ אחר... ולכן על מנת שלא "יסבו נזק" אמיתי או מדומיין, יש צורך להגבילם.

לא אכנס לפרטי הדיון, ואומר שהשתדלתי לא להיכנס לוויכוח עקרוני, אך הנושא לא הפסיק להעסיקני. נכונה העובדה שאני חדשה במערכת החינוך, ונכונה העובדה שהשבוע רשת החינוך הגדולה בישראל העמידה במרכז המטרה מורה שייצר דיון פוליטי בכיתתו; אך משהו מטריד אותי ברמה הבסיסית.

כיצד יתכן שאמון החברה באנשים האמונים על חינוך ילדיהם, המבלים עימם חלק ניכר משעות ערותם, נתפסים כפרטים וכפרופסיה (בהכללה) שלא מספקים? כיצד ייתכן שדמות המורה והכשרתו לא עברו עדיין שינוי משמעותי כשלעצמם, ובמקביל כנתפסים על ידי הציבור שמשמעותיים?

אני משערת ששאלות מעין אלה יעסיקו אותי מכאן ואילך, כמו גם רבות אחרות, אבל המשולש הזה של המחנכת/ך - המערכת- החברה- חייב לעבור שינוי; השאלה היא האם אני צודקת במחשבתי שעל המורות להובילו, ולא על המוסדות, ההוגים והפוליטיקאים.

אך אולי זו חלימה גדולה לשנתי הראשונה במערכת, כאשר הדרך רק מתחילה......

יום רביעי, 8 בינואר 2014

דמוקרעטיה

יש לי צ'ופר בשביל הכיתה היום (: סרט. מחיאות כפיים, קריאות שמחה ועוד. לאחר כמה דקות שאלתי- מי יודע מה זו דמוקרטיה? דמו מה? בכל זאת, כיתה א'. הסבר קצר על דמוקרטיה, על בחירת הרוב וקבלת החלטות בקבוצה.
נבחר סרט, ומאותו הרגע למשך חצי שעה כל אלו שרצו את הסרט השני איחלו מגוון "איחולים": שהסרט לא יעבוד, שהמחשב יקרוס, שהמקרן יתקלקל ועוד.
עצירה מתודית לפני תחילת ההקרנה ושיח קצר על התחושות ועל ההגיון בבחירת הרוב, עם הבטחה שבהמשך השנה נוכל לבחור לראות גם את הסרט השני. מיותר לציין שכולם נהנו מהסרט (:

אבל למה זה חשוב? למה לכתוב על זה בפוסט בבלוג על חינוך? מה לדמוקרטיה, החלטת רוב ואיחולי "מוות למחשב" לפילוסופיה ולתפיסה שלי את המרחב הכיתתי?
אני מאמינה שעל המחנכות להציג לילדים/ות/ נערות/ים את ההבנה של מהי חברה דמוקרטית והומנית, מהן נורמות ההתנהגות כאשר אני בקבוצת ה"רוב" וכאשר אני בקבוצת ה"מיעוט"; תוך דגש רב על העובדה שאין שחור ולבן, ושרובנו חלוקים בהשקפותינו ונמצאים במקומות שונים ומחזיקות במגוון דעות שונה.
אני רואה בחיי היום יום בבית הספר הלימה בין יכולות של ילדים להקשיב, להתגמש, להביע דעה, לשמוע "לא" לבין יכולתם להתנהל בקבוצה קטנה ובכיתה. אני מתנסה בעבודה די סיזיפית של שיקוף ותיווך של העולם ותהליכים של קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, התנהלות של אני מול האחר ולהיפך מתוך ידיעה ברורה שהכלים שהילדים רוכשים ותפיסת העולם שלהם היום תלך איתם קדימה.

בשלב הזה, יש מכם שחושבים שאני הוזה, אידיאליסטית; הרי הבית משפיע מאוד על התנהגות הילדים/ות אל מול השונה, המיעוט, ה"לא צודק". זה נכון ולא נכון, משום שכמות השעות שהילדים מבלים איתנו משמעותית מאוד בגיל הזה, וברגע שהחינוך לערכים הדמוקרטיים- הומניים מספיק משמעותי הוא עוזר להם לעצב את דמותם, חשיבה ביקורתית ועצמאות. בנוסף לזה אני משתדלת לחבר את ההורים לשיח הכיתי, לאמונות שלי. לא אידיאולוגית, אלא לתפיסה הבסיסית בזכותו של כל אחד להשמיע ולהישמע, בזכויות להסכים ולא להסכים, בכבוד הדדי בסיסי.

אז, דמוקרטיה היא מילת השבוע שלנו במילון המילים החדשות, והיא תלווה אותנו במעשים ובהתנהלות במשך השנה, לצד עבודה רבה על חברות, שיוויון, עצמאות ויצירתיות.