טיפקס - ביקורת חברתית - שיר, קצב ושיעור שפה וחינוך

בפוסט זה אציג שימוש בשיר של טיפקס בו השתמשתי בכיתה כבסיס לשיעור שפה; ניתן להשתמש בשיר למטרות שפה ולמטרות חברתיות;

המטרות שלי בשימוש בשירים הן:

1. פיתוח הקשבה ביקורתית – המילים שמעבר למוסיקה ולקצב

2. חשיפה לתפיסות חיים ולמציאות שאינה בהכרח של התלמידות/ים שלנו

3. הבנת שפה שירית שכוללת כפל משמעות, שפה מרומזת, מטאפורות ועוד

4. חשיבה על מצבים

5. חשיפה למוסיקאים שאינם מכירו/תים

השיר עליו עבדנו הוא – "אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון"

שיר זה נכתב בשנת 1993, אך הוא רלוונטי גם ב -2019. הוא נכתב על לחן של שיר מרוקאי של להקת שפתיים. מטרת השיר היא להביע מחאה על פערי המעמדות ועל מצוקות חברתיות.

השמעתי לכיתה את השיר ושאלתי אותם מה התחושות שהוא מעורר בהם; לאחר מכן הקשבנו לשיר והילדים ניסו להבין את המילים ולהבין את המשמעות. שוחחנו על הפער בין המוסיקה הקצבית לביקורת בשיר, שיש להבינה, מפני שהיא כתובה בצורה מעט מורכבת.

לאחר מכן התמקדנו בשורות מסוימות:

"חיים בתוך שמיכה 

ליד רמזור 

מתחת איזה קו "

עלו שאלות רבות – מי חי בתוך שמיכה? איזה קו? (קו העוני), האם אנחנו שמות לב לאנשים שחיים בחוץ?

"יש מדינה שמתחבאת מתחת איזה קו 

אה ווה ווה ווה 

ויש סטטיסטיקה 

שנכתבה 

בתוך נייר עיתון"

מה הקשר בין אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון לסטטיסטיקה? למה המדינה מתחבאת? (עסקנו במושג סטטיסטיקה של נותנים חברתיים וכלכליים, עסקנו בכתבות חברתיות ובתפיסת השינוי, דיברנו על אנשים שאין להם...).

"ליד הים יש אנשים קופצים מבניינים.

אה ווה ווה ווה 

סיפרו על זה בדיחה"

למה אנחנו מספרות/ים בדיחות על דברים מורכבים? מה קורה ברשת החברתית שגורם לנו להפוך דברים לסיפור של ההמון?

שוחחנו על המילים – "בתוך" ו"ליד" ועל המציאות שאנו חיים בה, אך חלקים ממנה מתקיימים לידינו, ואולי לכן לא נוצר בהם שינוי.

המשכנו לשיעור בנושא ריבודיות החברה הישראלית, נושא שניתן לפתח בהתאם לגיל הילדים ולמטרות הפדגוגיות שמתאימות לכן/ם.

ניתן לקרוא עוד על השיר במגזין "תרבות"

להרחבת הנושא לכיתות הגבוהות - ח' עד אינסוף, השיר "קו העוני" שמלווה את הסדרה המשובחת "מעברות" של "כאן - תאגיד השידור".

ומבט קומי (?) של "לול"

בשבוע הבא אעלה מערך לשימוש בשיר נוסף של טיפקס שעוסק במרכז ופריפריה;

אם אתן רוצות שהתכנים יגעו אליכן, הירשמו לבלוג.

אני זמינה לשאלות, תיהנו (: שרון

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי רמון

יום הזכרון, פוסט טראומה, מערך לתיכון ומחשבות על החברה הישראלית

השבוע צפיתי עם הכיתה שלי בסרט "סיפור מהחיים", שעוסק בכיתה בצרפת, בשואה ובמחנכת אמיתית, כזאת עם חכמה ולב. לאחר הסרט אמרתי להם שלצערי, ממרום חוויותיי, אני לא מאוד אופטימית ביחס להתייחסות אל הזר, לשלום, למלחמות.

במעבר חד, עברנו לשבוע יום הזכרון ויום העצמאות; ודיברנו על הימים האלה מנקודת מבטם של ילדים בכיתה ו'/; ודיברנו מעט מדי לטעמי, לעומת שנה שעברה, בה הקדשתי שבועיים ליום הזכרון ויום העצמאות.

ובשבוע האחרון הפיד שלי עמוס בחוויות צבא, זכרונות, פנים והמון פוסט טראומה.

וחשבתי לעצמי שאם הייתי מחנכת כיתות גבוהות, י' - י"ב, והייתי רוצה שהם יהיו בני אדם חושבים, ביקורתיים ובני שיח, הייתי מדברת איתם, בנוסף לנושאים הברורים מאליהם, על חמישה נושאים, שבעיני, (כאשה, כאמא, כאשת חינוך, כמילואימניקית, כמומחית סיוע בינ"ל), חייבים להיות חלק מהשיח הציבורי באופן אמיתי; חייב להיווצר שינוי בשיח, בהתנהלות, וחייבים לתת גם לנושאים פחות "הירואיים", פחות "פטריוטיים" להיות חלק מהחברה באמת;

התנדבות, עזרה לזולת וצבא

הזכות לא להתגייס בישראל ושירות לאומי

פוסט טראומה והעובדה שיותר מדי חיילים סובלים מפוסט טראומה אחרי השחרור

גבורת היחיד אל מול האתוסים

הזכות והחובה למלחמה ולשלום

הייתי מעבדת את הנושאים הללו דרך השירים האלו:

אביב גפן - שלום   שיר תקווה  

השיר של ירון אדל, קצין שחי עם פוסט טראומה ועיבד את תחושותיו לשיר - קצין מסריח , כתבה על השיר ב - מאקו

השיר של אדם צחי שכתב על אביו שחי עם פוסט טראומה, שיר שנקרא יום השכחה

פרוייקט עוד מעט נהפוך לשיר; השיר שכנסיית השכל הלחינו שום דבר לא יפגע בי 

יש עוד המון שירים, סרטים וקטעים שיכולים להוות כר מצוין לשיח, אבל הם רק פתיחת הנושא, בכיתה, אבל בעיקר בחברה כולה.

מצרפת שני פוסטים שכתבתי בעבר:

שיעור על חייל יורה אהבה

פוסט טראומה- חייבים לשנות את המצב

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי רמון

נמסטה של סטטיק ובן אל ומה הקשר ל"מוגזם" של עברי לידר? מערך שיעור מכיתה ה' עד י"ב

פירוש המילה נמסטה בהודית היא שלום, אך המשמעות העמוקה יותר הינה "הכרת תודה", "אני רואה אותך באמת, במהותך האמיתית".

לפני כשבועיים סטטיק ובן אל הוציאו את השיר נמסטה-

השיר הוא שיר בסגנון רגאיי- 

א. פתיחה בהקשבה לשיר ולשאול האם מישהו/י מכיר שירים בסגנון? (להכין שירים בסגנון רגאיי- בוב מארלי, התקווה שש, דורי בן זאב- תחילת הקריירה, מוש בן ארי ועוד)

ב. לתת לילדים לקרוא את מילות השיר ולבקש מהם להוציא -
מילים מוכרות, ביטויים, משפטים לא הגיוניים.

ג. דיון כיתתי- מהו המסר של השיר?

מה הקשר בין המסר המילולי לקליפ?

מה מיוחד בקליפ? לבוש צבעוני של גברים ונשים- שיוויון מגדרי, הכל שיוויוני, לעומת הקליפ שלהם "זהב" למשל, הסיפור בקליפ (ניתן לדבר על ההבדל בין קליפ עם סיפור לקליפ ללא סיפור).

ד. כתיבה על הלוח את המשפט: "כולם מסתכלים עליי יותר מדי, ולא בגלל שאני יפה"

דיון- מה משמעות המשפט?

ה. אם העברתן בכיתה את השיעור על "מוגזם" (לחצו על הלינק "מוגזם") ניתן לשאות את השאלה הבאה:

מה הקשר בין השיר של עביר לידר לשיר נמסטה?

ו. כתיבת פסקת טיעון / דעה על:

 הקשר בין יופי להצלחה

החיים שלנו לאינסטגרם/ רשתות חברתיות

אומנות והקשרים תרבותיים לקליפים (פוסט על תרבות וחינוך)

תיהנו, אני פה לשאלות, ומומלץ להירשם לבלוג ולקבל עדכונים.

נמסטה, שרון

© כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי רמון

חינוך- תרבות- נקודת מפגש הכרחית- וכמה הפניות פרקטיות

אני מאמינה שצריך לחבר את ההוויה בכיתות לתרבות שמחוץ לכיתות. נקודות הממשק הן תרבות מוכרת, תרבות קרובה ותרבות שהילדים לא נחשפים אליה ולא קשורים אליה.

היתרונות בעבודה דרך קישורים תרבותיים הם:

1. עניין

2. אינסוף ידע

3. יצירת הקשרים

4. הורדת "זרות" מתחומים לא ידועים

5. חיבור אישי

6. הכרת עולמות שלהם, שלנו של אחרים

7. חומרים מעולים ללמידה פדגוגית- כל נושא הוא כר לשפה, הסטוריה, ג"ג ועוד

אציג לכן דוגמה ומספר אתרים (עמודי פייסבוק, בלוגים ואתרים) שאני אוהבת למצוא בהם השראה שמציתה ניצוצות של עניין בכיתה שהופכים ללהבות של עשייה.

דוגמה: פוסט שכתבתי על השיר מוגזם של עברי לידר

עמודי תרבות (יש המון שאהובים עליי), מציעה לכן ללכת בעקבות הלב שלכן אל מקורות ההשראה והעניין שלכן/ם

היסטוריה ואופנה

שיר ותמונה- בלוג שגיליתי לאחרונה ועוסק בקשר בין אומנות לתרבות

הסדנא להסטוריה חברתית- עמוד משובח עם הקשרים לימינו, תופעות, מלחמות, אירועים ועוד (רלוונטי גם ללימוד היסטוריה, תנ"ך ועוד)

ציפי גוריון אשת ספר- חפשו בפנים רשימה של כל עמודי הספרות הטובים בארץ !! (ד"א יהיה בקרוב פוסט שלם על ספרות)

העמוד של החינוכית- תכניות שיח מעולות שאוגרות עשרות נושאים עכשוויים, תרבותיים, מגדריים, אקטואליים.
דוגמה לשימוש:
צפייה בפרק של תכנית/ חלק ממנו; איתור מילים/ מושגים/ הקשרים ועוד, ויציאה לנושא השיעור-
תחביר, אוצר מילים, לשון, נושא ביקורתי, תוכן ספציפי, כתיבת פסקות טיעון, עבודה על שאילת שאלות, מציאת הקשרים, התייחסות לרכיב חזותי, פיתוח שיח דבור ועוד. 

החינוכית ביו טיוב

בהקשר הזה גם העמוד של "כאן" והתכנית "חוצה ישראל" מעולות לצפייה בהקשר תרבותי- חברתי.

אשמח לשמוע מכן על השראות תרבותיות בתגובות (:

שרון.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

ספר, סרט, מחשבות על שונות ושבוע הספר (וגם רשימת ספרים מומלצים לכיתות ו'-ז')

לפני פסח שאלתי את הכיתה שלי האם הם מוכנים לקרוא ספר שנדבר עליו לאחר פסח.

אני מחנכת כיתה ו' וכמנהגי בקודש ערכנו הצבעה, ולשמחתי רוב הכיתה תמך בקריאת ספר.

הספר הנבחר היה "פלא".

הספר עוסק בחווית השתלבותו של אוגוסט, ילד עם מום פיסי בחטיבת הביניים. הספר כתוב ממספר נקודות מבט, דבר שמאפשר מבט שונה על הדמויות ועל סיטואציות.

כאשר התכנסנו בכיתה לדיון צפינו בשלושה סירטונים שקשורים לספר-

שוחחנו על שונות ועל קיום ואי קיום אנשים ,שונים" במרחב הציבורי.

כתבתי שלוש שאלות על הלוח והילדים פנו אל מחברת הרפלקציה שלהם על מנת לענות עליהן (20 דקות);

הם ביטאו תחושה של קושי בהתבוננות פנימה אך עמדו במשימה.

השאלות הן:

1. האם אי פעם חשת כמו אוגוסט?

2. אם היית צריכה להחליט האם תעמדי לצד מישהו חלש או לצד ה"מגניבים" מה היית בוחרת, ולמה?

3. מה הרגשתי כשקראתי את הספר.

המשכנו בשיח על תובנות מהספר ומחשבות, על רגשות שעלו בהם, דמות שאהבו, ולא דיברנו על שאלות אחת ושתיים- הן נועדו למחשבה שלהן-ם בלבד.

לסיום דיברנו על הקשר של הספר לחיים שלהם, ליום השואה, לחינוך, לאהבת אדם.

הכיתה הודיעה שהם ילכו לראות את הסרט (:

כסיום להתמקדות ביום השואה (שבוע וחצי של לימודים ושיעורים) צפינו בסרט הראשון של X- MAN.

שתי שאלות ליוו אותנו:

1. מה הקשר בין מלחמת העולם השנייה והשואה לקומיקס (המטרה פתיחת הסוגה- קומיקס כסוגה של שינוי ומרחב מאפשר).

2. מה ייחודי בסרט- שאלה פתוחה שמטרתה לתת להם במה בהיבט דמויות, סיפור, קונפליקטים.

בסיום הסרט הדיון עוסק בעיקר בשונות. מדהים לשמוע ביקורת של ילדות וילדים על שונות, על קבלה וביקורת על חברתיות חסרה.

כמובן שניתן לכוון את הדיון לכיוונים שונים שמתאימים לכן.

בעקבות השימוש הרב שלי בסרטים ובספרים ילדי הכיתה ביקשו רשימת ספרים מומלצים (: הישג אדיר!!

וברוח המחאות על אי קיום שבוע הספר בפריפריה (מחאות מוצדקות בעיני) אני רוצה להמליץ מנסיון-
שימוש בספרים וסרטים ביקורתיים, איכותיים, נוגעים בבטן הרכה ומקושרים לעולמם של הילדים מאפשרים מחשבה חופשית, גמישות, ביקורתוית ויצירתיות.

יש לנו כוח אדיר לפתח להם את חיידק הקריאה והסקרנות, אם רק נעז (:

הרשימה:

פלא

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (על נער אוטיסט)

הספרים של ג'ראלד דארל- משפחתי וחיות אחרות, הרפתקאותי עם אי אי ועוד

ואנגרי

מתילדה (רואלד דל)

ההוביט (פנטזיה)

אבק כוכבים (י. אסימוב)

הסיפור שאינו נגמר (פנטזיה)

הטירה הנעה (פנטזיה)

משחקי הרעב- ספרים מעוררי מחשבה, מומלץ שגם ההורים יקראו (:

הרוזן ממונטה כריסטו

השביעיה הסודית- עתיק, אבל מעולה- סדרה, קיימת בספריות.

אשמח לענות על כל שאלה (: ולקבל כל תוספת לרשימה

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

הכנסת טקסטים מאתגרים לשגרת לימוד השפה, כיתות ו' עד תיכון

השנה, כחלק מלימודי השפה של כיתה ו' החלטתי לשלב כל שבוע מאמר/ כתבה/ שיר מאתגר.

ההגדרות לטקסט מאתגר הן:

לא מתכנית הלימודים, ברמה של לפחות כיתה ט', בעל קשר לאירוע אקטואלי ובעל הקשר פדגוגי (זה החלק הקל שכן ניתן להחיל המון נושאים על טקסטים שונים).

השבוע בחרתי במאמר מעולה של דרור פויר שפורסם ב"גלובס"- פוקימון בליינד.

לשם המשימה עבדנו שיעור כפול; להלן מבנה השיעור:

1. קריאה אישית את הטקסט- 20 דקות; תוך סימון מילים קשות, מילות שאלה(נעשתה הקנייה/ תזכורת לפני קריאת הטקסט).

כתיבת תמצית פסקה ליד כל פסקה (תמצית קצרה שמחליפה את הטקסט, קדם סיכום, פוסט משפט מפתח/ תיאור ארוך של פסקה).

2. דיון בקבוצה על הטקסט- מה הבנו, מה חשבנו- יישור קו/ העלאת דילמות.

3. במילה אחת תיאור הרגש עם קבלת הטקסט; מספר מילים שעלו בכיתה: אתגר, לחץ, עניין, משעמם כי לא מובן, אחר, ארוך, כיף.

4. דיון בכיתה-

בהתחלה הילדים סיפרו על מה הטקסט- אני רשמתי מיפוי טקסט (תרשים זרימה).

5. ניתוח החלקים, דיון על הקשר לחיים שלנו ודוגמאות.

6. מעבר פסקות וסיכום, תוך העלאת דעות אישיות – ראו צילומים על מנת להבין את מורכבות הטקסט והמסר- איך ניתן להבין את ה"אחר".

** חשוב מאוד להבהיר ולהסביר בתחילת השיעור- זה בסדר לא להבין הכל. מטרת הטקסט היא להתעמת עם טקסט "של גדולים"/ מורכב/ אחר.

אני עברתי שיעור מרתק יחד עם הילדים. התהליכים של הגישה לטקסט היו שונים, הדילמות ברמה אחרת, סוג השאלות ששאלתי היה אחר, וכן התובנה שהילדים מתקשים לענות על- תגדירו מטרת על/ תגדירו מושג וכד' ללא דוגמאות (ועל כך אכתוב פוסט נפרד שיעסוק בסוג השאלות שאנו שואלות ואופן החשיבה שאנו מפתחות). לאחר שהבנתי שקיים פער, לאחר שיעור השפה התמקדתי בסוג שאלות זה ושמתי לעצמי מטרה לפתח את תפיסת המושג וההסבר שלו.

הטקסט מתאים החל מכיתה ו' עם הדרכה ועד י"ב, כאשר בכל כיתה ניתן להתאים את רמת הדיון  ואת ההקשרים המתאימים.

הנושאים שבחרתי לעסוק בהם הם:

"אחרות"

בנעליי האחר

Theory of mind

מה מייחד אותנו

איך ניתן להבין בעיות של אחרים.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

חמש יחידות מתמטיקה, רמת חשיבה ויצירתיות

השבוע, קמפיין חמש יחידות יצעיד את החיים שלך קדימה עלה במלוא כוחו ויחד איתו תגובות הנגד.

במקביל, הפקולטה להנדסה באוניברסיטת ת"א התלוננה על אי יכולתם של מסיימי בגרות חמש יחידות ריאליות לחשוב, למצוא פתרונות יצירתיים ולהתמודד עם חומר שאינו שינון- הנדסה, ועל כך שאופן הלימוד השתנה ומתמקד בהכנה למבחנים.

מבחינתי יש קשר הדוק בין הרצון להגדיל כמות של בוגרי חמש יחידות, שידעו את החומר באופן טכני, בין רמת בתי הספר הטכנולוגיים- מקצועיים ובין התלונה של ראש החוג בת"א- הקשר הוא שמתמקדים בדברים הלא נכונים.

אופן הלמידה מצומצם וצר, לא מייצר חדשנות, יצירתיות ובעיקר לא מאפשר התמודדות עם בעיות מורכבות. לא קשה ללמד יצירתיות, אך קשה מאוד להתחיל ללמד את זה עם המעבר לחטיבה או לתיכון משום שילדים, כמו אנשים מתרגלים ללמוד באופן "מוסדר" והתמודדות עם קשיים הינה מורכבת, הן ברמת הפרט, הן ברמת העבודה הקבוצתית ובעיקר מבחינת התהליך של הלמידה- טעות- למידה- פתרונות אפשריים.

על המשרד להכין את התלמידים למציאות של חייהם כיום ובעתיד-

עריכה, תיכנות, כתיבה, פרסום, שיווק דיגיטלי ועוד- ואת הכל לקשר לערכים, פתרון בעיות, כתיבה, ניתוח, הסקת מסקנות, איתור מידע, סינון ועוד.

קל יותר לעבוד עם מספרים, ראו את התכנית של חמש יחידות- משרד החינוך לתת חמש, אך זה מגדיל את הפערים משום שמי שנמצא בבי"ס מעולה/ מי שיש להוריו ממון לשיעורים פרטיים/ מי שמתחבר למתמטיקה/ מי שיש לו מורה טוב/ה יצליח, השאר לא;

אבל בינינו, רוב האנשים לא צריכים חמש יחידות מתמטיקה, רוב האנשים צריכים יכולת אנליטית, יכולת חשיבה מופשטת, יכולת איתור מידע וסינונו, יכולת עבודה עם אנשים-חברתית ורגשית, יכולת הבחנה בין טוב ורע (מוסר, ערכים), ידע על גוף ומין, הבנה על התנהלות כלכלית, התנהלות בדרכים, ידע כללי, יכולת קריאה וכתיבה גבוהים ועוד.

צמצום השאיפות למתמטיקה בעולם בו ידועות אינטיליגנציות רבות, בו כמות המקצועות היא אינסופית, בו אלפי תיכוניסטים נכשלו במתמטיקה והצליחו במתמטיקה אחרי הצבא היא אינסופית, בעולם כזה אנו מחויבות לשנות את מערכת החינוך-

את האופי בו אנו מחנכות

את אופי הלמידה

את הכשרת המורים

את הדרך בה המשרד מחליט החלטות.

יש לנו כמחנכות/ים וכהורים יכולת השפעה, אך ביחד ובתבונה.

אשמח לשמוע מה דעתכן.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון.

"הכל חינוך" שי פירון

יש לי משיכה רצינית לספרים מכל סוג וכאשר נופל לידי ספר בנושא חינוך אני תמיד מתרגשת ותוהה האם יצליחו להפתיע אותי. השבוע קראתי את הספר החדש של שי פירון "הכל חינוך", הוצאת ידיעות אחרונות.

אתחיל במחמאה לידיעות אחרונות- חשוב וצריך לפרסם ספרים על חינוך מנקודות מבט שונות משום שהנושא משמעותי ונמצא בתקופה לוקלית וגלובלית של שינויים מתמידים, מתחים, צרכים ומחשבות. ועכשיו, לספר עצמו.

הספר, לתחושתי, מצוי בצומת סוגות של אוטוביוגרפיה, פילוסופיה של החינוך ופוליטיקה/ מדע המדינה. שי פירון כותב בשלושה עשר פרקים על ההיבטים החשובים ביותר של החינוך כיום בארץ, ובעולם:
נוער בסיכון, הורים- מורות, חינוך חוצה בית ספר, חינוך פורמלי וא- פורמלי והקשר ביניהם, תפקיד החינוך במדינה, החינוך המקצועי ולמידה משמעותית כתפיסה חינוכית ערכית. בתוך נושאים אלו ניתן לקרוא, לדמיין ואף להרגיש את תפיסותיו ההומניות והמוגדרות של פירון.

פירון מציג תפיסת עולם סדורה, אך גמישה, לתפיסתו את החינוך כחלק מהותי במרכיב הבניית הזהות של אזרחי המדינה, וכאבן יסוד לתשתית אנושית, הומנית של המדינה. תפיסתו מתכתבת ונמצאת בדיאלוג מתמיד עם הדת כדת, כמכלול ערכים, כמוקד לדיון, ומצאתי את עצמי מסכימה עם שאלותיו, ומתווכחת תדיר עם חלק ממסקנותיו.

הספר מעלה לרמת שיח, שרצוי שיתקיים מחוצה לו, דילמות רציניות שמעסיקות כל אשת ואיש חינוך חושבים שרוצים לשפר ולשנות, שמהות החינוך ואהבת הילדים הם חלק מחייהם, והסיפורים האישיים ריגשו אותי ונתנו לי תחושה של אנושיות.

מבחינתי שני פרקים היו חסרים במפגשם עם המציאות (אף שהיו כתובים נפלא)- הכל מתחיל במורים ולמידה משמעותית; שני פרקים אלו כתובים ברמה מאוד אישית, אך לא מציגים עבודה שנעשתה או אמורה היתה להיעשות עם המורות, למעט מפגשים, שלצערי לא היו משמעותיים למערכת, לא בפרק ולא בפועל- למיטב זכרוני.
מחקרים מראים שמידת ה-engagement של מורים מחד ואיכות ההוראה הם שני הגורמים הגבוהים ביותר לאיכות הוראה, ושרמת האינטימיות בין מורה לתלמידיה/יו יוצרת מקסימום שיפור והתקדמות. נקודה זו היא קריטית והיא פרקטית והיא היתה לקויה בחסר אל מול הפילוסופיה והסיפורים האישיים המדהימים השזורים לאורך הספר.

למידה משמעותית- המושג שנבחר מתוך תפיסת עולם מדהימה הוצג, אך בשטח היו המון דיבורים ופחות עשייה של אינטגרציה ומפגש, למעט באיים מסוימים, תכניות רבות שנכתבו נפלא אך לשטח לא היו כלים ומשאבים ליישמם באופן מיטבי.

פירון בספר משרטט תפיסה חינוכית, ערכית ובעיקר תפיסה אזרחית- פוליטית, כיוונים אליהן הוא רוצה לראות את השיח האזרחי ואת התרבות משתנה בארץ. התחושה שלי בעת קריאת הספר היתה שבין שורות החינוך ביקש פירון להציג את תפיסותיו הפוליטיות ואת מיקומו האמונתי. אני מסכימה עימו מאוד בתפיסתו את החינוך המקצועי- כחייב להתקיים, אך בצורות אחרות משהיה, בקשר בין הפורמלי והא- פורמלי, בקשר שבין הורים ומורים לטובת הילד ובעיקר בתפקידה המהותי של המערכת הציבורית להיות מערכת איכותית, מצמיחה ומובילה.

נהניתי לקרוא ספר על חינוך שפותח מקום לשאלות, דיונים, דילמות מהותיות, כגון- החינוך המיוחד, נוער קצה, תקציבים, תרבות העבודה בארץ ועוד. בתוכו גיליתי, שוב, את חשיבותם של קשרים ומידת השפעתם של כאלה ולא של אחרים, אך זה חלק מקיומו של מארג קשרים פוליטי- חברתי מסוים, שגם אותו מבקש פירון לשנות בכתיבתו אך מצוי, בעיקר, בתוכו.

נהניתי לקרוא את הספר, הסתקרנתי, דמעתי יותר מאחת, ואני חושבת שכדאי מאוד לקרוא אותו כהורים, כנשות/ אנשי חינוך, כסוציולגים ובכלל. הקריאה מעוררת מחשבות, דילמות, הסכמות וביקורת ולכן זהו ספר נפלא על חינוך ועל מיקומנו בתוכו.

מה בין מוות לחינוך

השבוע נפטרו עזריה אלון ושולמית אלוני. מורשתם חייבת להילמד בין קירות הכיתה, גם בכיתה א'; כמו גם מורשתו, ולפחות איזכורו של אחרים שנפטרו בחודשים האחרונים. ציון מעשיהם, ייחודם, פריצות דרך ודרכים שנסללו בחייהם הם חלק מבסיס הידע הכללי של כל תלמיד ותלמידה כחלק מהיותם אנשי הארץ הזאת. חשיבות השיח על המורשות השונות תהווה בסיס לדיונים, לעמדות, למחשבות ולביקורת מצד התלמידים (ברמות שונות) הן על נושאים קונקרטיים והן על תפיסות עולם; פוליטיות, לא אידיאולוגיות.

אך בנוסף לאנשים עצמם, עולה צורך נוסף בכיתה א', והוא התייחסות חינוכית לנושא המוות, האובדן. ורציתי לשתף אתכן/ם בשיעור שהחלטתי להקדשי לנושא, מתוך תפיסה חינוכית שיש לתת גם לנושאים מורכבים מקום בשיח הכיתה (גישה המגובה בתפיסות טיפוליות).
אך בעקבות שיחה שהייתה לי אתמול, החלטתי שאשתף בשיעור הספציפי בהמשך ואתעכב על דיון משמעותי, בסיסי שהיה לי אתמול עם אישה שאני אוהבת ומעריכה.

הדיון נסב סביב תפקידו של המורה להיות מחנכת/ך, דמות משמעותית עבור הילד/ה בכיתתו, בגנו, במערכת.
לתפיסתי, הבנויה על חוויותיי עם מורים לאורך שנות לימודיי ועבודותיי, ועל ניסיוני ארוך השנים במסגרות חינוכיות שונות (פורמליות, א- פורמליות, בארץ ובחו"ל) על המורה להיות מחנך משמעותי עבור התלמיד/ה, גם אם עמדותיו אינן באות בהלימה עם בית התלמיד.
למעלה מזאת, בנוסף לצורך המערכת לאפשר למחנכות/ים להיות סוג של מצפן לערכים אוניברסליים מוסכמים, ולהכווין להתנהגות מקובלת (אי- אלימות, תרבות שיח, חברות, שיווין ועוד) יש לתת למורה את הבטחון בהיותה/ו דמות אמון אשר צריכה ויכולה להביע את דעתה בכל נושא, ואשר תשכיל לפתוח ערוץ הידברות במידת הצורך גם עם ההורים במקרה שישנו חשש או התנגשות בתפיסות.

לדידה של חברתי על המורה להיות מתוחם וסגור בגמישותו להגיב; שכן לא כל המורים "חושבים כמו...", לא כל המורים הינם רגישים/ אינטלקטואלים/ אחר... ולכן על מנת שלא "יסבו נזק" אמיתי או מדומיין, יש צורך להגבילם.

לא אכנס לפרטי הדיון, ואומר שהשתדלתי לא להיכנס לוויכוח עקרוני, אך הנושא לא הפסיק להעסיקני. נכונה העובדה שאני חדשה במערכת החינוך, ונכונה העובדה שהשבוע רשת החינוך הגדולה בישראל העמידה במרכז המטרה מורה שייצר דיון פוליטי בכיתתו; אך משהו מטריד אותי ברמה הבסיסית.

כיצד יתכן שאמון החברה באנשים האמונים על חינוך ילדיהם, המבלים עימם חלק ניכר משעות ערותם, נתפסים כפרטים וכפרופסיה (בהכללה) שלא מספקים? כיצד ייתכן שדמות המורה והכשרתו לא עברו עדיין שינוי משמעותי כשלעצמם, ובמקביל כנתפסים על ידי הציבור שמשמעותיים?

אני משערת ששאלות מעין אלה יעסיקו אותי מכאן ואילך, כמו גם רבות אחרות, אבל המשולש הזה של המחנכת/ך - המערכת- החברה- חייב לעבור שינוי; השאלה היא האם אני צודקת במחשבתי שעל המורות להובילו, ולא על המוסדות, ההוגים והפוליטיקאים.

אך אולי זו חלימה גדולה לשנתי הראשונה במערכת, כאשר הדרך רק מתחילה......