ספרים במיקוד חברתי - א' עד י"ב (חלק א' תמר ורטה)

סיפורים ושירים הם טקסטים שיש בהם עיסוק ברגש, בדמויות, בפעולה כלשהי.
היתרון בעבודה עם ספרים ושירים היא היכולת להרחיק ו/ או לקרב סוגיות / רגשות / דמויות / פעולות אלינו ואל הלומדות.ים.

על שירה כתבתי רבות (ניתן להכנס לפוסט - למה ללמד שירה?)

ספרים שעוסקים בסוגיות חברתיות  ניתנים לשימוש בביה"ס באופנים מגוונים, להלן כמה דוגמאות:
💜  קריאה מודרכת - הקראה של המורה בהמשכים, שיח על כל פרק / מקטע, בהתייחסות לדמויות / אירועים / סוגיות
        שקשורות לחיים שלנו / חיבור לאקטואליה ולסוגיות חברתיות.

💜 חונכות קריאה - תלמידות.י כיתה ד' ומעלה מקריאים בכיתות א' - ב' ולאחר מכן עושים יצירה בעקבות / כתיבה משותפת
       (מומלץ לעשות הכנה לפני)

💜 יומן קריאה אישי / קבוצתי על דמות / ארועים דרך שימוש בספרות לפני החקר עצמו / בעקבותיו

💜 אומנות בעקבות דמות אחרי למידת הספר בחברותא

בפוסט הזה לקחתי את הספרים של תמר ורטה - זהבי (מידע מפורט על תמר בסוף הפוסט, מתוך אתר עברית)
וחילקתי אותם בהתאמה לגילאים. הספרים של תמר מדברים לילדים.ות ונוער בגובה העיניים, מנגישים אישים מעניינים, ועוסקים בסוגיות חברתיות באופן מעניין ורגיש.

גן חובה - ג'

רים הילדה מעין חוד (דו לשוני)
החלום של יוסף (דו לשוני)

ג' עד ו' (ב' עם תיווך מתאים)
מולו וצאגי חוצים את הים
ואנגרי - האישה שנטעה  ארבעים מליון עצים

ד' ומעלה
מנדלה
מאבקי צדק מא' - עד ת'
זה אני הדוד תום

ה' ומעלה
פנתר שחור - שמעון אברג'יל
סוגיהארה - הסמוראי שסירב לציית (תלוי רמת בגרות של כיתה) - הצלת יהודים בשואה
מרטין לותר קינג
האישה ששינתה את אמריקה (עבדות)
גנדי

חט"ב ומעלה
השיר של רוזי
המרד של מון
יכולנו להיות חברות (יכול להתאים כבר מכיתה ו', תלוי בגרות של כיתה)
דיאבולו מנטה

צוות
אני ילדה פוליטית/ רסלינג. נכתב עם סלינה משיח

כמה מהספרים

תמר ורטה-זהבי נולדה בירושלים ב-1959. זמן רב גרה בפריז, שם כתבה עבודת דוקטורט על התפתחות דימויים פוליטיים אצל ילדים. היא מרצה על חינוך לגיל הרך במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין ומנחה קבוצות דיאלוג בין יהודים לערבים, צעירים ומבוגרים. כל ספריה נוגעים בסוגיות חברתיות ופוליטיות ונותנים השראה רבה לקוראות ולקוראים להיות גם הם למנהיגים חברתיים.
"פנתר שחור", סיפור חייו של ראובן אברג'ל, מצטרף לסדרת סיפורי מנהיגים ומנהיגות שנאבקו למען צדק חברתי: מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי (תורגם לערבית), נגארי מטאי, נלסון מנדלה (זוכה בעיטור אנדרסן ותורגם לערבית), הרייט ביצ'ר סטואו וסוגיהארה.
"השיר של רוזי", רומן לבני הנעורים זכה בפרס דבורה עומר.
בשיתוף עם עבדאלסלאם יונס כתבה תמר: את "רים הילדה מעין חוד" ואת "החלום של יוסף". את "מולו וצגאי"  כתבה עם פליטים אפריקאים ורונית רוזנטל. "מולו וצגאי חוצים את הים", נכתב עם דניאל יוהנס פליט מאריתריאה, ואת הרומן הממריד "המרד של מון" כתבה עם הסופרת רונית חכם.
תמר כותבת גם סיפורים קצרים למבוגרים, ובשנת 2006 זכתה בתחרות "הסיפור הקצר של הארץ". מתגוררת בירושלים עם בעלה האמן ועם שלושת ילדיהם

מגדר בכיתה- נקודות למחשבה

בשנה האחרונה הייתי חלק מפרוייקט פיילוט בשכבה שלי בבית הספר- פרוייקט מגדר. נחשפתי לעולם שלם של מומחי ומומחיות תוכן שכותבים מערכים בנושא מיגדר. אצלנו יועצת בית הספר הובילה את ההנחייה שלנו לאחר הנחייה שלה ע"י מחבר התכנית שנבחרה. עשינו מספר התאמות להפעלות השונות שחלקן נראו לי מוכרות מימי בתנועת הנוער ומהיותי מש"צית (מדריכת של"ח צעירה, מוסד מעולה שמצטמצם אט אט) וחלקן נשענו על תמות מוכרות של רוב ומיעוט בהקשר זכויות.

מכיוון שנושא שיוויון זכויות בכלל וזכויות נשים בפרט הוא  חלק ברור מאליו עבורי, כאישה שהנני, עצם העובדה לבודד את הנושא הייתה לי מעט מלאכותית, אך הבנתי את הצורך והוא התחדד לי לאחר המפגש הראשון, בו כל עוד דיברנו תיאורטית כולם היו בעד שיוויון, אך כשפרטנו את התיאוריה למעשים יום יומיים גילינו שלחלק מבנות ובני הכיתה (כיתה ה') יש תפיסות מגדריות מקבעות וארכאיות, שלא אמורות להיות חלק מהשיח ומההתנהלות היומיומית, בה התפיסה הבסיסית אמורה להיות- קיים שיוויון הזדמנויות ויש לשנות את הסטטוס קוו.

לאחר המפגש הראשון חשבתי על הדברים שאני עושה בכל מקרה בכיתה על מנת לחנך למחשבה שיוויונית (יש שיקראו לה מחשבה פמיניסטית, אבל אני אוהבת את בל הוקס, אז שיוויונית מתאימה לי ברמת כיתה ה')-

מדברת חלק מהזמן בלשון זכר וחלק בלשון נקבה

נותנת דוגמאות של שני המינים בכל הקשר.

מעלה שאלות מהותיות שקשורות לשיוויון ומגדר בכל פעילות, תוך פיתוח ביקורתיות.

משתמשת בספרות שמדברת על שני המינים ובספרים מעניינים שגיבוריהם אינם רק גברים.

מפתחת תפיסת יחסים (בנות- בנים) דרך התייחסות לנושא בכל צפייה בסרט ובכל צפייה בקליפ.

מלכדת את הכיתה ברמת בנים בנות.

מאפשרת שיח פתוח בכל נושא שהוא במרחב הכיתה.

מאירה נקודות של אפליה בכיתה.

ומאותו הרגע התחלתי להעלות נקודות למחשבה בהקשר של המפגש השבועי לאורך כל אותו השבוע. המפגשים החלו להיות ממוקדי תוכן רלוונטי של הכיתה- קליפים, מערכונים, פרסומות, מקרים שהתרחשו ועוד.

שיעורי התנ"ך החלו להיות מקושרים לנושאי מגדר ועוד.

אך התהליך המעניין ביתר היה זה שעבר על ילדי הכיתה בהתבוננות במצבים מסוימים ביניהם, מי מוביל/ה, מי מובל/ת; מי מחליט/ה; מי משפיע/ה.

היה מעניין לראות איך הם מדברים על גיבורים בסרטים שהם רואים. איך בנים מבינים ששירים מסוימים פוגעים בנשים והבנות הגנו עליהם בחירוף נפש, ולהיפך; כיצד עלו מהם שאלות על לבוש, סטטוס, הסטוריה, כסף והשפעה.

השנה נהיה בכיתה ו', שנת מצווה, יש לי המון מה לערער, מה לפתח וארסנל שיעורים שבניתי בתחומים שונים של מגדר- חברה- גוף, אבל יש לי תובנה ברורה- ההתייחסות למגדר חייבת להיות חינוך לשיוויון ביכולות כבר מגיל ינקות, וגם לשיוויוניות באפשרויות.

איך?

שילוב ספרים עם גיבורות ועם מהלכים "לא קונבנציונאליים", לדוגמא: 

גן טרום חובה עד כיתה ב': הנסיכה שלבשה שקית נייר, זוג, אוליביה, בילבי ועוד.

יסודי וחט"ב- שש גיבורות גדולות (ושישה גיבורים גדולים)- בעיני חבל שיש פיצול ואין עירוב, מתוך רצון להראות גיבורים וגיבורות שוב מפרידים מגדרית, אך עדיין ספרים מקסימים

סדרת הממציאים- הספרים על הממציאות, לדוגמה- מארי קירי.

החמישיה הסודית, השביעיה הסודית, חסמב"ה- חבורות מעורבות ומוצלחות.

חט"ב ותיכון- משחקי הרעב לדגמה.
כתבה של צפי סער שמראיינת את טל ברייר בן מוחה (יצאה אחרי כתיבת הפוסט וכ"כ קשורה לנושא!!)- ספרות פמיניסטית.

סרטים עם (וגם סרטים בלי- בשביל דיונים) שיוויון מגדרי-

חיוך של מונה ליזה (כיתה ו' ומעלה), אוואטר, אקס מן- ז' ומעלה, אמיצה- מכיתה א', וואג'דה (מכיתה ג'-ד'), נשים קטנות, תלמה ולואיז (תיכון) ועוד.

משימות שפה של מסוגלות אישית- 

כשאהיה ממציא/ה אמציא.......

אני אשנה את העולם....

המהפיכה שאני אוביל...

ועוד (:

פעילויות שונות- שמתאימות לכן כמחנכות/ים, לאופי הכיתה שלכן/ם ולגיל הילדים, דוגמאות: מגדר, פעילות גופנית לשיוויון מגדרי (וביסוס תיאורטי למה צריך אותה), פעילויות של המרכז לפדגוגיה ביקורתית, פעילויות של המטה השיתופי.

ובעיקר לתת לילדים ולילדות כלים ושיח פתוח על הנושא ועל היכולת שלהם להשפיע על מהלך חייהם ועל הסביבה שלהם. להבין שיש קשר ברור בין מגדר והבתים שלהם, תפיסות הגוף שלהם, מכיתה ה' בערך ניצני הקשר למין ולקודים חברתיים של מבוגרים ועוד.

(בסוף הפוסט יש לינקים לאתרים חשובים של מגדר ומין).

ולסיכום סיפור שהיה השבוע-

עברנו מתל אביב לרמת גן. הבן שלי, רותם, הולך לקייטנה בגן ברמת גן. ביום שלישי הוא חזר מהגן ואמר- צחקו עליי, אמרו לי שהחולצה שלי היא של בנות.

אני: של בנות? למה היא של בנות? יש עליה דינוזאור מפחיד (נכון, גם לבנות יכול להיות דינוזאור מפחיד).

רותם: כי היא כתומה.

אני: יש צבעים של בנים וצבעים של בנות?

רותם: אין. אבל הם צחקו עליי, הם אמרו שכתום זה צבע של בנות.

אני: צבעים חשובים לדמיון יצירתי, ואני אוהבת את כל הצבעים. מה אתה חושב?

רותם: שגם אני אוהב את כל הצבעים.

אני: אז בוא נחליט שמי שצוחק על צבע של חולצה הוא לא מספיק יצירתי.

סיטואציה שכזו היא דוגמה פשוטה להסללה מגדרית שבגיל 4 עוסקת בצבע החולצה ובגיל חמש מי משחק באיזו פינה בגן.

אז תפקידנו, על מנת לתת לילדינו, בנות ובנים הזדמנות שווה, כבוד הדדי והבנה על יחסים בין אישיים ויחסים בכלל עלינו לחנך לשיוויון.

אתרים חשובים:

מידע אמין על מין 

פמיניזם ומגדר- אילאיל קופלר 

היאסטוריה

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

שוויון מגדרי - בבית הספר, מיומנויות קדם מוטוריות

השיח על שוויון מגדרי הוא מורכב וכאשר נכנסים לנושא בהיבט בתי הספר הוא מקבל משנה תוקף בייצוגים של בנים ובנות/ נשים וגברים בחומר הלימוד (שמוליק קונה רכבים, סוזי קונה בגדים); בדמויות עליהן לומדים (דמויות היסטוריות, מנהיגים ועוד); בשפה בכיתה (ייצוגי נשיים וגבריים, ואף הפנייה עצמה); בתרבות המשתקפת בחינוך  ובאלמנטים רבים נוספים.
שמתי לב שבכיתה בתחילת כיתה א' היו בנות (בעיקר) שלא הצליחו במיומנויות הנתפסות על ידי כקריטיות למשחק ודבר זה פגע בביטחונן העצמי, ובמקביל היו בנים אשר התביישו, כן, כבר בכיתה א', לרקוד, לשיר ולפעול עם הגוף בשיעורי תנועה*, אך במקביל גם חשו שהם "מפסידים" חלק מהכיף.
אצלי בכיתה אני מאמינה גדולה בשוויון והחינוך לשוויון- הזדמנויות, הצלחה, התנסות, התנהגות ואני מבטאת את החינוך באמצעות השפה שלי, בשבירת מוסכמות, בדיונים מורכבים על נשים וגברים, ספורט של נשים וגברים, ייצוגי כוח ועוד (באופן מותאם לכיתה ב').

בפוסט זה אני רוצה להציג חמש מיומנויות שלדעתי חשובות להחלת תרבות כיתתית של סובלנות, למידת וחניכת עמיתים ושוויון בין בנים לבנות אשר משפיע על:

1. ההתנהלות בכיתה- בטחון עצמי, מעורבות, היכולת להיות נוכחים ולהשמיע קול, תרבות שיח, הקשבה, עבודה בקבוצות.
2. החברתיות בהפסקות ובכיתה.
3. הערך העצמי של הכיתה ככיתה ולא רק כיחידים.

המיומנויות הן:

1. ריצה- נדמה לנו שכולם יודעים לרוץ, אך פלא הוא שבנות מתעייפות יותר מהר ורצות לאט יותר; לא משום שהן לא מסוגלות אלא משום שהן לא רגילות לזה. לא נעים להן לתפוס בנים בתופסת, באופן שייתפס כ"אגרסיבי", הן חשות שהבנים "בכל מקרה מהירים יותר" ומעטות רצות "כמו בנים".
   לדעתי זהו עניין שנוצר בעקבות פידבקים סביבתיים, ואני כמחנכת פועלת על מנת ליצור מרחב ריצה שווה. אני והם יודעים שלא כולם מהירים באותה מידה, אך המאמצים משתנים ותחושת היכולת עולה.
2. זריקת ותפיסת כדור (בגדלים שונים)  היא מיומנות חלשה יותר אצל בנות בעיקר בשל שלוש סיבות:
   
   • חוסר יכולת לתפוס כדור- נובע בעיקר בשל מיעוט הזדמנויות ומשחקים.
   • פחד מפני הכדור (סיבות מגוונות, החל ממיעוט הזדמנויות ועד היבטים רגשיים).
   • אי- ויסות כוח. הקושי לתפוס ולזרוק כדורים משפיע על היכולת להשתלב במשחקים הספורטיביים, בשיעורי הספורט ובהפסקות. הבנות (בעיקר) והבנים החלשים יותר נמצאים בעמדת נחיתות מול הבנים ה"חזקים" מוטורית וחשים פחות בטוחים בעצמם.
   קל מאוד לשנות את המצב- משחקי התמסרות מסוגים שונים, למידת מכות פתיחה שונות (כדורסל, כדור-יד, כדור- רשת ועוד)**.
3. טיפוס וקפיצות- אני משלבת את שני התחומים הללו יחד, על אף שהם דורשים גם מיומנויות שונות, משום שהיכולת לקפוץ ולטפס משפרת כוח, משפרת יכולת אלתור ויצירתיות ובעיקר מעלה את הביטחון העצמי ומשפרת היציבה.
   אצלנו בבית הספר יש גן שעשועים ואחד הדגשים שלי בכיתה הוא יציאה לגן השעשועים פעם בשבוע למשחקי טיפוס, מסלול מכשולים ועוד.
4. ריקוד, תנועה, התנסות גופנית מסוג יצירתי- גיל המבוכה מנמיך מדי שנה, וילדים שנבוכים לרקוד כי העירו להם, הסבירו להם "איך צריך" לרקוד או שהם חושבים שהם "לא יודעים איך" מסתכלים על חבריהם במבט מלא מאוויים של השתתפות.
   הפתרון הוא חשיפה מרובה לאלתורים, ריקודים, מוזיקה ומשחקי קצב (כמקדמי ריקוד) לצד חיזוקים רציניים לרוקדים ולכל התקדמות לקראת התנסויות גופניות שונות.
   בנים נבוכים יותר מבנות, אך ברגע שהסביבה מאפשרת התנועה יוצרת חיבורים מעניינים, הבנים נהנים מפן תנועתי חדש, והבנות לא נשארות עם תחום שהוא של "בנות בלבד".
5. רצון להתנסות- יש שיאמרו שרצון להתנסות וההפך ממנו הימנעות הוא חלק מהאופי, אני מאמינה שחלק ניכר מהרצון נובע מהתנסויות קודמות והצלחה בהן.
   הצלחה היא עניין מעניין, ובהיבט של תנועה אני טוענת שהעשייה- התנסות עצמה היא הצלחה.
   כמחנכים עלינו לאפשר לילדים לחוש בטוחים ומעניינים בבחירותיהם ובאופני התנועה השונים שלהם על מנת שכלל ההתנהגויות המוטוריות- מרחביות בין בנים ובנות יהיו מקובלים. לשם כך יש לשחק משחקי תנועה שונים ומשונים, החל מתופסת, דרך משחקי אלתור, תיפוף ועוד.
   במקביל יש לבסס מרחב שוויוני כתפיסה על מנת שתהיה לכל המעורבים סבלנות ומוטיבציה ללמידה ולמשחק המשותף.

* בנוסף לשיעורי הספורט השבועיים הכיתה שלי עוברת איתי שיעור שבועי בתנועה בו אנו לומדים על מרחב, גוף, ביטוי גופני, מתיחות ויוגה, נשימות, אלתור גופני ועוד, ובמקביל עובדים על שיתוף פעולה, פתיחות ויצירתיות.
** בעוד מספר ימים נעלה פוסט על משחקי התמסרות (:

אשמח לענות לשאלות בתגובות לפוסט, בעמוד של "טוגי" בפייסבוק, בערוץ Yotube של טוגי, Twitter או  #togiletsplay באינסטגרם.

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

מעמד הבנות- נשים בבתי הספר, לבוש ושיעורי התעמלות

בתי הספר בישראל הינם ממלכתיים, ממלכתיים- דתיים או דתיים או חרדיים.

אם נתייחס לעובדה שאנו חיות וחיים בשנת 2014, והשיוייון הינו ערך יסוד במדינה היהודית בה אנו חיים שני המקרים המתרחשים בארץ, בבתי ספר ממלכתיים, בימים אילו לא היו צריכים להתרחש. תוסיפו לכך את העובדה שמשרד החינוך טוען כי נושא דימוי גוף, עידוד ספורט לנשים (עממי ותחרותי) ושיח של זכויות ושיוויון אמור להתקיים בבתי הספר, לפי חזון משרד החינוך ולאור התכניות המוצגות באתריו.

ב"תלמה ילין" הוחלט לבטל שיעורי ספורט משותפים, ולהתאים את בית הספר לחוזר משרד החינוך..... (חוזר שקיים כבר 15 שנה), ובבתי ספר רבים אסור לבנות ללבוש מכנסיים קצרים "מדי". ובכדי שלא תחשבו שאני מתירנית מדי, גם אני חושבת שאם רואים למישהי את הישבן- זה לא לעניין, אך מכנס קצר אין בו משום הזניית הגוף.

הקשר והבעיה בשני המקרים מתחלק לארבעה חלקים:

1.      אין התכתבות עם החיים האמיתיים מחוץ לבית הספר.

2.      האיסורים עומדים בניגוד לתפיסות חינוך רחבות של בחירה, חופש ביטוי, דימוי גוף, מרחב פרטי.

3.      הם ומונעים מחרדה בה בנים ייפגעו בבנות או שבנות נמדדות בשל היותן בנות או בשל לבושן, ולא בשל התנהגותן ומעשיהן.

4.      חוסר היכולת של המערכת להתמודד עם בעיות אמיתיות, כגון- הטרדות מיניות, יחסים בין בנים לבנות ועוד בכלים חינוכיים, מה שמעביר את המערכת לשימוש בחוקים שקל לאכוף.

המעניין הוא שמובילי המחאות הם התלמידים שמוחים על היחס.

ולמעלה מזה- מדוע נושאים אלו לא עולים לכותרות והופכים לדיון ציבורי רחב? אלו נושאים חשובים, שמשפיעים על הנוער היום, ומחר על החברה כולה.

להרחבה על הנושאים:

מכנסיים קצרים:

http://www.haaretz.co.il/gallery/kids/.premium-1.2442225

שיעורי התעמלות משותפים, בנים ובנות (רחמנא לצלן) בתלמה ילין:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570939,00.html