יום האשה, מגדר בכיתה, חינוך לשיוויון- חמישה דברים חשובים בכיתה והפעלות מעניינות

נדמה שבכל שנה סביב יום האישה מתפתחת יותר ויותר תעשייה

תעשיית הרצאות, סדנאות, ראיונות, הילולות
ולצידה ביקורת- האם סדנת איפור זה מה שצריך ביום האישה?
האם עדיין קיים צורך להעצים נשים? (מילה מעניינת העצמה)
איפה השיוויון כל השנה?

ועוד

ועוד

אני רוצה להציג חמישה דברים שאני עושה כל הזמן, כל השנה, כל יום, בהיבט של חינוך לשיוויון (שיוויון כללי ומגדרי),

שגורמים לתלמידות ולתלמידים שלי לחשוב, להתנסות, להתעצבן לעיתים, להיות מודעים וביקורתיים:

1. מדברת בלשון נקבה ובלשון זכר, אחרי הסבר שאנחנו חצי וחצי בערך, וששפה יוצרת מציאות.
    הבנים מתרגלים, ההורים מתרגלים, בנות מתרגלות להקשיב ולדבר כך.

    שימו לב כמה קשה לבנות לדבר בלשון נקבה מתוך הרגל; וכאשר נוצר שינוי בשיח נוצר שינוי בנוכחות במרחב.

2. כל פרויקט, בכל מקצוע, מציג נשים וגברים- אלים ואלות, מציאות וממציאים, משנות ומשני עולם וכו'.
    האם אני מתעלמת מכך שיש ייצוג גברי רב יותר בהיסטוריה או במקצועות מסוימים?
    לא!
אני מדברת על זה, ואנו מדברות על שינוי.

3. שיח על נורמות ושיקוף המתרחש בכיתה- מי מדבר יותר, מי צועק/ת, מי מתבטא/ת, מי נמנע/ת.

4. ספרות, סרטים, מוסיקה- שיח נרחב על דמויות ואפיון הדמויות; על ייצוגים בתקשורת ובקליפים; על דיבור והתנהלות.

    יצירת מודעות למעשים, דיבור ותפיסות של מובילי תרבות ודעה ושלנו כולנו.

5. שיח על "אני" דרך התנסויות של גוף ותנועה-
    מתודיקה שאפרט עליה בעתיד, אך מייצרת אצל הבנות והבנים מודעות אחרת לאיך אני באה לידי ביטוי, למה אני   
    מסוגל/ת ועוד.

וכמה רעיונות נחמדים לעניין מגדר בכיתה:

פרוייקט של הספריה הלאומית ומשרד החינוך- נשים בהסטוריה

היא- סטוריה- עמוד פייסבוק משובח

"אלכסון"- בשביל מי אנחנו מתלבשים

דיון" האם צריך את יום האישה?
בדרך כלל מייחדים יום למיעוטים או לקבוצות שחוות אפליה. האם במאה ה-21, נשים שהן 51% מהעולם, צריכות יום?

פוסט על מסוגלות ספורטיבית כתנאי לשיוויון- מסוגלות ושיוויון חברתי

קליפ משובח על דימוי גוף

המקום הכי חם בגיהינום- מהפכנים ומהפכניות בחברה הישראלית

שוויון מגדרי - בבית הספר, מיומנויות קדם מוטוריות

השיח על שוויון מגדרי הוא מורכב וכאשר נכנסים לנושא בהיבט בתי הספר הוא מקבל משנה תוקף בייצוגים של בנים ובנות/ נשים וגברים בחומר הלימוד (שמוליק קונה רכבים, סוזי קונה בגדים); בדמויות עליהן לומדים (דמויות היסטוריות, מנהיגים ועוד); בשפה בכיתה (ייצוגי נשיים וגבריים, ואף הפנייה עצמה); בתרבות המשתקפת בחינוך  ובאלמנטים רבים נוספים.
שמתי לב שבכיתה בתחילת כיתה א' היו בנות (בעיקר) שלא הצליחו במיומנויות הנתפסות על ידי כקריטיות למשחק ודבר זה פגע בביטחונן העצמי, ובמקביל היו בנים אשר התביישו, כן, כבר בכיתה א', לרקוד, לשיר ולפעול עם הגוף בשיעורי תנועה*, אך במקביל גם חשו שהם "מפסידים" חלק מהכיף.
אצלי בכיתה אני מאמינה גדולה בשוויון והחינוך לשוויון- הזדמנויות, הצלחה, התנסות, התנהגות ואני מבטאת את החינוך באמצעות השפה שלי, בשבירת מוסכמות, בדיונים מורכבים על נשים וגברים, ספורט של נשים וגברים, ייצוגי כוח ועוד (באופן מותאם לכיתה ב').

בפוסט זה אני רוצה להציג חמש מיומנויות שלדעתי חשובות להחלת תרבות כיתתית של סובלנות, למידת וחניכת עמיתים ושוויון בין בנים לבנות אשר משפיע על:

1. ההתנהלות בכיתה- בטחון עצמי, מעורבות, היכולת להיות נוכחים ולהשמיע קול, תרבות שיח, הקשבה, עבודה בקבוצות.
2. החברתיות בהפסקות ובכיתה.
3. הערך העצמי של הכיתה ככיתה ולא רק כיחידים.

המיומנויות הן:

1. ריצה- נדמה לנו שכולם יודעים לרוץ, אך פלא הוא שבנות מתעייפות יותר מהר ורצות לאט יותר; לא משום שהן לא מסוגלות אלא משום שהן לא רגילות לזה. לא נעים להן לתפוס בנים בתופסת, באופן שייתפס כ"אגרסיבי", הן חשות שהבנים "בכל מקרה מהירים יותר" ומעטות רצות "כמו בנים".
   לדעתי זהו עניין שנוצר בעקבות פידבקים סביבתיים, ואני כמחנכת פועלת על מנת ליצור מרחב ריצה שווה. אני והם יודעים שלא כולם מהירים באותה מידה, אך המאמצים משתנים ותחושת היכולת עולה.
2. זריקת ותפיסת כדור (בגדלים שונים)  היא מיומנות חלשה יותר אצל בנות בעיקר בשל שלוש סיבות:
   
   • חוסר יכולת לתפוס כדור- נובע בעיקר בשל מיעוט הזדמנויות ומשחקים.
   • פחד מפני הכדור (סיבות מגוונות, החל ממיעוט הזדמנויות ועד היבטים רגשיים).
   • אי- ויסות כוח. הקושי לתפוס ולזרוק כדורים משפיע על היכולת להשתלב במשחקים הספורטיביים, בשיעורי הספורט ובהפסקות. הבנות (בעיקר) והבנים החלשים יותר נמצאים בעמדת נחיתות מול הבנים ה"חזקים" מוטורית וחשים פחות בטוחים בעצמם.
   קל מאוד לשנות את המצב- משחקי התמסרות מסוגים שונים, למידת מכות פתיחה שונות (כדורסל, כדור-יד, כדור- רשת ועוד)**.
3. טיפוס וקפיצות- אני משלבת את שני התחומים הללו יחד, על אף שהם דורשים גם מיומנויות שונות, משום שהיכולת לקפוץ ולטפס משפרת כוח, משפרת יכולת אלתור ויצירתיות ובעיקר מעלה את הביטחון העצמי ומשפרת היציבה.
   אצלנו בבית הספר יש גן שעשועים ואחד הדגשים שלי בכיתה הוא יציאה לגן השעשועים פעם בשבוע למשחקי טיפוס, מסלול מכשולים ועוד.
4. ריקוד, תנועה, התנסות גופנית מסוג יצירתי- גיל המבוכה מנמיך מדי שנה, וילדים שנבוכים לרקוד כי העירו להם, הסבירו להם "איך צריך" לרקוד או שהם חושבים שהם "לא יודעים איך" מסתכלים על חבריהם במבט מלא מאוויים של השתתפות.
   הפתרון הוא חשיפה מרובה לאלתורים, ריקודים, מוזיקה ומשחקי קצב (כמקדמי ריקוד) לצד חיזוקים רציניים לרוקדים ולכל התקדמות לקראת התנסויות גופניות שונות.
   בנים נבוכים יותר מבנות, אך ברגע שהסביבה מאפשרת התנועה יוצרת חיבורים מעניינים, הבנים נהנים מפן תנועתי חדש, והבנות לא נשארות עם תחום שהוא של "בנות בלבד".
5. רצון להתנסות- יש שיאמרו שרצון להתנסות וההפך ממנו הימנעות הוא חלק מהאופי, אני מאמינה שחלק ניכר מהרצון נובע מהתנסויות קודמות והצלחה בהן.
   הצלחה היא עניין מעניין, ובהיבט של תנועה אני טוענת שהעשייה- התנסות עצמה היא הצלחה.
   כמחנכים עלינו לאפשר לילדים לחוש בטוחים ומעניינים בבחירותיהם ובאופני התנועה השונים שלהם על מנת שכלל ההתנהגויות המוטוריות- מרחביות בין בנים ובנות יהיו מקובלים. לשם כך יש לשחק משחקי תנועה שונים ומשונים, החל מתופסת, דרך משחקי אלתור, תיפוף ועוד.
   במקביל יש לבסס מרחב שוויוני כתפיסה על מנת שתהיה לכל המעורבים סבלנות ומוטיבציה ללמידה ולמשחק המשותף.

* בנוסף לשיעורי הספורט השבועיים הכיתה שלי עוברת איתי שיעור שבועי בתנועה בו אנו לומדים על מרחב, גוף, ביטוי גופני, מתיחות ויוגה, נשימות, אלתור גופני ועוד, ובמקביל עובדים על שיתוף פעולה, פתיחות ויצירתיות.
** בעוד מספר ימים נעלה פוסט על משחקי התמסרות (:

אשמח לענות לשאלות בתגובות לפוסט, בעמוד של "טוגי" בפייסבוק, בערוץ Yotube של טוגי, Twitter או  #togiletsplay באינסטגרם.

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון