‏הצגת רשומות עם תוויות תנועה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תנועה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 26 במרץ 2015

מוזיקה, גוף, נפש- הורים וילדים


מוזיקה היא אחד האלמנטים המשותפים לכל התרבויות בעולם, בין אם כמאפיינת תרבות ובין אם כמחברת בין עולמות שונים ושפות שונות. מוזיקה היא אלמנט שיוצר מגוון עצום של רגשות- הנאה, שמחה, התלהבות, רגיעה, בהלה, עצב, נעימות ואי- נעימות ועוד.
המוזיקה יכולה לחבר אותנו לגוף שלנו, שהוא הכלי היעיל ביותר לתנועה, עשייה וביטויי רגש, אשר לעתים הולך לאיבוד בחיים עמוסי הקוגניציה, הישיבה המרובה והמכשירים האלקטרוניים.

אני מציעה לכם משחקים שכדאי לשחק עם הילדים. במהלך המשחקים תכירו את העולם הרגשי של הילד/ה שלכם, תציגו בפניהם מוזיקה שאהובה עליכם ותגלו איזו מוזיקה הם אוהבים. יתכן ותחושו מעט מבוכה בהתחלה, אך אנו בטוחים כי היא תתחלף במהרה בשמחה והנאה.
כל המשחקים יכולים להתפתח לכל כיוון אליו תמשכו אותם; כולם עובדים על תנועה, קואורדינציה וקצב. אם תרקדו הרבה גם הלב יודה לכם (:

1. למדו את הילדים צעדים של שיר שאהבתם בעבר.

2. המציאו יחד צעדים לשיר אהוב- על הילד/ה, עליכם.

3. תופפו יחד עם שיר קיצבי על איברים שונים בגוף או על תופים מאולתרים.

4. בחרו שיר עם קצב חזרתי- טנגו/ וולס/ למבדה/ אחר תבקשו מהילדים לזהות את החזרתיות ונסו לרקוד אותו' כפי שהוא באמת, או רק בצעדים שתמציאו, שיחזרו על עצמם, פעם לימין, פעם לשמאל.
איך לרקוד טנגו: 

דוגמא לטנגו: 

איך לרקוד וולס: 

מוסיקה לוולס:

5. נגנו מוזיקה, ריקדו / קיפצו באופן חופשי. כל חצי דקה עצרו את המוזיקה.. על כל המשתתפים לעצור בצורת פסל מצחיק/ של חיה/ בתנוחה בה עמדו.

6. הכירו לילדים שירים אהובים וצעדו בחדר בקצב של המוזיקה, ניתן לשוחח על האמן, על מתי הכרתם לראשונה את השיר, על הרגשות שהשיר מעלה בנו.
לדוגמא, שיר שתמיד משמח אותי:
שיר אהוב (:
7. מתחשק לכם הכיר סוגי מוזיקה חדשים? חפשו שירי קאנטרי וריקדו כמו במערב הפרוע, נגנו מוזיקה הודית וריקדו ריקוד הודי.
שיר הודי:
8. ריקדו עם מטפחות והרקידו אותן לפי הקצב.

9. נגנו מוזיקה רגועה, שיכבו על הגב ונשמו עמוק (:
המלצה: מוסיקה למדיטציה ועוד

10. פשוט רקדו (:


כמה שירים שילדים ואנחנו מכירים ואוהבים:







אשמח מאוד לגלות שירים חדשים, שילחו לי תגובות או שימו בעמוד של "טוגי" בפייסבוק, או בקמפיין באינדיגוגו.

רקדו ותהנו :)

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

מחשבות קטנות מהכיתה שלי

זו שנתי השנייה כמחנכת. אני מחנכת של כיתה ב', שהייתה כיתתי גם בשנה שעברה. אני לומדת איתם דברים רבים והם מלמדים אותי המון, על חינוך, על ילדים, על ילדות, על זהות, על חשיבה, על עצמי.
המסע אותו אני עוברת בזכותם, בזכות ראייתם את הדברים, בזכות השיח שנוצר בכיתה הינו מסע מרתק, בעיקר משום שהגעתי אליו אחרי שנים רבות של נסיון בין-דיסיפלינארי עצום, מתוך רצון לברר האם זה המקום, זו הפרופסייה, בה אוכל לצמוח, להצמיח ולשנות.

בשבוע האחרון מאז חזרנו מחופשת סוכות קרו מספר דברים, שבעיניי שווה להעלותם על הכתב:

1. ביום ראשון ניהלנו שיחה על האווירה הרצויה בכיתה. על אמנת הכיתה, על הרצון להמשיך וללמוד דרך חקר, משחקים, שאילת שאלות, רפלקסיה עצמית (אנחנו קוראים לזה בכיתה- סרגל אחריות ומד למידה, פירוט בפוסט אחר) ועל הציפיות שלי מהם.
כאשר שאלתי אותם מהם הציפיות שלהן/ם ממני, מהשנה, מהלימודים.
הם ענו תשובות מגוונות, ואז אחד הילדים שאל אותי האם מה שחשוב לי חשוב גם למורות האחרות. אני מודה שהשאלה תפסה אותי לשניות של מחשבה, בכל זאת, כיתה ב', ועניתי לו ולכיתה כולה שכל מורה היא שונה, והיא מחנכת, אחרת. הדרכים צריכות להתאים למורה ולסוג הכיתה.
לאחר כרבע שעה של שיחה כיתתית על הנושא הרגשתי שמחה שהכיתה חושבת על המציאות בבית הספר שמעבר לחשבון, שפה, מולדת וכו', ובנוסף את האתגר שהשנה צופנת בחובה.

2. יצירתיות וגמישות מחשבתית- פעם בשבוע אני מעבירה לכיתה מפגש תנועה. יש בו אלמנטים שונים, משחקים מגניבים, אתגרים שונים והמון שיתופי פעולה. כחלק מחלומי להטמיע בהם שהשונות ביניהם מעולה וחייבת להישמר, לצד מיומנויות אחרות, החלטתי לאפשר, לקלף וללטש את הייחודיות והמחשבה היצירתית דרך משחקים בהם אני נותנת הוראה פתוחה וכל אחת/ד בוחרים איך לפעול.
מדהים היה לראות איך הוראה: "עיברו את החישוק איך שאתם רוצים" (כאשר החישוק 40 ס"מ באוויר) גרם לכל אחד לעבור בצורה זהה/ שונה/ ייחודית ממי שלפניו.
השוני בין כיתה א' ל-ב' בחופשיות עצום. המודעות בב' למה יגידו, איך הוא עשה, זה מביך ועוד פוגמת ביצירתיות, בדברים קטנים כמו לעבור חישוק ובדברים לימודיים כמו מה את/ה חושבים על.....
לקחתי משימה זו לחודשיים הקרובים.

3. מבחן מחוננים-
השבוע התקיים בארץ, לכל כיתות ב' מבחן ראשון למציאת מחוננים.
ילדים שזה עתה התחילו את כיתה ב' ולא נבחנו באמת עד כה, מתמודדים עם מבחן מעט קשה, מאוד ארוך ואף מלחיץ.
הורים מסוימים ביקשו שילדיהם לא יעשו אותו, מתוך אמונה שאין זה נכון לבחון למחוננות בגיל זה.
מס. הורים, שאולי היו צריכים לבקש שילדם/תם לא ישתתפו לא ביקשו, אולי רוצים להיות מופתעים.
הילדים עצמם ואני ערכנו מספר שיחות על הנושא- על כך שאין במבחן אמירה עליהם אלא רק על דברים מסוימים שהוא בודק, שמבחנים ניתן לעשות מס. פעמים, שמי שבחר לא לעשותו בחר בחירה חופשית וזה דבר נפלא ועוד.
ועם זאת, מי שהתקשה חש תחושות קשות.
בתום המבחן ילדים שונים הביעו חוסר רצון (גם כאלה שהצליחו), אמרו שהם נהנים ללמוד ולהתקדם, אך אין להם רצון להיות "מצטיינים", הם יסתפקו במצוינות בכיתה.

ואני תוהה, הרי מי שמחונן יאותר בהמשך, כך או כך.
את הכסף והשעות ניתן להשקיע בכל כך הרבה דברים........
ומה מקומה של המערכת בהכוונת הורים, בעיקר כאלה שלא מבינים, לא רוצים לראות, שזה רק מלחיץ את הילד/ה?
איפה אנחנו מול ההורים?
איפה אנחנו מול הילדים?



יום חמישי, 15 במאי 2014

בונים משחקים

משחקים, יצירתיות, דמיון, הגדרת חוקים, המשכיות, התבססות על ידוע, המצאת חוקים, חיקוי ויצירת משהו חדש, חיקוי ושרשרת תנועתית, זיכרון, שינון, רביעיות, הדדיות ועוד......
כחלק מהתהליך שאנו עוברים בכיתה אנו מיישמים למידה חברתית ולמידה פדגוגית מבוססת משחק או למידה התנסותית בארבעה מתחמים עיקריים במרחב בית- הספר:
החצר;
גני השעשועים- יש שניים במתחם בית הספר;
הכיתה;
חדר מזרנים;

בשבועיים האחרונים "עלינו מדרגה" והתחלנו לעבוד בזוגות תוך מתן תשומת לב רחבה לאחר, לתחושותיו, לשיח הגופני- רגשי איתו/ה, למה נעים, מה מקשה ועוד.
במרחב גן השעשועים התחלנו לשחק במשחקים שהילדים מגדירים, תוך מתן תשומת לב להתנהלות במרחב, תשומת לב לחברים, אומץ, התנסות בדברים חדשים, כגון- טיפוס, גלישה, התהפכות ועוד.

במקביל בנינו בכיתה משחק תנועתי. הילדים הצטלמו בתנועה/ מנח/ תנוחה של יוגה/ התעמלות/ הבעה גופנית;
פיתחתי את התמונות פעמיים וגזרתי אותם לקלפים.
עם הילדים בנינו שלושה משחקים שונים אותם ניתן לשחק:
זיכרון, חיקוי, תנועה דומה או שונה, רצף.

הגאווה וההתלהבות של הילדים מהמשחק לבטח תגרום לרצון ליישמו והגדלת כמות המשחקים התנועתיים שהם יוכלו לשחק באופן עצמאי תתרום רבות ליכולות גופניות, לדימוי העצמי (גופני וכללי), תוסיף שיח חדש בכיתה שאינו דווקא מילולי ותחזק קבלת שונות במרחב הספורט (אשר כבר מובנה מאוד כבר בכיתה א'- "בנים מהירים", "בנים טובים בכדורגל", "בנות אוהבות לרקוד" ועוד....) ותאפשר הצגת יכולות די שוויוניות.

בהקשר המשחקים כדאי מאוד לבקר בתערוכה מרתקת בחולון שעוסקת בגני שעשועים:
http://www.dmh.org.il/heb/Events/Event.aspx?pid=183&catId=0

ולמעלה מזה- לחשוב מתי לאחרונה שיחקתם משחקים מהנים עם הכיתה שלכם? עם הילדים שלכם? מתי נהניתם מתנועה?
לינק מעורר חיוך ומחשבה (:
http://sftimes.co/?id=216&src=share_fb_new_216






יום שלישי, 4 בפברואר 2014

למה תנועה?

אצלי במערכת השעות יש שיעור מיוחד, שנוצר מתוך החלטה שלי להכניס שיעור ש"לא קשור" לתכנית הלימודים הרגילה. שיעור שעומד בפני עצמו אך מלמד אותי המון על הילדים ומשליך על ההתנהלות שלנו ביום יום. שיעור שהפוטנציאל שלו- החינוכי, השיחי, התנועתי, ההתנהגותי ויכולתו להשפיע על הביטחון העצמי ואף על דימוי הגוף של הילדים הוא עצום.

כמובן, שחלק מהפוטנציאל/ מטרות הינם מאוד רחוקים מפני שהוא דורש הטמעה, יצירת שיח, קישורים ליום יום הרגיל של הכיתה, התנהלות איכותית בשיעור עצמו; אבל אני מקווה שככל שנתקדם עוד רבדים יתגלו ויפותחו.

השיעור הינו שיעור תנועה, המכונה ע"י הילדים כשיעור יוגה, משום שאנו משתמשים בספר יוגה לילדים ובקלפי יוגה' אך הוא שיעור של תנועה, פעילות גופנית, אתגרים גופניים והקשבה לגוף (נשימות, מתיחות, רגיעה). הוא מתרחש אחת לשבוע ומתנהל כמרחב מאפשר מאוד מחד, ומאידך עם כללי התנהגות ברורים אשר מתקיימים ומדוברים בכיתה:
גבולות ברורים לכל פעילות;
התייחסות למרחב שלי ושל החברים;
שיתוף פעולה;
עידוד;
קבלת מגוון אפשרויות, פתרונות, דעות;
תרבות שיח (שאינה זהה לגמרי לכיתה, מעצם אופיו המלהיב של השיעור);
ניצחון והפסד בכבוד (מעט מאוד משחקים מאפשרים ניצחון או הפסד- אך ישנם ילידם שהפחד להפסיד או "לא להצליח" במשימה מונע מהם השתתפות).

הילדים מחכים לשיעור, גם אלו שטוענים שאינם אוהבים תנועה- אך משתתפים במרץ (: ואני מצליחה לראות ולשמוע דברים שיכולת ההתבוננות שלי בהם בכיתה פחותה:
ילידם נמנעים- מדוע- פחד להיכשל, בעיות מוטוריות, אחר....
ילדים פחות מקובלים חברתית- שמקבלים המון תשומת לב חיובית בשל יכולותיהם
יכולת שיתוף פעולה מבחירה
יצירתיות ודוגמטיות
ועוד.

התנועה מלווה אותנו גם ביום יום- כחלק מתפיסתי שלמידה צריכה להתבצע גם בתנועה; אך התהליך של הבניית מרחב בו מדברים "עם הגוף" ומאפשרים לבנים ולבנות (וישנו שוני עצום בתפיסתם את גופם, יכולותיהם, את התנועה עצמה כבר בכיתה א') להביע את עצמם ולבנות בטחון היא מתנה בעיני.

השילוב של עבודה דרך הגול, לי כמחנכת, בנוסף לשיעורי הספורט- מהם אני מכניסה משחקים אהובים לבקשת הכיתה, ובנוסף לשיעור תגבור בבית הספר לילדים עם קשיים מוטוריים פשוטים- כגון חולשה בחגורת הכתפיים- מאפשרת לטווח ארוך ערוץ נוסף מול הילדים שיוכל לשמש גשר לנושאים חשובים.

אשמח לשמוע מנסיונכם על שילוב תנועה בכל היבט חינוכי- לימודי.

* כמובן שישנן דילמות רבות, חלקן התנהגויות בשיעורים הללו- אך הן לפוסט אחר.
וכמובן שאני מודה למנהלותיי על שהן מאפשרות לי זאת!!

יום שני, 9 בדצמבר 2013

כל דבר שניתן לטפס עליו

מזה מספר שנים אני עובדת עם ילדים על משימות שונות בגני שעשועים ועל מתקני משחק מסוגים שונים. ההתנסות בטיפוס, זחילה, מעברים שונים, התגלשות, נסיונות קפיצה ועוד מאתגרים את הילדים, את היצירתיות ואת החששות. גני שעשועים מושכים מאוד בהיצע האפשרויות שלהם, אך גם עלולים לאיים במקום בו הילד/ה נפגשים בפחדים או בחוסר יכולת.
ניתן לשחק ולפתח יכולות מוטוריות וניתן להשתמש בסביבת המתקנים לטובת הקניית מיומנויות חדשות שאינן קשורות כלל למתקנים אך הופכים את הלמידה לחוויה איכותית ומהנה.

אך, על אף היותם עולם ומלואו ילדים רבים מתייחסים אל המתקנים בריחוק בשל תפיסת הסביבה- הורים, מורים, חברים את המרחב המשחקי. ילדים/ות הביעו בפניי לא פעם ביטויים של מבוגרים משמעותיים:
* זה מלוכלך אז אסור לי לטפס על....
* זה מסוכן, אסור לי לטפס מעל הסולם.
* זה שטויות לילדים, אף פעם לא עלו איתי למעלה...
ועוד.

בעולם שלנו היום זמן המשחק החופשי של הילדים "בחוץ" ו"לבד" הצטמצם ברוב הערים, וישנה חשיבות רבה לחוויות אתגריות ויצירתיות של ילדים, אשר מחפשים אישור לאתגר את גבולות הגוף והמתקנים. ילדים/ות הינם בעלי הבנת גבולות ויכולות די ברורה לגבי עצמם ואני מאמינה שעלינו כאנשי חינוך, הורים ומבוגרים משמעותיים לעזור להם על ידי מתן חיזוקים מחד ועל ידי הדדיות במשחק- כאשר אנו איתם לפתח את הפן המשחקי- מוטורי- התפתחותי ולשים את הדאגות שלנו מעט בצד.
כמובן שיש לתת את הדעת ואת הדגשים הבטיחותיים ללילדים כחלק מהחינוך הכללי ובפרט לפני זמני המשחק.

להלן מספר דוגמאות ללמידה התנסותית בכיתה א' בחינוך הציבורי, תוך שימוש במתקני החצר:
1. משחקי טיפוס שונים לחיזוק חגורת הכתפיים.
2. חפש/י את המטמון על כל המתקנים.
3. משחקי חיפוש אותיות והרכבת מילים, עם כרטיסיות אותיות בחצר בית הספר על הסולמות.
4. בניית דגמים בארגז החול.
5. כתיבת אותיות בחול.

כמעט כל נושא אשר נלמד בכיתה נלמד גם בלמידה התנסותית בחצר, על המתקנים, במרחב החוץ כיתתי- על מנת לקשר את הלמידה לגוף, להתנסות, לתנועה, ליצירה.

אשמח לשמוע את דעתכם.