‏הצגת רשומות עם תוויות התבגרות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התבגרות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 24 בנובמבר 2017

השאלה החשובה ביותר שנשאלה באחד משיעורי חינוך מיני, ולמה זה חשוב בתוך סערת ה- #metoo

חינוך מיני הוא נושא שבעיני חייב להיות בשיח החינוכי (וגם הביתי), באופן אחר מהנהוג היום; עליו להיות שזור בנושאים אחרים כגון- תפיסת גוף, דימוי גוף, מרחב אישי, אמירת לא והקשבה ללא, יחסים, חברות ועוד.
משום שאני הקשרית ומשום שאני מאמינה במרחב מאפשר בו ילדי הכיתה מובילים חלק ניכר מהשיח, כאשר עלו נושאים של גוף, מיגדר ומין בכיתה השיחות הובלו ע"י התלמידות והתלמידים ואני נתתי מענה בהתאם לגיל.

בכיתה ו' חלק שיעורי החינוך המיני מתקיימים בהפרדה (תלוי בי"ס, גישה, דמות מובילה), ואני העברתי את השיעורים לבנים מכיתתי, לפי נושאים שהם בחרו.
מעניין לראות ילדים בכיתה ו', בתחילת גיל ההתבגרות, חשופים להמון מידע, אך לא מבינים את חלקו, מלאים בשאלות ובסקרנות ופתוחים לשיח.

בשיעור השלישי עלתה שאלה מאחד הבנים- שרון, מה אסור לנו לעשות?
שאלה שאהבתי מאוד באותה נקודה!

החזרתי את השאלה אליהם בהרחבה- האם לדעתכם יש משהו שאסור לעשות? האם השאלה הזו קשורה לדעתכם לנושאים שדיברנו עליהם בשנתיים האחרונות?

ומאותו הרגע נוצר דיון פנימי שלהם:

הם דיברו על הזכות לומר לא, על החובה להקשיב ללא (יש שיעור של בנושא שהם עברו- להגיד לא)
הם דיברו על הסכמה
הם דיברו על החלטות משותפות
הם שאלו על צילומים ווטסאפים
הם העלו מקרה של סרטון מיני אליו נחשפו חלק מהילדים
הם שאלו ודיברו על מה נעים ומה הגיוני.

סיכמנו את המפגש בכך שישנם שלבים, גם בתחום הזה, ובעיקר עם ההבנה שלהם שהמרחב הזה, של זוגיות הוא הדדי, הוא שיתופי, הוא הסכמתי והכי חשוב- לא צריך להיות מוזר רע, וצריך, במילתם, להיות "נעים" למשתתפים, ובלי לחץ.

היתה הבנה בחדר של שיוויון וכבוד הדדי, הבנה שלתפיסתי היא ההבדל בין להרשות לעצמי להתנהג אל מישהי/ו בצורה מסוימת לבין גבולות ויחסים הדדיים.

אני מקווה שהעובדה שהנושא דובר, והלוואי וימשיכו לדבר איתם עליו אל תוך גיל ההתבגרות, יהיה לסוג של עוגן עבורם בשלב קריטי של התגבשות האופי שלהם וההבנות שלהם על החיים.

המלצות כלליות:

1. לעקוב אחרי "מידע אמין על מין" של שלומית הברון- יש באתר ובעמוד הפייס שלה המון חומר שיכול לסייע, החל מגיל הגן.

2. לשתף את ההורים בכל התהליך הכללי (קיום שיעורים, מה יהיה התוכן בכללי; תוך מתן מרחב בטוח לילדים, ולהיות מופתעות לטובה כשהן-ם מתקשרים לשמוע יותר ולהתייעץ.

3. לעבוד בצמוד ליועצת (או מי שמנחה את התחום בביה"ס)- תוכן אישי/ אופי ההעברה אפשרית תמיד.

בהצלחה, ואני זמינה לכל שאלה.




כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

יום ראשון, 5 ביוני 2016

פתרון בעיה חברתית דרך הסבר פיסיולוגי הורמונלי (:

בכיתה ממוצעת מתקיימות במקביל מספר התרחשויות חברתיות. בכיתה שלי מיפינו השבוע חמישה מוקשים חברתיים שמפריעים לילדי הכיתה. אחד מהם הוא תופעה שקראתי לה:
אם אני שונא, כולם ישנאו.
ילדים בכיתות ה-ו' משוכנעים שהחוויות שהם חשים הם החוויות שכולן/ם צריכות וצריכים להרגיש. חלקם גם נעים בין התחושה של- "אף אחת לא מבינ/ה אותי" לתחושה ש- "ברור שהם יודעים מה אני מרגישה".

חברויות זוגיות מתחילות להירקם, התנהגויות של קרבה דחייה, ביקורת חברתית גלויה וסמויה תופסות מקום מרכזי יותר במארג החברתי ומתחילים להתקרב לתחילת גיל ההתבגרות (ישנם מחקרים שטוענים שגיל ההתבגרות מתחיל בכיתה ו' ואף לפני; בהיבט ההורמונלי).

לאחר מספר נסיונות להסביר למספר ילדים שאם הם לא אוהבים מישהי/ו, או חושבים משהו על מישהו/י אחר אין להם סיבה טובה לשכנע את שאר חברי הכיתה להרגיש כמותם התחלתי בנסיונות על מנת להסביר מה פגום בגישה הזו:
נסיון לגרום להם להזדהות- לא צלח.
נסיון לתת דוגמאות ממקרים אחרים- לא צלח.
נסיון להסביר את חוסר ההגיון בזה ואת הנזק שלעיתים יישאר בלתי הפיך- לא צלח.

לאחר סופ"ש של מחשבות החלטתי לתקוף את העניין מזוית אחרת- ביולוגית (:

התחלתי את שיעור חינוך בשאלות- מה הופך אותנו להיות מי שאנחנו? מה הופך אותנו לעצמאיות ועצמאיים?
לאחר מספר תשובות שאלתי- האם היו לכם תקופות בחיים שכעסתם על כולם? שהייתה בטוחים שרק אתם צודקים?
לכם או לאחים/ אחיות / חברים?

כמובן שהתשובות היו- ברור, עכשיו, כשהיינו קטנים, אחי הקטן, אחותי הגדולה וכד'.

ציירתי על הלוח סרגל זמנים-
גיל שלוש- ארבע
גיל 10-12
גיל ההתבגרות

הסברתי שבטווחי הגילאים הללו המוח והגוף עוברים מהפיכה של הורמונים ושינויים שונים דבר שמשפיע על ההתנהגות שלנו; על הצורך שלנו להישמע ולהשמיע, להיות במרכז, לעצב את עצמנו עוד שלב בדרך לבגרות, להרגיש חלק מקבוצה- ולא תמיד בקבוצה חיובית.

הצוהר הזה פתח לנו סוג אחר של הסתכלות על יחסים עם חברים, הורים, מחנכות. הוא לא יפתור את כל העניינים החברתיים אך הוא יאפשר גישה אחרת אליהם.

























כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון