יש לי צ'ופר בשביל הכיתה היום (: סרט. מחיאות כפיים, קריאות שמחה ועוד. לאחר כמה דקות שאלתי- מי יודע מה זו דמוקרטיה? דמו מה? בכל זאת, כיתה א'. הסבר קצר על דמוקרטיה, על בחירת הרוב וקבלת החלטות בקבוצה.
נבחר סרט, ומאותו הרגע למשך חצי שעה כל אלו שרצו את הסרט השני איחלו מגוון "איחולים": שהסרט לא יעבוד, שהמחשב יקרוס, שהמקרן יתקלקל ועוד.
עצירה מתודית לפני תחילת ההקרנה ושיח קצר על התחושות ועל ההגיון בבחירת הרוב, עם הבטחה שבהמשך השנה נוכל לבחור לראות גם את הסרט השני. מיותר לציין שכולם נהנו מהסרט (:
אבל למה זה חשוב? למה לכתוב על זה בפוסט בבלוג על חינוך? מה לדמוקרטיה, החלטת רוב ואיחולי "מוות למחשב" לפילוסופיה ולתפיסה שלי את המרחב הכיתתי?
אני מאמינה שעל המחנכות להציג לילדים/ות/ נערות/ים את ההבנה של מהי חברה דמוקרטית והומנית, מהן נורמות ההתנהגות כאשר אני בקבוצת ה"רוב" וכאשר אני בקבוצת ה"מיעוט"; תוך דגש רב על העובדה שאין שחור ולבן, ושרובנו חלוקים בהשקפותינו ונמצאים במקומות שונים ומחזיקות במגוון דעות שונה.
אני רואה בחיי היום יום בבית הספר הלימה בין יכולות של ילדים להקשיב, להתגמש, להביע דעה, לשמוע "לא" לבין יכולתם להתנהל בקבוצה קטנה ובכיתה. אני מתנסה בעבודה די סיזיפית של שיקוף ותיווך של העולם ותהליכים של קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, התנהלות של אני מול האחר ולהיפך מתוך ידיעה ברורה שהכלים שהילדים רוכשים ותפיסת העולם שלהם היום תלך איתם קדימה.
בשלב הזה, יש מכם שחושבים שאני הוזה, אידיאליסטית; הרי הבית משפיע מאוד על התנהגות הילדים/ות אל מול השונה, המיעוט, ה"לא צודק". זה נכון ולא נכון, משום שכמות השעות שהילדים מבלים איתנו משמעותית מאוד בגיל הזה, וברגע שהחינוך לערכים הדמוקרטיים- הומניים מספיק משמעותי הוא עוזר להם לעצב את דמותם, חשיבה ביקורתית ועצמאות. בנוסף לזה אני משתדלת לחבר את ההורים לשיח הכיתי, לאמונות שלי. לא אידיאולוגית, אלא לתפיסה הבסיסית בזכותו של כל אחד להשמיע ולהישמע, בזכויות להסכים ולא להסכים, בכבוד הדדי בסיסי.
אז, דמוקרטיה היא מילת השבוע שלנו במילון המילים החדשות, והיא תלווה אותנו במעשים ובהתנהלות במשך השנה, לצד עבודה רבה על חברות, שיוויון, עצמאות ויצירתיות.
נבחר סרט, ומאותו הרגע למשך חצי שעה כל אלו שרצו את הסרט השני איחלו מגוון "איחולים": שהסרט לא יעבוד, שהמחשב יקרוס, שהמקרן יתקלקל ועוד.
עצירה מתודית לפני תחילת ההקרנה ושיח קצר על התחושות ועל ההגיון בבחירת הרוב, עם הבטחה שבהמשך השנה נוכל לבחור לראות גם את הסרט השני. מיותר לציין שכולם נהנו מהסרט (:
אבל למה זה חשוב? למה לכתוב על זה בפוסט בבלוג על חינוך? מה לדמוקרטיה, החלטת רוב ואיחולי "מוות למחשב" לפילוסופיה ולתפיסה שלי את המרחב הכיתתי?
אני מאמינה שעל המחנכות להציג לילדים/ות/ נערות/ים את ההבנה של מהי חברה דמוקרטית והומנית, מהן נורמות ההתנהגות כאשר אני בקבוצת ה"רוב" וכאשר אני בקבוצת ה"מיעוט"; תוך דגש רב על העובדה שאין שחור ולבן, ושרובנו חלוקים בהשקפותינו ונמצאים במקומות שונים ומחזיקות במגוון דעות שונה.
אני רואה בחיי היום יום בבית הספר הלימה בין יכולות של ילדים להקשיב, להתגמש, להביע דעה, לשמוע "לא" לבין יכולתם להתנהל בקבוצה קטנה ובכיתה. אני מתנסה בעבודה די סיזיפית של שיקוף ותיווך של העולם ותהליכים של קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, התנהלות של אני מול האחר ולהיפך מתוך ידיעה ברורה שהכלים שהילדים רוכשים ותפיסת העולם שלהם היום תלך איתם קדימה.
בשלב הזה, יש מכם שחושבים שאני הוזה, אידיאליסטית; הרי הבית משפיע מאוד על התנהגות הילדים/ות אל מול השונה, המיעוט, ה"לא צודק". זה נכון ולא נכון, משום שכמות השעות שהילדים מבלים איתנו משמעותית מאוד בגיל הזה, וברגע שהחינוך לערכים הדמוקרטיים- הומניים מספיק משמעותי הוא עוזר להם לעצב את דמותם, חשיבה ביקורתית ועצמאות. בנוסף לזה אני משתדלת לחבר את ההורים לשיח הכיתי, לאמונות שלי. לא אידיאולוגית, אלא לתפיסה הבסיסית בזכותו של כל אחד להשמיע ולהישמע, בזכויות להסכים ולא להסכים, בכבוד הדדי בסיסי.
אז, דמוקרטיה היא מילת השבוע שלנו במילון המילים החדשות, והיא תלווה אותנו במעשים ובהתנהלות במשך השנה, לצד עבודה רבה על חברות, שיוויון, עצמאות ויצירתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה