למידה מבוססת מציאות היא הקשר של הלומדות.ים למתרחש סביבנו; תרבות, סביבה, חברה, אקטואליה, המצאות ועוד - הכל הופך את החינוך ליותר רלוונטי. למידה מבוססת מציאות מרחיבה את הזיקה של הלומדות.ים למרחבי החיים, למרחב הפיסי (למידה מבוססת מקום) ולמרחב הזהות האישית והזהות הקבוצתית - מתוך חשיפה לידע, לנקודות מבט מגוונות, לאפשרויות שלא הכיר.ה לפני כן.
אך למעלה מזה - היא מייצרת עבור הנערות.ים והילדים.ות תחושת מסוגלות, הבנה שיש להן יכולת להביע דעה, לשאול שאלות, ואפילו להשפיע. בימים כה מורכבים, יש לנו חובה לפתוח מרחב של שיח, בו לא תמיד תהיה תשובה אחת נכונה ומוחלטת, בה ניתן יהיה לדבר, לחשוב, להתלבט - יחד, בה יהיה אפשרי לחבר שיח של "עובדות" (מוחלטות / חלקיות / לא עובדות) לשיח רגשי, בה המרכז יהיה מרחב התפתחות ערכי ומחשבתי.
בנוסף, חשיפה לידע, הכרות עם עולמות חדשים, פתיחת אפיקים לא מוכרים עוזרת לבנות תמונת עתיד רחבה, בה הילדים.ות והנערות.ים מסוגלים לדמיין מציאות עבור עצמם, מציאות חברתית עליה הם משפיעים - שאינה רק המוכר והידוע.
לימדתי בשבוע שעבר מספר קבוצות של נשות ואנשי הוראה, ופתחתי את הלמידה בשאלות:
אם הייתן-ם פוגשות אותי בבית קפה, מה הייתן מספרות לי על עצמכן-ם? מה מייחד אתכם-ן? מה אתן-ם אוהבים?
לקח לנו רבע שעה לעבור את משוכת המבוכה והתהייה והתשובות זרמו, משם המשכנו לחשיבות הכנסת האהבות שלנו לכיתה, לחשיבות השיחה ההדדית וההכרות, לעוצמת הרגש והעניין להעמקת ההתפתחות והלמידה (ההדדית, שלנו ושל הילדות-ים).
יש שאלות רבות שנוגעות ללמידה החברתית והרגשית, ברור לכולנו שיש להם חשיבות עצומה, בחיי שגרה, ובתקופה כזו שעמוסה בחוסר וודאות. בפוסט זה כתבתי על החשיבות, הצבת המטרות והסדירויות, הפוסט הבא יעסוק כולו בבניית "נרטיב כיתה" כולל פרקטיקות ליישום.
לתפיסתי, מחנכות-ים הן מנהיגות-ים בעלות השפעה דרמטית על ילדי / נערי הכיתה; המחנכת היא הגורם המשפיע ביותר על ההתפתחות והלמידה, והיא זו שיכולה להשפיע על ה -setting של הכיתה. דמות חינוכית משמעותית + סביבה תומכת הם המהות שמאפשרת לצמוח.
ולתוך ההיבט הרגשי של השגרה, נכנס אלמנט החוסן - שמאפשר התמודדות לאורך זמן עם אתגרים, תוך כדי הסתתגלות וגמישות.
איך נתרגם את כל הצרכים לפרקטיקה?
מטרות + סדירויות - להגדיר לכל כיתה / ילד / שכבה מטרות ברורת, חלקן לטווחים קצרים וחלקן שנתיות
וואוו, מהרגע להרגע הודיעו לנו שהילדים נשארים בבית, גם לצוותים החינוכיים זו היתה הפתעה - הן בתפקידנו כהורים, והן בכובע המקצועי שלנו, וכמבן שלכל ההורים בישראל זה שיבש (מעט) את התכניות, מצב חדש של אי וודאות הופיע בחיינו.
בפוסט זה אספתי מספר הצעות כלליות ויישומיות לשימושכן-ם, להעלאת החוסן והורדת הלחץ.
זיכרו, המצב התודעתי -רגשי שלנו משפיע על הילדים, ולהיפך.
מצבי חירום פתאומיים, בייחוד כאלה שלא הכרנו לפני עשויים לייצר לחץ גלוי וסמוי, ובעיקר לעטוף אותנו בתחושת אי ודאות. כאשר אנו מדברות-ים על חוסן כאלמנט שמאפשר לנו להמשיך בשגרת חיים ולהתמודד באופן מיטבי אנו מדברות-ים על שלושה מרכיבים עיקריים שמסייעים לנו לייצר חוסן גבוה.
כנשות חינוך, כהורים, כמטפלים-ות וכמנהלות-ים יש לנו את האחריות והיכולת להשפיע על החוסן שלנו ושל הילדים על ידי פעולות פשוטות.
מסגרת לפעילות
1. יצירת שגרת יום בעלת מאפיינים קבועים - לדוגמה
ארוחת בוקר
משחק-י קופסה
מספר משימות לימודיות - יינתנו על ידי הצוות החינוכי במסגרת הלמידה מרחוק
קריאה - לילדים קוראים
זמן ציור (לא חובה כל יום, אך חשוב שיהיה זמן הבעה שאינו מילולי)
כתיבה ביומן אישי (לא חובה כל יום) - ניתן לתת זמן כתיבה חופשית או לעבוד דרך שאלה מנחה
זמן איכות הורים - ילדים (קריאת ספר, שיחה, ספורט יחד, בישול ואפייה וכד').
2. לדבר על זה
חשוב מאוד לדבר על המצב,
התעלמות מייצרת חששות, לעיתים לא ריאליות.
מומלץ להסביר לילדים על המצב בהתאם לרמת הגיל (הצוותים החינוכיים - שליחת דפי הסבר של שפ"י / מרכז חוסן ועוד - שימו לב להשתמש בחומרים מתוקפים ממקורות מוסמכים)
** גם אנחנו, המבוגרים, צריכות-ים לדבר על המצב, ולא ללכת עם תחושת מועקה.
מחקרים מראים שדיבור מסייע בהפגת חרדות, הורדת לחץ ושחרור הורמונים שמיטיבים איתנו.
3. תנועה
תנועה היא מרכיב מרכזי בהורדת מתח - ריקודים יחד, סטים קצרים של ספורט משותף הורים וילדים,
משחקי קואורדינציה (מצוינים לחשיבה, תנועה, שיווי משקל ועוד), יוגה ומתיחות ועוד.
4. אפשרויות לרגיעה
מדיטציה פשוטה
תרגילי נשימות פשוטים
מיינדפולנס (סוג של מדיטציה)
שירה של שירים אהובים (עדיף ביחד)
דמיון מודרך פשוט (לאו דווקא של מטפלים, יש ספרים נהדרים היום של דמיון מודרך לשימוש אישי)
להלן כמה הצעות ליישום, לפחות פעם ביום - ביחרו לכל יום משימה אחת, ואפשרו לילדים לבחור לבד מה מתאים להן-ם; כמובן שאם יש רצון או צורך ליותר - תתפרעו (:
