מי מגדיר מה הסטנדרט שלי? שיעור לנוער (כיתה ו' עד י"ב) ולצוותים

השנה, במהלך חזרות למסיבת סיום ו' עלתה בי התהייה האם אנחנו מצליחות כמחנכות (ומחנכים) לטעת בילדים את ההבנה שהם צריכים לקבוע את הסטנדרט של עצמם?

בנייה של "אני פנימי" חזק של יחיד/ה ובניית "אני"= מהות של קבוצה/ כיתה הינם תהליכים שדורשים התייחסות מיוחדת שלא מתקיימת מעצם היות אדם אדם או קבוצה קבוצה. 

במקביל לעבודה נרטיבית וגופנית שאני עושה באופן קבוע עם הכיתה שלי (או עשיתי) החלטתי להשתמש בסרט המאמן קרטר, על מנת לדבר על שלושה נושאים:

1. הבחירות שאנו עושים

2. ההתייחסות שלנו לעצמנו

3. מי מגדיר את הסטנדרט שלי, ואיך אני יכולה להשפיע.

מדוע חשוב לדבר על קביעת סטנדרט? משום שקל מאוד להישאב להתנהגויות שלא משרתות אותנו ועשויות שלא להוביל אותנו לאן שאנו רוצות להגיע; בין אם הן מתרחשות בשל מוטיבציה חברתית או רגשית ובין אם הן מתוך חוסר מודעות.
בגיל ההתבגרות (ו'- י') הן עשויות לפגוע משמעותית בשיקול הדעת, בגילאים בוגרים יותר הן עלולות לגרום לנו להיות "חלק מהעדר" במקרה הטוב.

הסרט, המאמן קרטר, הינו סרט מורכב לצפייה. יש בו רובד גלוי והמון רבדים סמויים. התרבות שלו היא תרבות שכונות עוני אמריקאיות עם ממשקים חלקיים לישראל. הוא משתמש בשפה בוטה לצד עיצוב שפה שמשפיעה על תפיסת ה"אני" והקבוצה.

ניתן להשתמש בסרט לשיח על אימון, ניהול ומנהיגות, עבודת צוות, קונפליקט בין צרכי המערכת לצרכי חבריה ועוד סוגיות רבות וחשובות, הן לארגונים, הן לארגוני חינוך והן לעבודה אישית.

בכיתה, אני עבדתי דרך צפייה מודרכת- בכל פעם שעלתה שאלה הסרט הופסק- נערך דיון קצר בו ילדים הגיבו על השאלה ואני הרחבתי את נקודת המבט.

בסיום הצפייה הילדים התייחסו לשלושת השאלות שלעיל; שתי הראשונות היו כתובות על הלוח לאורך הסרט ואת השלישית העליתי לדיון בתם הסרט.

הסרט, השאלות, הדיון והרגשות שהסרט העלה יצרו את השינוי הנדרש ותרמו להירתמות ברגע של קושי לקראת מסיבת הסיום. 

אני מודה שחשבתי להשתמש בסרט בפן אחר, אך הוא מילא את הצרכים שלי ביצירת מוטיבציה ופיתוח נקודת מבט וחשיבה כיתתית ואישית.

אני ממליצה להשתמש בסרט בכיתות ו' עד י"ב (או לצרכים אירגוניים) כחלק מתהליך של שיח על "אני", "קבוצה", שיתוף פעולה, סטנדרטים, אחריות, חברות.

יצירת ההקשרים חשובה בשביל לייצר שינוי או התפתחות בתפקוד ובחשיבה.

שני קטעים להבנת רוח הסרט:

כניסת המאמן והתחלת מיצובו כמנהיג: 

יחיד וקבוצה- כניסה ושת"פ: 

אשמח לענות על כל שאלה,

אודה על שיתופים והארות.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

פתרון בעיות - איך מלמדים את זה? שני מפגשים מתוך רצף

אחד הנושאים הנחקרים באופן יסודי בשנים האחרונות הוא כישורים חברתיים כמנבאים/ מסבירים הצלחה חברתית והצלחה לימודית, תוך התנהלות מאפשרת במרחב.
בתוך סל הכלים הנחקרים (זיהוי רגשות, הבנת האחר, שליטה בכעסים, יצירת קשר ועוד) נמצא נושא פתרון הבעיות.
תפיסת בעיה או קונפליקט, ההתייחסות אליהם, הפתרון והרפלקציה המתקיימת (מודעת או שאינה מודעת) אינן מיומנות שניתן ללמד רק דרך שיעורים או סדנאות יש לייצר סביבה אשר מדברת לפי התמה הרצויה, יש לעשות מודלינג (modeling) לילדים, יש לתת כלים מעשיים ויש לדבר על זה-
שיחות אקראיות
שיחות עקב אירוע בבית או בכיתה
שיחה מובנית כחלק משיעור התנסותי- פנימי או חיצוני.

להלן דוגמה לצמד מפגשים שמתאימים לטווח גילאים רחב- חמש ומעלה (כן, גם מבוגרים), כאשר ניתן להתאים את רמת השיח ואת מורכבות השאלות וה"חפירה" האישית (:

מפגש ראשון- גדר, כבשה ואיש עם בעיה
1. מתחילים עם הקראת הספר; כאשר עובדים עם ילדים עדיף להכניס פן דרמטי- קומי לסיפור.
במהלך הקריאה מותר למאזינים "להפריע" ולזרוק דוגמאות, במידה וזה קשה לנו כמנחות אנו נאפשר דרך הפסקות מתודיות תגובות לכל כבשה.

2. נקיים דיון- מהן בעיות אפשריות?
מהו קונפליקט?
מי רוצה לתת דוגמאות?
איך אתן/ם פותרים בעיות? כל הבעיות נפתרות אותו הדבר?
האם יש פתרונות בספר שלא הכרתן/ם? שתבחרו להשתמש בהן? שלא אהבתן/ם? שאהבתן/ם מאוד?

המשך בשיח מונחה משתתפים- שאלות בקשר לספר, לכבשים... רעיונות לאדם עליו מדבר הסיפור.

3. כל משתתף/ת מצייר או כותב את שתי הדרכים השכיחות שהן היא/הוא משתמשים לפתרון בעיות.

4. דיון נוסף, קצר וממוקד על אילו דרכי פתרון גילינו היום? איך הן יכולות לעזור לי?
מה לא מקובל עלינו כדרך פתרון? לדוגמא- כבשה אחת בחרה באלימות.. האם זה מקובל עלינו במרחב הכיתה? קבוצה? ארגון?

לדוגמא- ילד מהכיתה צייר וכתב שכאשר יש לו בעיה הוא מבולבל ונמנע מלטפל בה.
ילדים הציעו לו להירגע ולדבר על זה.
הילד הגיב ב: אחשוב על זה, אבל לא נראה לי...
יחד עם עבודתי כמחנכת, תוך שיח עם הוריו, אני מקווה שהרעיונות שקיבל יתממשו כאשר הבעיה הבאה תצוץ.
(ספוילר- שבוע לאחר המפגש הילד אכן נתקל בבעיה, בכה- רק 2 דקות, לעומת 10-15, נרגע, דיבר איתי ופתרנו את הבעיה! כמובן שהמפגש לא היה קסם, אלא חלק מתהליך).

5. אנו, מעבירות המפגש, מסתכלות על הציורים. דרך השיח והציורים ניתן לגלות קשיים וחוזקות של הילדים, בדרך כלל עם הלימה להכרותינו עימם.
מפגש זה כתחנה בדרך משקף למשתתפים ולנו איםה אנחנו, מה קשה/ קל לנו, מה עוד קיים ומאפשר חשיבה על הנושא בציור/ כתיבה רפלקטיבית אישית.

מפגש עוקב, בו נשתמש בספר זום.
הספר זום, לתפיסתי, עוסק בפרספקטיבה של גודל בעיה או קונפליקט.
נראה את העמוד הראשון ונשאל מה זה?
כנ"ל השני והשלישי.
החל מהרביעי נשאל- חלק ממה זה יכול להיות?
החל מהשביעי נשאל- מה לדעתכם הצייר רוצה לומר לנו?
דיון- על מה שהמשתתפים העלו.
המשך עד לסיום.
דיון על שני נושאים- הראשון- פרספקטיבה וחלקים, השני איך אני תופסת נושא/ בעיה/ קונפליקט- כ"הכל", כחלק ממכלול, ככטסטרופה, כהזדמנות, מבפנים, מבחוץ (כמובן שכל נושא שמתחבר לכן/ם אפשרי.

סיום במשהו יצירתי- ציור של פרספקטיבה, בניית מודל, צילומים אישיים וכל רעיון אחר!

אשמח לשמוע רעיונות כמובן (:  תודה!

                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון