חמש דרכים לפתח יצירתיות

מדברים הרבה על פיתוח יצירתיות. ישנם מומחי חינוך שטוענים שבתי הספר הורגים את היצירתיות. בפוסט זה אציג חמש דרכים לפתח ולעודד יצירתיות, דרכים שמתאימות לכל גיל, עם התאמת רמת קושי. היתרון הוא קלות שילוב הפעילויות בחיי היום יום.

1. משימות מחשבה, חידות, משימות אתגר של הרפתקה-

כלל החידות- כפל לשון, משחקי גפרורים, חידות בריחה ועוד עובדים על הצורך לחשוב על מגוון אפשרויות ניסוי ותעייה והגעה לפתרון.
היתרון בשימוש בחידות הוא הלמידה תוך כדי תנועה שטעויות הן חלק מהמשוואה.

* חידות הגיון והסקת מסקנות, כבר מגיל ארבע, לדוגמא- דופקים מסמר בקיר בשביל.....

2. השלמת סיפורים-בהיבט לימודי השפה אנו מלמדות/ים לכתוב סיפור. אני מציעה לתת לילדים גירוי משמעותי (עבור כל ילד/ה יש צורך בגירוי שונה- סרט, קליפ, סיפור, מודעה ועוד) ולבקש המשך לגירוי- בכתב/ במחשב/ בציור/ בע"פ.

3. מבוכים/ מסלולים- כיצד ניתן לעבור אותם בדרכים שונות-* בניית מסלול לילדים או מתן אביזרים לילדים על מנת שהם יבנו מסלול (חישוקים, חבלים, מדרגות, שרפרפים, חבלים ועוד). מתן הנחייה- המציאו חמישה סוגי מעבר שונים למסלול או למבוך.

* רישות החדר בחבל/ צמר שקשור בין כלל הקירות ומעבר מהיר בין החבלים מצד אחד לשני.

4. חפץ מה- 

נותנים לילדים חפץ פרקטי או אביזר ומבקשים מהם לחשוב מה ניתן לעשות איתו- פרקטי או דמיוני.
מכיתה אחת יעלו לפחות 50 רעיונות שונים.

5. משחקי אסוציאציות-משחקי אסוציאציות מעולים לשיפור מהירות תגובה, ליצירת הקשרים, לשיפור מהירות חשיבה.
ניתן לשחק משחק אסוציאציות חופשי- זריקת מילה ותגובה של כל משתתפ/ת במילה משלו;

ניתן לשחק שרשרת אסוציאציות- כל מילה מובילה למילה קשורה/ הפוכה/ מקדמת;

ניתן לשחק אסוציאציות סביב מושג יחדי- אהבה/ אוכל/ שמחה/ לחץ ועוד;

ניתן לשחק אסוציאציית פתרון לשאלה או חידה עם פתרון עד שתי מילים.

לינק למשחקי חשיבה וחידות:
הבלוג של טוגי
מחוננים  אבל לא רק עבורם; כמובן שיש עוד המון חידות ברשת.
פוסט של ד"ר אלעד שגב- טיפוח יצירתיות

בהצלחה (:

שני משחקי שיווי משקל ושינון עובדות מתמטיות (או שפתיות, או אחרות)

שינון הוא מיומנות שקשה לחלק ניכר מהילדים בהקשר לחומר שלא מעניין אותם/ן או שחשיבותו אינה מובנת להם. מכיוון שישנן עובדות שחשבו לשנן- חיבור וחיסור עד 20, לוח הכפל, סדר אותיות ה-א,ב, סדר אותיות- A,B,C, מבנים של מערכות במדעים, חוקים בלשון ותחביר ועוד, גיליתי שכיף לשחק את עובדות השינון.

שילוב משחק פיסי, בדגש על שיווי משקל עם העובדות מעלה את יכולת הזכרון, נחווה כמשחק מהנה שדורש גם שיתוף פעולה עם חבר/ה והופך את המטלה לכזו שכיף לחזור עליה וכך להצליח במישמת השינון (חיזוק בפני עצמו).

1. עומדים בקצה הכיתה על רגל אחת, קופצים לשתי רגליים ואומרים את העובדה הבאה, קופצים שוב על רגל אחת ועוברים לעובדה הבאה תוך התקדמות לצד השני של הכיתה, עד סיום העובדות.

דוגמה:

כפל בחמש-

רגל אחת-0

שתי רגליים-5

רגל אחת- 10

שתי רגליים- 15

עד 50 או 100.

* ניתן לקפוץ במקום ולשלב גם תנועות ידיים אחרות-
0, נגיעה בברכיים, 3 גף אל כף, 6 כתפיים ובהמשכיות.

2. עומדים בזוגות האחת מול השני/ה-

מתחילים בעמידה על רגל אחת, שחקן ראשון מתחיל-0, השני עונה 5, וחזרה לראשון, כמו משחק כיפים רגיל (מחיאה וידיים אל ידיים).

בכל פעם ששחקן מס. 2 מדבר קופצים אל שתי רגליים, והשני אל רגל אחת.

יתרון- הקשבה ומעקב אחרי העובדות ותיקון של חבר/ה במידת הצורך.

אפשרי לשחק גם בקבוצה - עמידה במעגל וכיף עובר (כמו קווה קווה דלה עומר).

בהצלחה (:

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

חמש יחידות מתמטיקה, רמת חשיבה ויצירתיות

השבוע, קמפיין חמש יחידות יצעיד את החיים שלך קדימה עלה במלוא כוחו ויחד איתו תגובות הנגד.

במקביל, הפקולטה להנדסה באוניברסיטת ת"א התלוננה על אי יכולתם של מסיימי בגרות חמש יחידות ריאליות לחשוב, למצוא פתרונות יצירתיים ולהתמודד עם חומר שאינו שינון- הנדסה, ועל כך שאופן הלימוד השתנה ומתמקד בהכנה למבחנים.

מבחינתי יש קשר הדוק בין הרצון להגדיל כמות של בוגרי חמש יחידות, שידעו את החומר באופן טכני, בין רמת בתי הספר הטכנולוגיים- מקצועיים ובין התלונה של ראש החוג בת"א- הקשר הוא שמתמקדים בדברים הלא נכונים.

אופן הלמידה מצומצם וצר, לא מייצר חדשנות, יצירתיות ובעיקר לא מאפשר התמודדות עם בעיות מורכבות. לא קשה ללמד יצירתיות, אך קשה מאוד להתחיל ללמד את זה עם המעבר לחטיבה או לתיכון משום שילדים, כמו אנשים מתרגלים ללמוד באופן "מוסדר" והתמודדות עם קשיים הינה מורכבת, הן ברמת הפרט, הן ברמת העבודה הקבוצתית ובעיקר מבחינת התהליך של הלמידה- טעות- למידה- פתרונות אפשריים.

על המשרד להכין את התלמידים למציאות של חייהם כיום ובעתיד-

עריכה, תיכנות, כתיבה, פרסום, שיווק דיגיטלי ועוד- ואת הכל לקשר לערכים, פתרון בעיות, כתיבה, ניתוח, הסקת מסקנות, איתור מידע, סינון ועוד.

קל יותר לעבוד עם מספרים, ראו את התכנית של חמש יחידות- משרד החינוך לתת חמש, אך זה מגדיל את הפערים משום שמי שנמצא בבי"ס מעולה/ מי שיש להוריו ממון לשיעורים פרטיים/ מי שמתחבר למתמטיקה/ מי שיש לו מורה טוב/ה יצליח, השאר לא;

אבל בינינו, רוב האנשים לא צריכים חמש יחידות מתמטיקה, רוב האנשים צריכים יכולת אנליטית, יכולת חשיבה מופשטת, יכולת איתור מידע וסינונו, יכולת עבודה עם אנשים-חברתית ורגשית, יכולת הבחנה בין טוב ורע (מוסר, ערכים), ידע על גוף ומין, הבנה על התנהלות כלכלית, התנהלות בדרכים, ידע כללי, יכולת קריאה וכתיבה גבוהים ועוד.

צמצום השאיפות למתמטיקה בעולם בו ידועות אינטיליגנציות רבות, בו כמות המקצועות היא אינסופית, בו אלפי תיכוניסטים נכשלו במתמטיקה והצליחו במתמטיקה אחרי הצבא היא אינסופית, בעולם כזה אנו מחויבות לשנות את מערכת החינוך-

את האופי בו אנו מחנכות

את אופי הלמידה

את הכשרת המורים

את הדרך בה המשרד מחליט החלטות.

יש לנו כמחנכות/ים וכהורים יכולת השפעה, אך ביחד ובתבונה.

אשמח לשמוע מה דעתכן.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון.

מלחמות, יום הזכרון, כיתה- פעילות שתחילתה ב"חייל יורה אהבה"

ביום רביעי נציין את יום הזכרון לשואה ולגבורה, שבוע אחרי ציון יום הזכרון לשואה ולגבורה. כל כך הרבה תהליכים אנחנו מעבירות לילדים/ות בכיתות וכל כך הרבה נושאים טעונים, מלחמות, פוליטיקה, אובדן, הרס, אוזלת יד; ולצידן גבורה, התקוממות, קדושת החיים, זכרון המתים, הקמת המדינה, תקוות ומחשבות.

בשבוע שעבר התהוותה בכיתה שיחה על זיכרונות וגעגועים, על סיפורים משפחתיים ועל רגעי זיכרון אישיים. הילדים ואני פרסנו חתיכות של עולמנו הפנימי, סיפורים של מקטעי זhכרון סופרו, חלומות, מחשבות. שאלות רציניות עלו, על תפקידינו בעולם, על כוחו של האזרח/ית, על היכולת לחולל שינוי. 

החלטתי, בנוסף לשיעורים על מלחמות ישראל, סיפור הקמת המדינה ויום הזיכרון (שלנו וגם ימי זיכרון סובבים) לעשות שיעור מעט שונה; שיעור שהנושא ההתחלתי שלו יהיה 'מלחמות של אהבה; על מה שווה להילחם' שיהיה שיעור שהכיתה תוביל.

הטריגר לשיעור יהיה הציור וההדפס של האמן והחבר דרור מילר - חייל יורה לבבות/ אהבה

הציור יוצג על הלוח ונערוך עליו שיחה:

מה אתן/ם רואות?

האם חיילים יורים אהבה?
האם אתן/ם אוהבות את הציור?
על מה לדעתכן/ם חשב האמן?
ונתפתח לשיח חופשי.

כל ילד/ה יקבלו דף של חייל יורה אהבה ויכתבו/ יציירו עליו על מה שווה להילחם; איך ניתן למנוע מלחמות; מה צריך לזכור.

הילדות/ים יציגו את היצירות שלהן/ם ונדבר על חיילים במלחמה, על הפרט, על המחויבות לחברים, למדינה; על דילמות; על ילדים.
אסיים את השיעור עם קטע מהספר "חברים מספרים על ג'מי" וממנו נצא אל הנושא של המחתרות, הקמת המדינה, הקמת צה"ל ומלחמות ישראל. 

אני מקווה שאוכל להביא את המורכבות של מלחמות, לחימה, מדינה ומאבק לצד תפיסה מציאותית של המציאות המורכבת, שלנו ושל המדינות והאנשים מולם אנו נלחמים או נלחמנו; לדבר על האפשרות אמיתית לשלום, על שלומות שנחתמו (מצרים וירדן). אני יודעת שאגע בנושאים רבים באופן מצומצם, וילדי כיתתי הם רק בתחילת דרכם החינוכית ותפיסתם ההיסטורית, אך אני רוצה שיקבלו הבנה מורכבת, מתאימה לגילם, מעכשיו, באופן הומני.

סיימנו את טקס יום השואה בתקווה שלא יהיו עוד מלחמות, ובתהיה האם זה חלום. ביומיים האחרונים המדינה גועשת בעקבות דבריו של סגן הרמטכ"ל, ואני מאמינה כאישה, מחנכת, מילואימניקית שיש לנו חובה לתפוס את המציאות כהוויתה, ללמוד את העבר באופן האובייקטיבי ביותר ובראייה ביקורתית לצד האתוסים והגבורות, על מנת לאפשר להומניות ולשיוויון להוביל ולא לתת יד לקיצוניות מכל סוג.

כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

איך להבין שואה, איך להסביר רוע, מחנכת וכיתה

השנה הוטל עליי ועל ילדי הכיתה להכין את טקס יום השואה ולהעביר שיעור לכל כיתות בית הספר שקשור לשואה. מכיוון שתלמידי הכיתה (כיתה ה') צריכים ללמד ולהעביר טקס כה משמעותי החלטתי להקדיש שבועיים לנושא השואה, על מנת להבטיח שתהיה להם הבנה רחבה על המלחמה ההיא, על מהי שואה, על מהותן של מלחמות, על תפיסות של מוסר, על מהו רצח עם, על מצב העולם היום, על מגבלות הכוח ועל יכולת ההרס ועוד.

למדנו על תהליכים שהובילו למלחמת העולם הראשונה ואז לשנייה, על השואה כחלק מהמלחמה, על "אחר" שהוא הכרח בעולם בו מישהו "צריך להיות אשם", על כל שאלו שנרצחו בשואה, על העובדה שהיהודים היו חלק משמעותי מהשואה אך יחד איתם נרצחו הומואים ולסביות, נכים ונכות, צועניות וצוענים ועוד;

למדנו מהו רצח עם ואיך האו"ם מנסה להילחם בו, וגם על אוזלת היד המכוונת של מדינות שכנות ועמידתן בשקט; סוריה עלתה על שולחן הדיונים יותר מפעם אחת בהקשרים שונים.

גילינו תוך כדי למידה עוד דברים רבים שהיו הכרחיים להבנת תמונת מצב מורכבת, אז והיום-

שכל דת מונותאיסטית מורכבת מתתי זרמים שריבם ביניהם מסיבות שונות;

שאדמה, דם, כסף וכבוד יוצרות מלחמות, ממש כמו שהיה לפני אלפי שנים;

גיאוגרפיה ותרבויות הסטוריות התגלו לילדים וראינו תמונות של מבני פאר מערש התרבות המסופוטמית ועוד.

צפינו בסרט מדהים "סיפור מהחיים", סרט צרפתי שמספר על כיתה אמיתית ומורה אמיתית שלא וויתרה.
כיתה שמורכבת מבני לאומים ודתות שונים שהדרך ללכידותם עברה דרך תחרות שמתרחשת כל שנה בצרפת, תחרות על ההתנגדות והגבורה במלחמת העולם השנייה, אליה הם ניגשו עם פרוייקט על בני נוער בשואה.

סרט שמתאים לילדי חטיבה ותיכון, וצפינו בו צפייה מודרכת, הם, המורה למתמטיקה ואני, שלוש שעות מרתקות שהעלו שאלות על השואה, על אכזריות, על הכלה, על סגרגציה ועל השוני בין החינוך בצרפת לישראל, בה כל מגזר מופרד מרעהו.

קראנו את הספר "יומנה של בלומקה" ובנינו יחד שיעור לכל בית הספר שעסק ב"מחנכים בתקופת השואה- יאנוש וסטפניה", דרכו ניסינו להסביר לילדים מי הם היו, כיצד בית היתומים היה אי של שפיות; התלבטנו בדילמת ההליכה למוות עם הילדים (מכיתה ג') וציירנו את החיים בבית ביתומים עם כיתות א-ב, כאשר תלמידי הכיתות הגבוהות כתבו אמנה לשמירה על ילדים במלחמות (אנחנו יודעות/ים שהאמנה הקיימת לא עוזרת כ"כ).

כמעט ולא דיברנו על ההשמדה ואיך היא נעשתה, אבל דיברנו על מוות, אובדן, עמידה מהצד והסכמה שבשתיקה;

דיברנו על העובדה שאנחנו חושבות וחושבים על מספרים, 6 מליון, מליון וחצי ילדים, 6 שנות מלחמה ועוד, אבל כל איש ואישה שעברו את השואה או נרצחו בשואה היו מישהי ומישהו, עם חלומות, תקוות, משפחה וחברים.

שיתפנו אחד את השנייה בסיפורים אישיים, עבדנו על הטקס שבוע וחצי והתמודדנו עם טקסטים מורכבים- "לכל איש יש שם" של זלדה, "נומי פרח", "ילדה שאהבוה" של אלתרמן ו"לו יהי", של נעמי שמר, שיר תפילה חילוני.

נשארו לנו שאלות פתוחות בהן נעסוק בשבוע שעד יום הזכרון-

למה מלחמות, בריחת יהודי אירופה למזרח הרחוק ולמרוקו, הקשר בין השואה להקמת המדינה, איך היהודים הגיעו בכלל לאירופה; ונגלה הכל דרך חקר משותף. יש שאלות שאולי יעלו בשנה הבאה, לדוגמה- מדוע השואה אינה זכרון קולקטיבי מוחלט, מדוע ישראל לא מכירה בשואה הארמנית- אבל זה תלוי בכיתה.

נשארו לי שני ספרים שלא הגעתי אליהם- "קליידוסקופ" ו"אני לא גנב", והם יחכו יחד עם הסרט "הגל" לשנה הבאה, כשהם יהיו בוגרים יותר.

ובתוך כל העיסוק הזה, קשה לקרוא פוסטים שעולים ברשת-

השתקת "יד ושם" את נושא השמדת הקהילה הלהט"בית - http://www.mako.co.il/pride-blogs/netanel-azulay/Article-3842452e0db5451006.htm

התקפת ישראלים שמוצאם ממרוקו על כך שהם "מעיזים לדבר על השואה שלא נגעה להם".

ושוב, תמונות נוראיות של מחסור מקרב ניצולי השואה שעדיין חיים, הסתמכותם על עמותות, ואז לשמוע את דבריו של ראש הממשלה, מביך ושפל- http://www.ha-makom.co.il/post/itay-nevo-shoa

ואנשים שפלים מאחלים לאשכנזים איחולי מוות וצער על כך שהילטר לא הרג אותם, והם הפכו לשמאלנים.

ואני תוהה. כל השאלות ששאלו ילדי הכיתה הן שאלות מעולות, ושאלת כוחו של האזרח מהדהדת בכולן. 

מעשי עוולה מתקיימים יום יום, ושנאת חינם בין מגזרית מתגברת בארץ.

אנשים עוסקים בימין ושמאל, אשכנזים ומזרחיים ונעים לצד שאלות הרות גורל שאינן מפרידות בין מרוקאי ופולני אלא בין אוהב אדם לזה שאינו כזה.
לא ניתן להבין איך מי שזועק על עוולות נגדו מוכן לשתוק מול עוולות נגד אחרים.

כל משפחתי, משני הצדדים, עברה את השואה בצורות שונות (זה נושא לפוסט אחר), סבי וסבתי לימדו אותי לאהוב כל אדם ולשפוט אנשים לפי התנהגותם; האם נצליח לחיות במציאות ששואפת לזה או שההנהגה פה תמשיך לפלג ולחנך לצדק חד ערכי? כאן, ובעולם?
ואני כמחנכת הסברתי, עניתי, התלבטתי, והמורכבות הזו מול שאלה של ילדים שתופסים את המצב שסביבם ושואלים על עמידה מנגד נותרו ללא מענה אמיתי.