יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

מערכת החינוך בתקשורת השבוע

מערכת החינוך קיבלה זמן מסך אינטרנטי רב השבוע, ולאו דווקא לטובה:

1. המינהלת לזהות יהודית תיכנס לבתי הספר.
לא שאני מתנגדת לחינוך על בסיס ערכים יהודיים, אבל בחברה  כה מקוטבת ולא שיוויונית, בין אם בתוך ההגמוניה היהודית ובין אם בין הקבוצות הדתיות והתרבותיות השונות הייתי מצפה לפני נקודת שבר להכניס יותר תכניות של שיוויון, זכויות אדם, חינוך לפלורליזם ולרב תרבותיות.
בנוסף, כל ההתנהלות של המינהלת הזו, מתבצעת ללא שקיפות ובהחבא, נקודה אשר מלחיצה את הציבור החילוני במדינה, ואולי אף בצדק.
שכן כאשר באים לחנך ילדים על ה"משפחה היהודית", וחלקם ילדים למשפחות גרושות, חד הוריות, חד מיניות ועוד, איך הם יחושו בכיתה? איך הנושא יתכתב עם אורח החיים, השיח היומיומי?
איפה המורות בסיפור הזה?
גוף פרטי יעביר זאת (הסבר מפורט ולא הגיוני כלל מצוי בלינק זה: http://www.themarker.com/news/education/1.2450481) והמורות שלא מכירות את המערכים לפני, ולעיתים אף תוך כדי מודרות מהתהליך.

אבל רגע, מה התהליך? הכל מעומעם.
נדמה שיש המון תכניות במקום העמקה בתכניות קיימות.
כפי שאמרו מספר מורות וותיקות: "בכל שנה נוחתות עלינו אינספור תכניות, הן תעלמנה בסוף השנה, או שינו שם וצורה....."; כנראה שזה לא המתכון להצלחה.

2. מיקור חוץ, מיקור חוץ:

א. 11 מיליארד שקל בשנה נכנסים לכיסיי עמותות עבור תוכן בבתי הספר.
להלן חמש הנקודות הקריטיות בעיניי:
* בתי ספר ייחודיים/ פרטיים באישור המשרד, מספרם עולה כל שנה.
* תכניות העשרה אשר באות על חשבון התמקצעות של מורות.
* חברות שכותבות עבור המשרד תכניות ייחודיות, מבחנים, הערכה ועוד- יש הון אנושי עצום למשרד- המורות והמנהלות; נכון, לא כולן, אבל חלק משמעותי מסוגל להתקדם לפיתוח, קידום יוזמות ועוד.
ניתן לפתוח אגף שיעסוק בתחומים אלה אל מנת שהידע יישאר של המשרד, יהיה פתוח לכולן, בכל בית ספר, בכל עיר וכפר.
יש משהו נכון יותר בהחזרת הון לעובדות של הפרופסייה ולפיתוחן.
בינינו, התגמול הכספי עם השנים נמוך יחסית, וההתקדמות במערכת לרוב המורות הינה מינורית (אין לאן, אין תכנון קריירה ועוד), והתקדמות מקצועית תשפר את מצב הפרופסיה ואת המוטיבציה ואיכות המורות והצוותים.
* מורות קבלן- אין לי מה להוסיף.
* חברות חיצוניות שמשקיעות בבתי הספר מחד (חלק ניכר מהן בבתי ספר מקצועיים), לצד סגירת בתי ספר מקצועיים במדינה בה יש צורך עצום בבתי ספר מקצועיים טובים, ולא רק של "אורט".

ב. על מנת להחזיק את חברות מיקור החוץ שמחליפות את האחיות בבתי הספר- המדינה משקיעה עוד כסף (שאמור היה להיחסך); ועוד לא דובר על מחסור בדמות בטוחה, עימה נבנה קשר אישי, שהחדר שלה הוא מקום מפלט כשכואב, כשכואב בכאילו.
המקורות:

http://www.themarker.com/news/education/1.2450481

http://www.themarker.com/news/education/1.2450395

ג. בית ספר "רמז"- תשפטו בעצמכן.
אותי לא עוזבות המחשבות על איך והאם היה ניתן לעשות זאת בלי גופים פרטיים, מה קורה בפריפריה, מה יקרה שחברות תסיימנה את הליווי (על אף בטחון המנהלת שיהיה בסדר) ומשפט שאמרה המנהלת- שבכל בי"ס טוב התלמידים מצליחים בעזרת מורות פרטיות..........
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2448400

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה