אני מקווה שהפוסט הזה ישכנע גם אתכן-ם שכדאי ללמד שירה בכיתה, בייחוד בתקופות של אי וודאות ולחץ, כי יש בשירה משהו שמאפשר לכל אחת ולכל אחד למצוא בשיר (של המשורר או של הפזמונאי) משהו שמחבר אותנו למהות, לרגיעה, לבטחון, לשמחה ועוד.
אז יש סרטון קצר שמסביר למה לדעתי שירה יכולה לאפשר לנו - חשיפה לאוצר מילים, מניפולציות ספרותיות, פיתוח יצירתיות, הבעת דעה, ביקורת, חשיבה פילוסופית ועוד - תיהנו
לפני שאנסה להסביר מהן יתרונות הרפלקציה לדעתי, אציג ארבע הנחות יסוד איתן אני עובדת:
1. מילים, אוצר מילים רחב, הם הבסיס לחלומות, הבעה ואיפשור שיח פנימי וחיצוני.
2. כתיבה חופשית, כתיבה מאפשרת, היא כלי רב עוצמה בפני עצמו, שמסייע לשפר כל תהליך כתיבה (כולל טיעונית),
אני מנסה לתת לילדים / אנשים איתם אני עובדת, לכתוב כמה שיותר - חלומות, רעיונות, רשימות, כתיבה גרפית, כתיבה אסוציאטיבית, מחשבות, כתיבה על נושאים מוגדרים, כתיבה טיעונית.
3. ישנם תוצרים שהם לעיניי הילד/ה בלבד, ואינם קשורים למורה; עולם אישי הוא קריטי בהתפתחות.
4. מערכות יחסים הן הבסיס, הראשונה היא מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
ולפני שאציג את סוגי הביטוי אני חייבת להתייחס לעובדה שרפלקציה הפכה למילת גנאי כמעט, מילה משומשת כזאת,
מילה שכמעט רודדה מהפרקטיקה עצמה, מהמהות שלה; היטיב לכתוב זאת מישהו באיזה פוסט פייסבוק שנתקלתי בו (ולכן איני יכולה לתת קרדיט, אבל זוכרת קרוב לניסוח המקורי)- "הילדים כבר יודעים מה מצפים מהם לכתוב בתעודה, וזה מה שיש שם, ברפלקציה הזאת".
אבל רפלקציה היא בעצם הבנת העצמי, היכולת להסתכל על עצמי ואל עצמי בנקודה הזאת, או אל מול סוגייה מכל סוג ולומר לעצמי את האמת. אני מאמינה, כפי שאמר בורדייה שיכולת הכרת העצמי - היא יכולת אנליטית של אדם להבין מי הוא ומה הוא בהתאם למקום / מרחב (שדה בכתיבתו של בורדייה) בו הוא מתנהל.
אני משתמשת בשלושה סוגי רפלקציה מתוך הבנה שללומדים שונים יש צרכים שונים ויכולות ביטוי אחרות.
ויש להשתמש ברפלקציה לטובת מטרות ברורות - פיתוח מיומנויות, קישור לציר החברתי של הכיתה, חיבור להתפתחות האישית וכד'.
רפלקציה משרתת אותי כמנחה וכמורה ומשרתת את הלומדים; היא מאפשרת לי להציב מולם מראה בנקודות שנראות לי חשובות בתהליך הלמידה ובתהליך ההתפתחות.
אני יכולה להשתמש ברפלקציה באופנים שונים, וחשוב לבנות את המסוגלות לכתיבה/ ציור רפלקטיבי באופן הדרגתי,
באופן בו הלומד/ת מבינים את התועלת עבורם, מרגישים בטוחים שהכתיבה היא בראשונה עבורם, ולאט לאט משפרים ביקורת/ משוב עצמי וכתיבה ברורה וכנה. עם הזמן התהליך הופך להיות אוטומטי, ומשמש את הלומדות/ים באופן עצמאי.
להלן שילוב אפשרי של כתיבה רפלקטיבית בכיתה (ללא קשר לתעודות, תעודה היא רק נקודה בתהליך האישי והפדגוגי)
מצרפת שתי דוגמאות לעבודה על כתיבה רפלקטיבית של חוזקות - מתאים מכיתה ו' עד תמיד - תרגיל המראה
לראות מוסיקה וקצב - מתאים מכיתה ב' עד האקדמיה ודוגמה שליוותה את הכיתה שלי השנה - הלדות/ים קיבלו סכמה של לב, צבעו - כתבו וציירו - "לב שמח", לאחר חודשיים קיבלו את אותה סכמה וציירו "לב כועס" - לאחר מכן נעשה שיח שלם על רגשות ובחירה.
אסיים בפרק משיר נפלא של יונוס אמרה: " החכמה היא חכמת הידיעה של חכמת הכרת העצמי אם איני מבין את עצמי לשם מה למדתי קריאה?" אשמח לענות על כל שאלה ולסייע, שרון. כל הזכויות שמורות לשרון רמון.
מאיזו שהיא סיבה לא ברורה חדשנות חינוכית מקושרת יותר ויותר לטכנולוגיה.
יותר מזה, התפיסה שחברה עתירת ידע חייבת הכנסת טכנולוגיה לכיתה בכדי להתמודד עם ה"מציאות" מייצרת מציאות בה הטכנולוגיה היא חובה.
אני מסתכלת ומיישמת חדשנות פדגוגית וחינוכית אחרת, כאשר אני מסתכלת על שלושה צירים מקבילים:
חדשנות היא יכולת של פיתוח יכולות שלא היו קיימות, התבוננות מורכבת על מציאות מורכבת, הבנייה של חשיבה מסדר גבוה (ביקורתית, פילוסופית, הקשרית), פיתוח חשיבה יצירתית, פיתוח מסוגלות, פיתוח יכולת למידה ועוד (של התלמידים ושלנו)
ומכיוון שחדשנות אינה חד מימדית ואינה מיומנות אחת אלא מכלול, עלינו כמחנכות ומחנכים לייצר חדשנות פדגוגית בצורות שונות שתיתנה מענה ל:
סוגי לומדים שונים בכיתה
יכולות חשיבה אחרות
מענה לחוזקות מסוגים שונים
מייצרת אתגר ומוטיבציה (שני אלמנטים קריטיים ללמידה)
מאפשרת ביטוי אישי אל מול נושא
הלימה למטרות הלמידה
ועוד
איך?
כל אחת ואחד מאיתנו בעלי תחומי עניין שונים, חוזקות שונות, התמחויות שונות;
אני מנסה לשלב בכל שבוע לפחות שלושה שיעורים מסוגים שונים -
שיעור של מתודה הפוכה
שיעור עם תוכן מפתיע (דוגמה בהמשך)
שיעור בו אני מלמדת מיומנות שאין לילדים/ אין לכל הילדים
שיעור ביקורתי
שיעור שמעודד חשיבה ביקורתית
ועוד.
לדוגמה - שיעור על יצירתיות וניתוח של המצאות, ממנו אני ממשיכה לנושאים של שפה - כתיבת פסקת טיעון, המצאת שאלות חקר ועוד; ממשיכה לשיעורון חקר - מציאת נתונים על קמפיינים / מציאת נתוני צריכה /אחר.
חידה - מה נחקור לפי התמונה הזו? יש פה שתי שאלות, ברמת מוצרים וברמה אסטרטגית (: מחכה לתשובות בתגובות (: מי שתגיב תקבל מערך למייל (אז ליד התגובה כיתבו מייל)
** כדאי להירשם לבלוג, ולא לפספס תוכן יישומי לקראת שנת הלימודים הקרבה
השבוע, 12/5/18, זכתה נטע ברזילי, וכל הצוות שאיתה ומאחוריה בארוויזיון, 20 שנה מאז הזכייה האחרונה של ישראל.
השמחה, הקולקטיביות, הלאומיות הישראלית במיטבה, תחושת אחדות.
אני באופן אישי מטורפת על השיר, וגם הילדים שלי שרים ורוקדים אותו איתי. רותם, הבן שלי, אמר לי שנטע קצת משוגעת, וזה מה שהופך את השיר לכיפי, "כי אפשר להשתגע".
ואני חושבת שהוא צודק, ולוקחת את זה לרמה הבאה - כי אפשר להיות מי שאנחנו, או אולי מי שבא לנו להיות, באמת.
אני לא מכירה את נטע, ואלפי סטטוסים, פוסטים ודעות נכתבו עליה; אני כן בטוחה שהיא מרגישה בנוח עם עצמה; ולא סתם היא אמרה לאילנה דיין שאם יבוא לה היא תרזה, או שלא.
וקבוצות שונות ניכסו אותה כסמל - נשים, פמיניסטיות, נשים מלאות; אבל הניכוס הזה, בעיני, חוטא לאמת - היא נטע;
היא גם אישה, יוצרת, מלאה, ובטח עד המון דברים שהיא מגדירה את עצמה. ואחת המהויות, בעיני, בחינוך היא להצליח לגדל אנשים - נשים, בעלי אמונה בעצמם, מרובי שכבות ועניין, מעיזים ומבינים שאין אף אחד כמותם.
אני רוצה לצאת למבט על ולהציע כמה שאלות מעניינות לדיון ולמידה בכיתה, אשמח מאוד לשמוע מה דעתכן ולהוסיף רעיונות (עם קרדיט כמובן):
1. תהליך היצירה - דורון מדלי, אחד מכותבי השיר (שנכתב בצוות) מתראיין אצל דלית רצ'סטר על תהליך כתיבת השיר, האמונה בנצחון, עבודת הצוות והמוכנות תוך התמדה של שנים בתחום - הראיון המוקלט.
צריך להכניס לכיתה תהליכים של יצירה/ המצאות/ חדשנות על מנת ללמוד על התהליך.
כאשר ילדות וילדים רואים רק את הקצה, כל מה שמהותי - מתמסמס.
נושאים לשיח / עבודה - עבודת צוות, מרעיון למוצר, חדשנות, התמדה.
2. הכוכב הבא + אהבנו את נטע או לא - תהליכי שיפוט
האם היא היתה רק גימיק בהתחלה? האם התחברנו אליה? האם היא הפכה ל"מאמי" רק אל מול סיכויי הזכייה?
האם היא השתנתה בעקבות ביקורות מהשופטים, מהקהל בבית?
3. דימוי גוף -
נושא שמלווה את נטע ואת השיר הוא המראה שלה.
אני חושבת שהראיון של גיא פינס איתה מעולה בהמון היבטים חינוכיים-
יחסי ציבור, נטע כדמות הקצה שהפכה למיינסטרים, פוליטיקה בינ"ל, נטע שמדברת על עצמה בכנות מדהימה, איך מראיינים- מה שמעניין את המראיין הוא הפוקוס, המראה של נטע, בריונות ברשת.
שאלת המפתח - מה שונה בה לעומת זמרות אחרות? מה זה מאפשר? האם זה באמת מאפשר?
4. "מגיע לי" מול כל אלה שעזרו לי - מול או גם וגם?
עמוד שדרה אישיותי - אם אעבוד, ואתמיד מגיע לי להצליח.
האם הצלחה נוחתת עלינו?
חבריה סיפרו ששנים היא מופיעה עד לפריצה הגדולה -
5. יצירתיות - איך לקחת רעיון ולפתח אותו.
כדאי להיעזר בפוסט קודם שני על פיתוח יצירתיות.
זרקתי את התיק על המיטה, אחרי שלושה שבועות של קורס צבאי במילואים. המון זמן לא נהניתי ככה; למרות האוכל הצבאי, הרס"ר, המבחנים, הלו"ז המטורף; האנשים והמפקדים עשו את ההבדל בין מטלה לחוויה חיובית של התפתחות וגדילה. בכל בוקר כשנסעתי לקורס, הרגשתי שאני בדרך לחוף מבטחים, בו יאתגרו אותי ויתנו לי כנפיים.
בואו נניח לרגע בצד את המינוח הצבאי, ונתמקד בעובדות: כיתה היא יצור חברתי חי, ופעמים רבות היא יצור לא נחמד, בעיני המרכיבים שלה – מורים ותלמידים כאחד.
ומי רוצה לבלות בחוויות לא נחמדות?
אני משערת שחלקכן עוצרות ותוהות אם התכוונתי לכתוב לבלות. כן, לבלות.
הרי השדה החברתי, מה שקרוי בפי מערכת החינוך - "האקלים החינוכי", הוא הדבר החשוב ביותר שמתרחש בבית הספר, לתפיסת הילדים כמובן, ולתפיסת החינוך העכשווי.
אז איזו כיתה אתן מחנכות? באילו כיתות אתן מלמדות? בכיתות שהן שדה קרב, מתיש, שבהן הילדים הם חבורות חבורות שמטרתם המאחדת היא להתיש את המורות, ואת עצמם? או בכיתות שהן חוף מבטחים: ?
כיתות נעימות, עם אווירת תמיכה., ולמידה., והומור, רחמנא ליצלן (:
אני מאמינה שכל הכיתות יכולות להיות חופי מבטחים.
המשתנים שמשפיעים על כיתה הם:
מחנכת
ילדי הכיתה
מורות מקצועיות
הורים (בית, באופן רחב יותר)
בית הספר.
על המאפיינים של חופי המבטחים אכתוב בקרוב, בפוסטים אחרים.
אשמח לקחת אתכן למסע על הכיתה כישות כמרחב נעים.
אשמח גם אם תכתבו לי מה האתגרים שלכן בכיתה ( או בצוות, או במשרד).
כדאי להירשם לבלוג (יש חלונית למייל מצד שמאל) ולקבל עדכונים.
לוחות אסימונים, לוחות חיזוקים, לוחות ניהול כיתה- הפכו בשנים האחרונות לכלי שכיח וקל לשימוש בכיתות רבות, בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד.
כלי לוח האסימונים (לוחות חיזוק) הם כלי מעולם ניתוח ההתנהגות היישומי והוא כלי שבשל נראותו, קלות השימוש בו וההבנה שלו הפך להיות סוג של "קביים" לעבודה על ההתנהגות בכיתה או על מטרות אחרות.
ניתן לבנות לוחות חיזוק לקהלים בחלוקה שונה:
לילד/ למספר ילדים/ לכיתה כולה/ לקבוצות בכיתה.
את הלוחות ניתן לבנות על התנהגות יחידה- ישיבה/ עבודה עצמאית/ ישיבה ללא דיבור/ אחר או על מגוון התנהגויות. ניתן להכיל על משימות תפקודיות, על השתתפות, על עזרה לחבר- ובקיצור על כל התנהגות שאנו רוצות להגביר, דהיינו על התנהגות חיובית (ופחות על אי ביצוע התנהגות שלילית).
את הבנייה של הלוח עצמו אפשר לבנות כלוח פשוט- טבלה למילוי מדבקות, כמסלול שבסופו פרס גדול (מסלול רכבת, טיפוס על הר, מעבר בין כוכבים, ועוד כיד הדמיון הטובה), כחוברת נצברת ועוד- תלוי ילד/ משימה ומורכבות השימוש.
לוחות ברמה גבוהה יותר יכולים להכיל סוגי "עזרות" כלליים או אישיים, לדוגמא:
כרטיס- עזרה מחבר, חמש דקות בחוץ, זמן ספר, אכילת פרי ועוד.
אל מול היתרונות, אני רוצה להאיר נקודה חשובה- על אף הקלות בשימוש והרצון של מחנכות רבות להשתמש בכלי הזה הוא לא מתאים לכל ילד/ה או לכל כיתה; בהדגשה אומר שעדיף לא להשתמש בו כ"קביים" שלא לצורך, ובעיקר לא להפוך אותו לכלי שבלעדיו הכיתה לא תצליח לתפקד.
ביחרו לעצמכן (בעיקר בחינוך הרגיל) מטרות ממוקדות לשימוש בו, במידה והוא מוצא חן בעיניכן, ובחינוך המיוחד בחנו מתי כדאי להשתמש בו ומתי בכלי ניהול אחרים. בידקו אילו ילדים יכולים להתנהל ללא לוח החיזוקים ואפשרו להם התנהלות עצמאית יותר בעולם.
במידה ואתן עובדות על התנהגות בכיתה ומשתמשות בלוח חיזוקים של קבוצות שימו לב מה השפעה על המרקם והדינמיקות החברתיות בכיתה, על התחרותיות ושיתוף הפעולה ועל הזמן הנכון להדהות את השימוש באמצעי חיצוני ויזואלי לשליטה בכיתה באופן אחר.
ישנן כיתות שצריכות "להיכנס לשקט" של למידה; אותו סוג של שקט שמאפשר רוגע שמאפשר עבודה, ריכוז, הקשבה, יכולת שיתוף פעולה וסבלנות.
בתי ספר מלאים בלחצים- חברתיים, לימודיים, משאות שהילדים מגיעים-ות איתם מהבית, מחשבות ועוד. התקופה האחרונה, גם היא, אינה מקלה על הילדים ומהווה גורם הסחה נוסף עבור חלקם, ברמה יומיומית.
השיח החינוכי, אירגוני, אישי מעלים שימוש רב בכלים כמו מדיטציה, מיינדפולנס (סוג של מדיטציה), דמיון מודרך וכלים נוספים על מנת להצליח בעולם העמוס שלנו להיות "כאן ועכשיו", וילדים נהנים מאוד לשחק או להיות מרוכזים בפעולות שמאפשרות להם להיסחף מחד ולהתרכז לאחר מכן.
להלן ארבע פעילויות שניתן לעשותן עם הכיתה, אין צורך להתרגש במידה ובפעם- פעמיים הראשונות יהיו צחקוקים ותחושת מבוכה.
1. ישיבה על הכסאות או שכיבה על הגב.
נשימה איטית, כניסת אוויר וניפוח הבטן, הוצאת אוויר במשך שלוש- ארבע שניות.
בכל הוצאת אוויר הגוף שוקע יותר ויותר לתוך הכסא/ רצפה; אין מתח בכתפיים, אגן, ידיים, כתפיים, ראש.
לאחר כחמש- שבע דקות, ניתן לפקוח עיניים ולהתחיל את היום.
2. כל ילד/ה יושבים מול דף A4, ברקע מתנגנת מוסיקה נעימה (קלאסית, גיטרות, מלודיה, מוסיקת עולם) והילדים מציירים את המוסיקה (תציצו בפוסט של לראות מוסיקה ).
לאחר שהמוסיקה מסתיימת הילדים מכניסים את הדף לתיק וממשיכים למשימה הבאה.
* ניתן לדבר על הציורים, על הרגש שהמוסיקה העלתה בנו, על מחשבות.
3. עומדים במעגל, זורקים כדור תוך אמירת מילה שמבטאת חשש, לחץ, רצון להימנעות, דבר מה מכעיס.
לאחר שכולם אמרו דבר מה, מבקשות מהילדים לומר תכונה או יכולת אישית להתמודדות עם דברים תוך כדי זריקת הכדור לחבר/ה.
על החבר/ה לזכור מה התכונה/ יכולת של החברים שלפניו, ולאחר כל חמש- שש תכונות מתחילים מהתחלה.
המטרה היא לייצר -שרשרת חיובית- שמראה את הכוח שיש לילדים ולכיתה.
ניתן לשחק את המשחק עם תכונות או התנהגויות של תמיכה בכיתה- הקשבה, סיוע לחבר וכד'.
4. משחקים בהם ישנה חשיבות לכוחה של הקבוצה, כאשר לאחר המשחק מדברים על כוחה של הקבוצה ומבצעים השלכה לנושא רלוונטי, למשפחה, להתמודדות ספציפית אישית או לימודית.
ניתן להפוך את המתודה הנבחרת לשגרה יומית למשך זמן מה, משום שיש בפעילויות אלמנטים של הקשבה, התכנסות, רפלקציה, כניסה למצב של כאן ועכשיו, ומשם להמשך היום.
