שינוי, שינוי, שינוי; איך מורות (ומורים) יכולות ליצור שינוי?
קודם כל הן (אנחנו) צריכות להבין שיש להן את הכוח ואת הידע האצור בגוף ובנסיון. מורות הן אבן היסוד של מערכת החינוך, וככאלה המקצועיות שלהן מושתתת על ארבעה אלמנטים עיקריים:
1. ידע
2. אמונה- בעצמן ובתלמידים
3. נסיון
4. אומץ וגמישות.
ישנם אלמנטים נוספים המרכיבים את מקצועיות המורות, וכמובן שניתן לחדד מיומנויות נוספות על מנת להגדיר את ה"אידיאל" אך אני מאמינה שאלו הם הבסיס לקיום הוראה איכותית. מחקרים רבים הוכיחו שהמורה היא המשתנה המשמעותית ביותר באיכות הלמידה, חווית הלמידה והקניית הכלים ללמידה עצמאית ואפקטיבית (דוגמא למאמרון מצויין- http://www.edunow.org.il/edunow-media-story-50028)
בהנחה שרוב המורות הן איכותיות, או בעלות פוטנציאל להיותן מחנכות איכותיות נשאלת השאלה מדוע הן לא לוקחות חלק אקטיבי יותר בשינוי ועיצוב מערכת החינוך. למורות יש הרבה ביקורת בונה, הרבה ידע, הרבה תסכול מאינספור רפורמות, מאינספור קשיים, מלחצים רבים עליהן ועל המערכת, יש להן מאות סיפורי הצלחה קטנים וגדולים, יש להן התמודדות יומיומית ומציאות שמתקיימת עם ו/או ליד תכנית הלימודים ועוד.
שאלתי בחצי השנה האחרונה מורות רבות מדוע אין הן משנות דברים? להלן חמש הסיבות העיקריות:
1. פחד מה"מערכת", נסיון ארוך שנים עם היות המערכת לא שקופה.
2. תחושה שההורים לא יהיו "חברים למסע" מתוך חוסר הבנה ומתוך אינטרסים מנוגדים (אמיתיים ומדומיינים).
3. אי תפיסת המורות את עצמן כפרופסיה, כבעלות כוח מול המנהלות, כמנווטות את חייהן המקצועיים.
4. מחסור בידע אפקטיבי (נכון, מורות עושות המון השתלמויות, אך לאו דווקא את אלו שיעזרו להן בכיתה).
5. הן לא יודעות מה קיים (פרדוקס, אין מערכת שמתכללת מידע למורות באופן נגיש).
במקביל, הייתי בחצי השנה האחרונה בארבעה כנסים על חינוך, מתוכם אחד שהיה אירוע שולחנות עגולים בנושא הכלה, מטרתו היתה העברת תובנות למשרד החינוך.
הייתי המחנכת היחידה, כל השאר היו מרצות, מרצים, דוקטורים ואנשי משרד החינוך; הן התפלאו שהייתי המורה היחידה; אני התפלאתי שאף מורה לא שמעה על זה....
אני מעורבת בפעילויות שונות שלא התגבשו לידי עשייה עדיין, מבחינתי, של תנועת המורים ומורות חדשות ועוד.
אני קוראת כל מה שאני מוצאת על חינוך, משרד בחינוך, יוזמות חינוכיות ועוד.
אני מנחה בקורס של מורות בכירות ואני מגלה שיש להן רצון עז להשפיע, רעיונות מעולים, יצירתיים וישימים !! ואין כל- כך מי שיקשיב.
אני חושבת שהגיע הזמן לייצר שינוי.
אל תבואו ותגידו לי שיש תכניות למצטיינים להסבה להוראה- הם טיפה בים, הם לא מוטמעים מספיק טוב לתוך המערכת (בד"כ), יוזמת שתי מוורת בכיתה תחל סמספר כיתות מצומצם וההסללה מתקיימת במדינה גם בבתי ספר עיוניים לחלוטין.
השינוי חייב להתבצע במספר רבדים, להלן התשתית:
1. שקיפות מערכת החינוך מול המורות ובניית משאבי אנוש אמיתיים, תוך גיבוש אופק קידומי.
2. בניית הערכת מורות איכותית.
3. בניית מערך התשלמויות רלוונטי לכל התמחות ושכבות גיל, כאשר היסוד הוא ניהול כיתה, מיומנויות רגשיות ודגש עצום על קיראה וכתיבה- הן הבסיס להכל!!
4. שיפור איכות המורות החונכות ותהליך החניכה- הצעתי מודל של בית- ספר מכללה למשרד החינוך (יפורט בפוסט נפרד).
5. שיח של למידה משמעותית תלוית מורה ולא מכשירים אלקטרוניים.
6. בתי ספר כקהילות.
7. למידה וחוויה.
8. הפסקת ההסללות בבתי ספר (בייחוד בכיתות ז' ומעלה), פתיחת בתי ספר מקצועיים איכותיים באמת, שינוי בפתיחת בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים שמשרתים את האליטות.
9. אימוץ רעיונות ברי יישום של מורות- באופן נקודתי או גורף.
10. הפסקת שינוי רפורמות ותכניות על משמעותיות בכל שנה, שכן זה מצב שלא מאפשר העמקה אלא אימוץ טרנדים.
עכשיו, נשאלת השאלה- איך מתחילות? יש לי רעיונות, מתגבשת על דרכי פעולה (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה