יום שבת, 7 בפברואר 2015

גן ציבורי, גן ציבורי, בגיל 3

מחאת ההורים מתפשטת, ראשי עירייה נלחמים במקום לעזור מול המדינה בדרישה הגיונית לחלוטין- להוסיף סייעת לגני הילדים שנכנסו ל"חוק חינוך חינם" גילאי שלוש עד ארבע. המדינה העבירה חוק והכניסה שכבת גיל נוספת לחוק חינוך חינם אך כמו הרבה תכניות רפורמות קודמות לא נעשתה חשיבה לעומק והביצוע אינו איכותי, בלשון המעטה.
גם אני מתלבטלת מה לעשות בשנה הבאה, בהיבט האישי, ובעצם יודעת מה התשובה; בינתיים, תפיסתי את המצב.

להלן נקודות הכשל של התכנית:

1. גננת אחת וסייעת אחת על 35 ילדים בני שלוש.
    לא מספיק תשומת לב, לא מספיק זמן לכל ילד, לא מספיק ל"למידה משמעותית", לא מספיק לסיוע במיומנויות בסיסיות
    ועוד. גיל זה הוא גיל קריטי להתפתחות קוגניטיבית- שפתית, התפתחות רגשית, התפתחות חברתית;
    מחסור בכוח אדם וזמן ישפיע על איכות הקשרים, הלמידה ובעיקר על החוויה הרגשית.
2. ביטול שנת הצהריים; וכל מי שרוצה לומר לי שילידם מתחילים לישון פחות בגיל הזה, וכך הם יירדמו מוקדם יותר- אז
   לא, לילדים יש שעון ביולוגי והם מתפתחים בגיל הזה, מי שרוצה לישון- צריך!
3. ארוחת צהריים בשעה 14:30; באמת? שיקום המבוגר שאוכל בשעה הזו, ולא דוחף לעצמו מזון שיחזיק אותו או נטרף
    מרעב. נכון, לפעמים "שוכחים לאכול", אך זה לא בריא.
    ילדים מפתחים תחושת שובע ורעב, למה להרוס להם אותה? למה להחזיק אותם בשל אילוצי מערכת?
4. ילדים לא גמולים, פספוסים, קושי להרים מכנסיים, ניקוי טוסיק, גובה השירותים, חוסר פרטיות, חוסר בפינת החתלה; לא
    נראה לי שיש מה להוסיף.
5. ילדים שלא מדברים עדיין- קושי לתקשר, לדבר עם חברים, להביע צרכים.
6. סייעות לא מקצועיות- כל נושא הסייעות חייב!! להיפתר על ידי המדינה. התמ"ת ומשרד החינוך, הסתדרות המורות
    וכל מי שיכול לעזור צריכים להתאחד ולדרוש:
      א. שכר הוגן (פיקוח על כספים שמועברים והעלאת השכר אם צריך)
      ב. קביעות לשם מחויבות.
      ג. הכשרה איכותית- יש סייעות מדהימות ללא כלים, ובמקביל מי שממש לא מתאימה- ההכשרה תבצע ניפוי.

אז, ההורים חייבים למחות, גם כאלו שילדיהם כבר גדולים, גם מי שבתחילת הדרך, גם מורות, גננות וסייעות.
רפורמות זה נהדר, ואני משוכנעת שהרפורמה הזו תצליח בשל חשיבותה החברתית- כלכלית, אך עליה להיות איכותית על מנת לא ליצור נזק רב לילדים ובו בזמן בלי לאיים על ההורים הדואגים, ובצדק, לילדיהם.

הארגונים והקבוצות הפועלות צריכות לאפשר לכל מי שרוצה להיות מעורב ולהשפיע, זה לא הזמן לחישובים פוליטיים.

תוספת חשובה:
לאור השינוי יש יותר ילדים בני שנתיים עד שלוש בגנים הפרטיים וכך ילדים בני 3 לא נמצאים עם קבוצת הגיל שלהם והתכנים צריכים להיות מותאמים, בד"כ יותר לגיל הנמוך יותר.

יום רביעי, 4 בפברואר 2015

לראות מוסיקה וקצב

כחלק מעבודתי עם הכיתה אני מנסה לעבוד עם כל החושים ולשלב סוגי התנסות ולמידה שונים, גם מתוך תפיסה שכל ילד/ה לומדים אחרת וגם מתוך ידיעה ברורה שהתנסויות שונות, אתגרים, ניסיונות מחשבתיים, הפעלת דמיון ועוד תורמת ללמידה, לחשיבה, להתפתחות המוחית- חושית- גופנית. ההתנסויות השונות עומדות כחלק מנושאים שונים או בפני עצמם וחלקים מהם קשורים לנושא שאני עומלת עליו (זו המילה, וזו מטרה יומיומית) של בניית ערך עצמי.

פעם בשבוע- שבועיים אני מעבירה פעלת קצב בכיתה- תיפוף, נגינה לפי קצב, תנועה, משחקים, ריקודים. להלן רצף של שלושה מפגשים, שניים מתוכם עשינו, העוסקים בלראות את הקצב- מוסיקה.

מפגש ראשון:

פתחתי עם קליפ מדהים שנתקלתי בו במהלך קריאה ב"אלכסון" alaxon.co.il, 

לאחר צפייה בסרטון בו רואים איך מוסיקה נראית בחומרים שונים דיברנו על איך ניתן לצייר מוסיקה? האם זה אפשרי? שאלתי איך הם יציירו סוגים שונים של מוסיקה?
השמעתי שיר, רגוע יחסית, וכל ילד/ה ציירו את המוסיקה; המגוון היה עצום- תווים, מילים, תמונות, צבעים, טקסטורות, מחשבות, צורות.

סיכמנו שניתן לצייר מוסיקה באופנים שונים ובהבנה שמוסיקה אינה רק קשב היא גם רגש, תנועה, מחשבה, ביקורת ועוד.

מפגש שני:

חילקתי את הכיתה לשלשות וכל שלשה היתה צריכה להראות לי קצב/ מוסיקה.
הילדים הדהימו אותי!
הם לקחו נייר, תופפו על השולחן והנייר קיפץ.
הם לקחו מקלות וניגנו לי קצב.
הם לקחו חולצות והניעו אותם עם זרמי אוויר וקול,
ועוד.

מפגש שלישי: 

אפתח עם קליפ של דביסי- https://www.youtube.com/watch?v=LlvUepMa31o

נעבוד עם פלסטלינה וצבעי ידיים על בריסטולים גדולים. אשמיע מוסיקה לפי בחירה של הילדים, וכל ילד/ה ייצרו מוסיקה על הדפים שלהם.
בהצגה כל אחת/ד יוכלו להציג את התוצרים יחד עם תנועה/ הסבר/ מוסיקה אחר.


העבודה על מוסיקה ושילובה עם דרישות לא שכיחות מייצרת מחשבה, ביקורת, פתיחות, סקרנות, עניין והמון הנאה. הילדים נהנים לשחק, ליצור, לחשוב, לשתף פעולה. האתגרים הופכים את החוויה למשמעותית ועולים נושאים נלווים- כלי מוסיקה, סוגי אמנות, פיסיקה, מדעים, יוצרים ועוד. 
אני נהנית להכיר את הילדים לעומק, לפתח שיח שלא קשור לחומר הלימודים עצמו ולאפשר חשיבה שונה שמאפשרת לכל אחת/ד להביע חלקים שונים מעצמם.



יום חמישי, 15 בינואר 2015

פתרון בעיות - איך מלמדים את זה? שני מפגשים מתוך רצף

אחד הנושאים הנחקרים באופן יסודי בשנים האחרונות הוא כישורים חברתיים כמנבאים/ מסבירים הצלחה חברתית והצלחה לימודית, תוך התנהלות מאפשרת במרחב.
בתוך סל הכלים הנחקרים (זיהוי רגשות, הבנת האחר, שליטה בכעסים, יצירת קשר ועוד) נמצא נושא פתרון הבעיות.
תפיסת בעיה או קונפליקט, ההתייחסות אליהם, הפתרון והרפלקציה המתקיימת (מודעת או שאינה מודעת) אינן מיומנות שניתן ללמד רק דרך שיעורים או סדנאות יש לייצר סביבה אשר מדברת לפי התמה הרצויה, יש לעשות מודלינג (modeling) לילדים, יש לתת כלים מעשיים ויש לדבר על זה-
שיחות אקראיות
שיחות עקב אירוע בבית או בכיתה
שיחה מובנית כחלק משיעור התנסותי- פנימי או חיצוני.

להלן דוגמה לצמד מפגשים שמתאימים לטווח גילאים רחב- חמש ומעלה (כן, גם מבוגרים), כאשר ניתן להתאים את רמת השיח ואת מורכבות השאלות וה"חפירה" האישית (:

מפגש ראשון- גדר, כבשה ואיש עם בעיה
1. מתחילים עם הקראת הספר; כאשר עובדים עם ילדים עדיף להכניס פן דרמטי- קומי לסיפור.
במהלך הקריאה מותר למאזינים "להפריע" ולזרוק דוגמאות, במידה וזה קשה לנו כמנחות אנו נאפשר דרך הפסקות מתודיות תגובות לכל כבשה.

2. נקיים דיון- מהן בעיות אפשריות?
מהו קונפליקט?
מי רוצה לתת דוגמאות?
איך אתן/ם פותרים בעיות? כל הבעיות נפתרות אותו הדבר?
האם יש פתרונות בספר שלא הכרתן/ם? שתבחרו להשתמש בהן? שלא אהבתן/ם? שאהבתן/ם מאוד?

המשך בשיח מונחה משתתפים- שאלות בקשר לספר, לכבשים... רעיונות לאדם עליו מדבר הסיפור.

3. כל משתתף/ת מצייר או כותב את שתי הדרכים השכיחות שהן היא/הוא משתמשים לפתרון בעיות.

4. דיון נוסף, קצר וממוקד על אילו דרכי פתרון גילינו היום? איך הן יכולות לעזור לי?
מה לא מקובל עלינו כדרך פתרון? לדוגמא- כבשה אחת בחרה באלימות.. האם זה מקובל עלינו במרחב הכיתה? קבוצה? ארגון?

לדוגמא- ילד מהכיתה צייר וכתב שכאשר יש לו בעיה הוא מבולבל ונמנע מלטפל בה.
ילדים הציעו לו להירגע ולדבר על זה.
הילד הגיב ב: אחשוב על זה, אבל לא נראה לי...
יחד עם עבודתי כמחנכת, תוך שיח עם הוריו, אני מקווה שהרעיונות שקיבל יתממשו כאשר הבעיה הבאה תצוץ.
(ספוילר- שבוע לאחר המפגש הילד אכן נתקל בבעיה, בכה- רק 2 דקות, לעומת 10-15, נרגע, דיבר איתי ופתרנו את הבעיה! כמובן שהמפגש לא היה קסם, אלא חלק מתהליך).

5. אנו, מעבירות המפגש, מסתכלות על הציורים. דרך השיח והציורים ניתן לגלות קשיים וחוזקות של הילדים, בדרך כלל עם הלימה להכרותינו עימם.
מפגש זה כתחנה בדרך משקף למשתתפים ולנו איםה אנחנו, מה קשה/ קל לנו, מה עוד קיים ומאפשר חשיבה על הנושא בציור/ כתיבה רפלקטיבית אישית.

מפגש עוקב, בו נשתמש בספר זום.
הספר זום, לתפיסתי, עוסק בפרספקטיבה של גודל בעיה או קונפליקט.
נראה את העמוד הראשון ונשאל מה זה?
כנ"ל השני והשלישי.
החל מהרביעי נשאל- חלק ממה זה יכול להיות?
החל מהשביעי נשאל- מה לדעתכם הצייר רוצה לומר לנו?
דיון- על מה שהמשתתפים העלו.
המשך עד לסיום.
דיון על שני נושאים- הראשון- פרספקטיבה וחלקים, השני איך אני תופסת נושא/ בעיה/ קונפליקט- כ"הכל", כחלק ממכלול, ככטסטרופה, כהזדמנות, מבפנים, מבחוץ (כמובן שכל נושא שמתחבר לכן/ם אפשרי.

סיום במשהו יצירתי- ציור של פרספקטיבה, בניית מודל, צילומים אישיים וכל רעיון אחר!

אשמח לשמוע רעיונות כמובן (:  תודה!







                                                   © כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון

יום שבת, 10 בינואר 2015

חדר כלכלת בית, חינוך, חיבור ובריאות נפשית; מחשבה שנייה בעקבות הביקור בבי"ס "שפרירים"

אחד החדרים המדהימים בו ביקרנו כחלק מהסיור כפרחי הוראה (תעודת הוראה ותלמידי הסבה) בבית ספר "שפרירים" הוא חדר כלכלת בית. זריקה נוסטלגית מעורפלת לחדר כלכלת בית בבית ספר התיכון שלי (עירוני א' חיפה) ותהייה מדוע השיעור לא נשאר.

אני מכירה חלק מהטיעונים:
שיעור ארכאי, שיעור שוביניסטי, שיעור מקבע, לא נדרש בעולם המודרני ועוד.....
טיעונים אלו עשויים להיות נכונים, אלא אם השיעור יותאם לצרכים של היום, לעולם בו כבר ילדים כמעט לא מבשלים עם הוריהם, בו ארוחות משפחתיות הופכות לנדירות יותר, בו ילדים מפתחים ענייני אכילה בשל תרבות הרזון ומודלי יופי מצומצמים ועוד.
ילדים אוהבים לבשל; הבישול והעיסוק בו עונים על צרכים בסיסיים, משתפים את כל החושים, מסקרנים, יוצרים דינמיקות חדשות ובזמן הבישול והארוחה שלאחריו מייצרים חברותיות שמעטות האינטראקציות שיכולות להתחרות בה.

התהליך בבית ספר "שפרירים" משלים מעגל פדגוגי- חברתי- רגשי: עבודה בגינת הירק, למידת מתכונים ותזונה, הכנת המתכון ואכילה משותפת.

נזכרתי במפגשי הבישול שעשיתי בזמן התואר השני ב"בית ברחוב חיים"- מסגרת לנערים ונערות שצריכים מחסה ועזבו את ביתם, ואת החוסר שהמשבצת הזו מילאה, את הקשיים וההנאות לבשל ולשתף, את התהליך שאני עברתי ובייחוד געגוע להתנסות הקצרה הזו שעשיתי בהתנדבות.

בתי הספר העירוניים והרגילים ממוסגרים ולא מאפשרים התנסויות שפעם היו חלק מהווי בית הספר, שנתפסות היום מיושנות או מסוכנות; למידה משמעותית אינה רק למידה מסורגת, מורחבת וביקורתית על, אלא גם למידה דרך.

יום חמישי, 8 בינואר 2015

חינוך לקבלת השונה- מחשבה

קראתי אתמול את כתבתו של אור קשתי- http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2528056
אשר מציגה מחקר שנעשה על תפיסת האחר, בדגש על- ערבים את היהודים, יהודים את הערבים, חרדים את הערבים... וכן פערים בהישגים ברמות סוציו- אקונומיות מיגזריות שונות.
אין הרבה קבלה, ככל שהילדים מתבגרים במגזר היהודי הסבלנות והפתיחות אף יורדות.
אני חייבת לומר שלא הופתעתי. 

אחת השאלות המלוות אותי יום יום הן כיצד אנו מחנכות-ים לקבלת האחר, השונה, המיוחד - וכל מילה חדשה שנוספת, כאשר בתי הספר שלנו די הומוגניים.
מורות בבתי ספר רגילים- כמה עולים חדשים, ילדים בצבע שחור, ילדים עם נכות קלה לומדים אצלכם?
אל מי הילדים נחשפים?
האם ישנן תכניות ומפגשים ארוכי טווח, או שמא רק מפגש חד פעמי מהוקצע ומתוכנן וככזה נקי ולא מספיק אמיתי?
האם בתי ספר לחינוך מיוחד, המאפשרים זאת, יוצרים שיח עם בתי ספר אחרים?
האם בגנים, בגילאים בהם קל יותר לחנך לאהבה, פתיחות והכרת השונה ישנו חינוך לרב תרבותיות?

מבט מהיר אל תכניות הלימוד מראה שהפן האוניברסלי חסר וישנה התמקדות בתפיסות תרבותיות, תרבותיות- דתיות והמון אתנוצנטריות היסטורית.
במקביל לכל הנושאים הללו, שהינם יותר מערכתיים, אנו מתמודדות עם חינוך חברתי- ערכי וחברתי- רגשי כאשר  כל ילד/ה מגיעים מבתים שונים, במדינה בה הסבלנות והקבלה הן מהנמוכות בעולם.


כיצד אנו האמונות על חינוך משתפות עם זה פעולה?
האם אנו מניחות את האידיאלים שלנו בצד, בשל השפעת המערכת עלינו? האם אנו מתכנסות ל"מנדטים" המצופים מאיתנו מהמערכת? האם אנו מפחדות?

האם אנו מסוגלות להיות סוכנות שינוי כמחנכות, מורות ובתי ספר?


יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

"בראשית ברא אלהים..." יש אלהים? ואיך זה קשור לפרוייקט 929, תקציבי מנהלת הזהות היהודית ועוד...

בכיתה ב' מתחילים ללמוד תורה מספר התורה. חוברות הלימוד, המדריכים למורות, דפי העזר (בחינוך הממלכתי) עוסקות בעיקר בהבנת הסיפור, מילים קשות, שפת התורה והתפיסה המקראית;
מטרות העל הן- הכרות עם המקרא ועולם המקרא, פיתוח שפה גבוהה, אוריינות, יסודות מארגנים של ספרות חז"ל והתורה (כגון תורת הגמול, מעשה אבות סימן לבנים, מצוות ועוד) . שלל המטרות השונות מגובות בציור, חווית למידה, סרטונים, אוריינות חזותית ועוד, על מנת לאפשר "חיבור" לטקסט עצמו ולפרשנותו ברמת הפשט, בעיקר.

אין באופי הלימוד התייחסות מתודית- פדגוגית- פילוסופית לשאלות משמעותיות לחברה הישראלית- חילונית אשר מתקיימות ועולות בכל כיתה ברמות חופש שונות, בהתאם ל: מורה המלמדת את הנושא, אופי בית הספר, ידע המורה המלמדת ומשתנים נוספים כגון- זמן, אופי למידה ועוד.

התורה צריכה להילמד על פני שלושה צירים-
ספר דתי- המושתת על אמת היסטורית;
ספר היסטוריה- במגבלות ההיסטוריה: כותביה, מטרותיה, הבנה של "את מי היא משרתת";
מיתולוגיה יהודית שעל בסיסה פותחה המיתולוגיה היהודית על הסתעפויותיה השונות.
כאשר מסביבם יש לתת מחד מענה לשאלות מורכבות ולבצע לימוד הקשרי לנושאים חשובים על מנת לייצר את אותה למידה משמעותית מדוברת, לדוגמא:
- כאשר לומדים על גן עדן- כדאי לפתוח מפה וללמד על מבנה המזרח התיכון, הנהרות, מיקומים אפשריים של "גן עדן" ועוד.
- כאשר מדברים על פניית אלהים לאברהם יש לדבר על סרגל הזמנים ההיסטורי.

צריך אומץ רב ותפיסה אוניברסלית לתת מקום ממוסד לשאלות קשות ולדיונים שונים, כגון:
האם אלהים קיים?
מי המציא אותו?
איך הוא נראה, או למה אין לו גוף?
מי זה האלהים הזה? הוא אותו אלהים של הנוצרים והמוסלמים?
האם ניתן להאמין באלהים אבל לא באלהים הזה?
ועוד.....

יותר מאומץ, יש לתת למורות ידע וכלים להתמודד עם הנושאים הללו וכן חומר עשיר יותר מהניתן למורות המלמדות ביסודי (ואולי גם בתיכון, אינני מכירה את ההכשרה ללימוד תנ"ך בתיכון) על מנת שתוכלנה לעסוק בשאלות חשובות.
העיסוק בשאלות אלו מייצר עניין עמוק יותר בטקסט ומחבר אליו גם ילדים אשר מגיעים מבתים בהם לא מאמינים באלהים או בדת, אין הקשר ביתי לנושא ועוד.

יש לעמוד באומץ מול התמורות בציבור היהודי בארץ ולתת מענה חינוכי- מחשבתי אמיתי, ולא רק לכסות ולחזק מתוך פחד, מגננה ומדיניות חד חד ערכית.

ואסיים בדיון מעניין בכיתתי-
לאחר שדירנו על כך שדת היא נושא מעגלי-
אנחנו מאמינים באלהים ולכן הוא קיים; והסכמה שרק אם אדם אחד מאמין בו- מאפשר את קיומו, הילדים ציירו את האופי של אלהים כפי שהם היו רוצים שיהיה.
באופן מפתיע, גם ילדים שחונכו כי "אין אלהים" ציירו, ולא מכורח, אלהים פנימי בכל ערכים חשובים להם.

תרומתו של משרד החינוך לאיכות החיבור ליהדות וערכיה תהיה גדולה לעין שעור בהשקעה במורות המלמדות את החומר, ברתימתן לתהליך חיזוק ערכים יהודיים לצד אוניברסליים (ערכים שחלקם משיקים) במקום להמציא בכל שנה עוד פרוייקט מלהיב ומגניב.



יום שני, 8 בדצמבר 2014

איפוק, מיומנות בסיס לחיים

השבוע, העברתי מפגש בנושא "איך מלמדים איפוק" לגננות ומחנכות בגילאי יסודי עד תיכון. המפגש היה מרתק, עמוס בשאלות, סוגיות, דוגמאות ותובנות.
לו יכולתי, לימוד נושא זה היה שלב חובה בכל הכשרת מחנכות/ים, וחובת לימוד בכל כיתות א' ובכל כיתות ז'.
להלן, לשימושכן/ם

איך מלמדים איפוק? סדנא לנשות חינוך
שרון מיכאלי- רמון
ניתוח התנהגות וחינוך גמיש

מדוע איפוק חשוב בגן/ כיתה/ סביבה לימודית/ חוג
איפוק הינו מיומנות- התנהגות יסוד אשר מאפשרת לאדם לווסת את התנהגותו בסביבה ולאפשר לסובבים אותו- עמיתים ואחראים להתנהל בצורה שוטפת במרחב. כאשר ילדים לא יודעים להתאפק ההתנהגות לא מפריעה רק לילד/ה, אלא לחבריו לכיתה, לשיעור להתנהל, למורה ללמד ואף להינות מחוויית החניכה.
מהו איפוק?

בואו נגדיר איפוק באופן אופרטיבי- נראה לעין- בזוגות להגדיר סיטואציות הנוגעות לנושא איפוק.
הצגת התוצרים.
מדוע חוסר איפוק מפריע לנו? כמחנכת, כהורה, כאישה בסביבה הציבורית.
מי אמור לחנך לאיפוק? החל מאיזה גיל?
האם צריך להיות קשר בין המחנכת להורים כאשר עובדים על איפוק, מתי כן ומתי לא.

הגדרות
 בסיסיות: א. בספר "אינטליגנציה רגשית – מדריך למידה" של האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 9, ניתנת הגדרה כללית זו:
"אף כי אין הגדרה אחידה ומוסכמת למושג אינטליגנציה רגשית, במובן הרחב הכוונה ליכולת של הפרט לזהות מגוון של רגשות אצלו ואצל האחר, להבין את הרגשות האלה, בכלל זה מקורותיהם והשלכותיהם, ולווסת אותם בהתאם למטרותיו, וזאת כדי להיטיב להסתגל לסביבתו".
בעמ' 23 מופיעה טבלה לפי גולמן ובה טור כישורים: הכרה וויסות, ושורת יעדים: העצמי (כישורים אישיים) והאחר (כישורים חברתיים), ובה הפירוט הבא: 
בתיבת הכרה-העצמי: מודעות עצמית – מודעות עצמית רגשית, הערכה עצמית מדויקת, ביטחון עצמי. 
בתיבת הכרה-האחר: מודעות חברתית – אמפתיה, תודעת שירות, מודעות ארגונית. 
בתיבת ויסות-העצמי: ניהול עצמי – שליטה עצמית, אמינות, מצפוניות. 
בתיבת ויסות-האחר: ניהול מערכות יחסים – תקשורת, ניהול סכסוכים, עבודת צוות ושיתוף פעולה.
נראה כי עיקר העניין בוויסות הוא האיפוק והשליטה העצמית[1].

ב. הגדרה: התנהגות נאותה לפי הכללים בעת קושי במהלך עבודה בשיעור/במצבים חברתיים
    ובבקשת עזרה. הבלגה במצבים המעוררים תסכול/כעס/ אי שביעות רצון


2.      אילו התנהגויות אנו מסווגות כאי- איפוק? (צעקות, חוסר שקט, התפרצות.....).
למה ניתן למיינן- רגשי, התנהגותי, תשומת לב, אחר.....
3.      מה כולל איפוק?
התמודדות עם כעס ותסכול, ניצחון והפסד בכבוד, המתנה, סיום מטלה והמתנה (מה עושים בינתיים), אי- התפרצות, המתנה, איפוק בזמן קונפליקט ועוד.

האיפוק מתחיל בצרכים בסיסיים כמו מזון, צורך בתשומת לב, צורך במענה מיידי ועוד;
חוסר באיפוק הינו התנהגות מחוזקת על ידי הסביבה:  http://www.youtube.com/watch?v=Q8rabKfgO_s
מחקרים מראים שיש קשר בין איפוק ואקלים כיתה, איפוק והצלחה- לימודית וחברתית ובעיקר שאנו יכולות להשפיע וללמד איפוק (:


4.      איך נלמד- 
א. פירוק לשלבים: מי, מתי ומה (מי מתפרץ, מתי זה קורה- מכיל את ה"למה", מה קורה בהתפרצות/ חוסר האיפוק).
ב. יישום לאחר זיהוי רמת התלמיד/ה- אימון משחקי לצד שינוי התנהגותי בכיתה.
ג. אימון עד הטמעה אפקטיבית בכיתה- אישית וכיתתית, שימוש נרחב בחיזוקים.

אחרי שמיפינו לעצמנו מי חסר/ת איפוק, מתי זה קורה (כדאי להיעזר ברישום) ומה ההתנהגות שאינה מקובלת עלינו, נפעל כמחנכות כיתה ברמות שונות:
א.      שיחה עם התלמידים הספציפיים ותיאום ציפיות.
ב.      שיחה כיתתית על האווירה בכיתה, על כוחה של הכיתה לשלוט באווירה, על מה לא מקובל בכיתה.
ג.       משחקים בכיתה- מלחמה, שש בש, פיקולו מבוגרים, טאקי.
הכללים: הפסד בכבוד, נצחון בכבוד, אי האשמה, אי רמאויות, אי עזיבת משחק באמצע.
משחקים לאורך שלושה שבועות תוך שמירה על החוקים (יש להתאים מענה למי שלא מסוגל- תמיכה צמודה, הוצאה מהמשחק, עידוד, חבר מסייע).
ד.      מתן סט התנהגויות חלופי; לדוגמא: ילד שקופץ וצועק סיימתי בתום משימות- ללמדו מה עושים בסיום משימה.
ה.     חיזוק כל מי שמגלה איפוק בכיתה, כל הזמן (:
ו.        תגובה התנהגותית של המחנכת- מה אני עושה/ לא עושה בזמן אי- איפוק; מותאם לילד/ה.










[1] http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2816_3.html