יום שבת, 10 בינואר 2015

חדר כלכלת בית, חינוך, חיבור ובריאות נפשית; מחשבה שנייה בעקבות הביקור בבי"ס "שפרירים"

אחד החדרים המדהימים בו ביקרנו כחלק מהסיור כפרחי הוראה (תעודת הוראה ותלמידי הסבה) בבית ספר "שפרירים" הוא חדר כלכלת בית. זריקה נוסטלגית מעורפלת לחדר כלכלת בית בבית ספר התיכון שלי (עירוני א' חיפה) ותהייה מדוע השיעור לא נשאר.

אני מכירה חלק מהטיעונים:
שיעור ארכאי, שיעור שוביניסטי, שיעור מקבע, לא נדרש בעולם המודרני ועוד.....
טיעונים אלו עשויים להיות נכונים, אלא אם השיעור יותאם לצרכים של היום, לעולם בו כבר ילדים כמעט לא מבשלים עם הוריהם, בו ארוחות משפחתיות הופכות לנדירות יותר, בו ילדים מפתחים ענייני אכילה בשל תרבות הרזון ומודלי יופי מצומצמים ועוד.
ילדים אוהבים לבשל; הבישול והעיסוק בו עונים על צרכים בסיסיים, משתפים את כל החושים, מסקרנים, יוצרים דינמיקות חדשות ובזמן הבישול והארוחה שלאחריו מייצרים חברותיות שמעטות האינטראקציות שיכולות להתחרות בה.

התהליך בבית ספר "שפרירים" משלים מעגל פדגוגי- חברתי- רגשי: עבודה בגינת הירק, למידת מתכונים ותזונה, הכנת המתכון ואכילה משותפת.

נזכרתי במפגשי הבישול שעשיתי בזמן התואר השני ב"בית ברחוב חיים"- מסגרת לנערים ונערות שצריכים מחסה ועזבו את ביתם, ואת החוסר שהמשבצת הזו מילאה, את הקשיים וההנאות לבשל ולשתף, את התהליך שאני עברתי ובייחוד געגוע להתנסות הקצרה הזו שעשיתי בהתנדבות.

בתי הספר העירוניים והרגילים ממוסגרים ולא מאפשרים התנסויות שפעם היו חלק מהווי בית הספר, שנתפסות היום מיושנות או מסוכנות; למידה משמעותית אינה רק למידה מסורגת, מורחבת וביקורתית על, אלא גם למידה דרך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה