בשנים האחרונות אני עוסקת רבות בהכנסת המציאות לכיתה מתוך אמונה שילדות-ים צריכים להיחשף למקסימום ידע עולם, לכיווני חשיבה מעניינים, למידע שלבד הם לא ייחשפו אליהם; לאוצרות ועולמות שאולי אינם חלק מהווי חייהם בבית.
בתוך השחיקה של הקורונה בתוך בתי הספר ברמה המינהלתי, יש מרחב עצום ונפלא של יצירה,
של אפשרויות ללמידה אחרת שרק צריכים להתבצע, באומץ.
התפיסה הבסיסית שלי היא של בסיס וכנפיים
הבסיס הוא כל מה ששאשת חינוך צריכ-ה לדעת - תכנון לימודים, מצב הכיתה, אסטרטגיות, בניית יעדים, שליטה בחומר ועוד;
הכנפיים - הן כל העולם שלנו שנכנס איתנו לכיתה - האהבות, הסקרנו, השמחה, החלומות - אנחנו.
השיחה עם ציפי היא הראשונה שעולה לאוויר (השניה שהוקלטה)
שוחחנו על למה ללמד שירה - songs & poems בכיתה,
על הזיקוק של רגש / מחשבה / עמדה בטקסט קצר ומיוחד;
על מניפולציות בשירה,
על התפתחות שפה של ילדים,
על רגשות ושירה, יכולת רפלקציה עצמית,
על היכולת לקרוא את אותו שיר ולהרגיש דברים שונים - א-נשים שונים / בזמנים שונים;
שוחחנו על הקסם של למצוא את עצמנו בתוך השיר שמהדהד בנו משהו,
זכרון או מציאות
געגוע או דאגה.
שוחחנו על משוררות ומשוררים שונים ומשונים שכדאי לכולנו לארח בכיתה,
על שפה כאמצעי שכל יוצר-ת לוקחים לכיוונים אחרים.
הערכים - צירים מרכזיים עליהם דיברנו בהיבט של חינוך "טוב" או "מיטי"ב (נושא לדיון רחב שיגיע בקרוב) הם אלו -
חשיבות השיח הרגשי בכיתה
חשיבות הדמיון ללמידה ולהתפתחות
חשיבות פיתוח נקודת הראות האישית
חשיבות ההבעה האישית
ופדגוגיה ביקורתית כנקודת מוצא חשובה של חינוך טוב - חינוך לחשיבה והטלת ספק.
תודה ציפי - היה נהדר - לצפייה והקשבה - שירה חינוך ופדגוגיה
לפוסט בסיס בנושא שירים בכיתה - פה
