יום רביעי, 7 בדצמבר 2016

שיעור שפה בנושא ילדות- שיר ומשימה להורה וילד/ה

בכיתה אנו עובדים על שיר פעם בשבועיים. בכל פעם הגישה אל השיר היא שונה והשיעורים אינם אותו הדבר. השיעור משתנה בהתאם לסוג השיר, מבנה השיר ותוכן השיר.

שיעור זה מחבר בין שיר ונושא- הילדות- למשימת בית של שיח עם ההורים.

השמיעו בכיתה את השיר- זו ילדותי השנייה (מתי כספי, אהוד מנור)
א.      שאלנה את הילדים-
מי מכירה-ה את השיר?
מה הרגשתם כשהקשבתם לשיר?
מה הבנתם?
על מה מדבר השיר?
איספו דוגמות מהשיר על כמיהות וגעגועים.
ב.      מושג הכמיהה- מדוע המשורר/ שר מתגעגע לילדות לדעתכן/ם?
ג.       מה מיוחד לדעתכן/ם בילדות?
ד.      מה קורה כשמתבגרים? (השערות)

תנו לילדים לקרוא את השיר- חפשו את הילדים.
א.      ניתוח השיר- מבנה ותוכן.
ב.      מה מבקשת המשוררת? מה היא מבטיחה?
מדוע יש קשר בין שני הדברים?
ג.       מה דעתכן/ם על השיר?
שילחו את השיר עם הילדים הביתה, להורים, וצרפו לו שלוש שאלות:
א.      מה ההורים זוכרים מהילדות, ולמה הם מתגעגעים?
ב.      מה הם איבדו בשל ההתבגרות? מה ההתבגרות נתנה להם?
ג.       מה נשאר בהם מהילדים שהם היו?
ההורים יכולים גם לומר מה דעתם על השיר.

חזרה בכיתה
פתחו שיח על תגובת ההורים לקבל משימה שכזו.
שאלו את הילדים איך היתה השיחה עם ההורים על השיר? האם התפתחה לכיוונים אחרים? באיזה בית שנו שיח על שירים או יצירות?
תנו לילדים/ות להציג לפי שאלה את התשובות וכיתבו אותן על הלוח.
קיימו שיח על -
למה מתגעגעים, האם רלוונטי גם לילדות שלהן/ם.
מה עדיין קיים בהוריהם והאם הם רואים את החלק הזה אצל הוריהם?
* אפשרו כל נושא שעולה בעקבות השיח.



חפשו את הילדים / חלי ראובן
עשיתי לי הרגל
לחפש ילדים
בבני האדם,
הם יושבים
בזוויות העיניים,
בצידי החיוך
בגומות החן,
עשיתי לי הרגל
בכל איש לראות ילד
ובכל אישה - ילדה,
הם מסתתרים מאחורי
הפנים שלהם
מאחורי ההרגלים
מאחורי ההרס הלא מתוכנן,
מאחורי הרים של אגו
מאחורי חומות ילדות
ודרדרים שגידלו על הלב,
עשיתי לי הרגל
לדבר אל הילדים שבבני האדם
ולהקשיב לבקשות העמוקות שלהם
ועשיתי לי גם תפילה-
שתמיד יחפשו בני האדם
את הילדה
שבי
שיצליחו גם הם
לראות את שתי צמותיי
וגומת החן שבסנטר,
שיראו
את השמיים
שאני נוגעת בהם
גם כשדרכי אובדת,
גם כשנופל עלי צל,
גם כשאני שוברת את הים,
ויהיה ליבם נח להבין אותי
וקל יהיה להם לסלוח לי
ולאהוב אותי,
שנעשה כולנו הרגל
לראות ילדים,
זה מתחת קמטיו של זה,
בכל שמיים
ובכל אדמה


כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה