חינוך מיני הוא נושא שבעיני חייב להיות בשיח החינוכי (וגם הביתי), באופן אחר מהנהוג היום; עליו להיות שזור בנושאים אחרים כגון- תפיסת גוף, דימוי גוף, מרחב אישי, אמירת לא והקשבה ללא, יחסים, חברות ועוד.
משום שאני הקשרית ומשום שאני מאמינה במרחב מאפשר בו ילדי הכיתה מובילים חלק ניכר מהשיח, כאשר עלו נושאים של גוף, מיגדר ומין בכיתה השיחות הובלו ע"י התלמידות והתלמידים ואני נתתי מענה בהתאם לגיל.
בכיתה ו' חלק שיעורי החינוך המיני מתקיימים בהפרדה (תלוי בי"ס, גישה, דמות מובילה), ואני העברתי את השיעורים לבנים מכיתתי, לפי נושאים שהם בחרו.
מעניין לראות ילדים בכיתה ו', בתחילת גיל ההתבגרות, חשופים להמון מידע, אך לא מבינים את חלקו, מלאים בשאלות ובסקרנות ופתוחים לשיח.
בשיעור השלישי עלתה שאלה מאחד הבנים- שרון, מה אסור לנו לעשות?
שאלה שאהבתי מאוד באותה נקודה!
החזרתי את השאלה אליהם בהרחבה- האם לדעתכם יש משהו שאסור לעשות? האם השאלה הזו קשורה לדעתכם לנושאים שדיברנו עליהם בשנתיים האחרונות?
ומאותו הרגע נוצר דיון פנימי שלהם:
הם דיברו על הזכות לומר לא, על החובה להקשיב ללא (יש שיעור של בנושא שהם עברו- להגיד לא)
הם דיברו על הסכמה
הם דיברו על החלטות משותפות
הם שאלו על צילומים ווטסאפים
הם העלו מקרה של סרטון מיני אליו נחשפו חלק מהילדים
הם שאלו ודיברו על מה נעים ומה הגיוני.
סיכמנו את המפגש בכך שישנם שלבים, גם בתחום הזה, ובעיקר עם ההבנה שלהם שהמרחב הזה, של זוגיות הוא הדדי, הוא שיתופי, הוא הסכמתי והכי חשוב- לא צריך להיות מוזר רע, וצריך, במילתם, להיות "נעים" למשתתפים, ובלי לחץ.
היתה הבנה בחדר של שיוויון וכבוד הדדי, הבנה שלתפיסתי היא ההבדל בין להרשות לעצמי להתנהג אל מישהי/ו בצורה מסוימת לבין גבולות ויחסים הדדיים.
היתה הבנה בחדר של שיוויון וכבוד הדדי, הבנה שלתפיסתי היא ההבדל בין להרשות לעצמי להתנהג אל מישהי/ו בצורה מסוימת לבין גבולות ויחסים הדדיים.
אני מקווה שהעובדה שהנושא דובר, והלוואי וימשיכו לדבר איתם עליו אל תוך גיל ההתבגרות, יהיה לסוג של עוגן עבורם בשלב קריטי של התגבשות האופי שלהם וההבנות שלהם על החיים.
המלצות כלליות:
1. לעקוב אחרי "מידע אמין על מין" של שלומית הברון- יש באתר ובעמוד הפייס שלה המון חומר שיכול לסייע, החל מגיל הגן.
2. לשתף את ההורים בכל התהליך הכללי (קיום שיעורים, מה יהיה התוכן בכללי; תוך מתן מרחב בטוח לילדים, ולהיות מופתעות לטובה כשהן-ם מתקשרים לשמוע יותר ולהתייעץ.
3. לעבוד בצמוד ליועצת (או מי שמנחה את התחום בביה"ס)- תוכן אישי/ אופי ההעברה אפשרית תמיד.
בהצלחה, ואני זמינה לכל שאלה.
כל הזכויות שמורות לשרון מיכאלי- רמון ©
היי שרון
השבמחקאהבתי מאד לקרא, ויותר מכל אהבתי את הגישה שלא להפריד , בעצם התנהגוץנו והשיח צריכים להיות שזורים כל הנושאים הישירים והעקיפים בחינוך המינ
שבת לברכה שלום ונחת
תודה רבה (:
מחקהי,
השבמחקהבת שלי בכיתה ו' ובשיעורי חינוך מיני, כחלק מהמעבר על אותיות הא"ב, כשהגיעו לאות ד' הוזכרה המילה דילדו. היועצת הסבירה מה זה והמשיכו בשיעור. באות א' הוזכר אונס. האם אלו ביטויים המתאימים לגיל 11-12?
אלו שאלות ליועצת ולא לשרון.. על פניו נשמע שהילדים מושפעים ממה שקורה סביבם, אבל לא הייתי משאירה אותם באוויר ללא בירור יחד עם איש מקצוע. כמו שכתבה שרון,למורה פפראצי אין את האפשרות לקחת אחריות מקצועית על החלטות לגבי מה נורמלי ומה לא ואיפה הגבולות עוברים בניהול של שיח כזה.הכרחי לשתף את היועצת או את הפסיכולוגית של בית הספר והכרחי לנהל שיח על העניין ולא להשאיר את הדברים באוויר.
מחקשלום לירן,
השבמחקאני משערת שאם הנושאים עלו מהילדים היה צורך לתת להם מענה. אני משערת שהיועצת ענתה ברמה שמאימה לכיתה ו'.
באופן עקרוני עדיף לתת מענה מותאם גיל מאשר להתעלם.
שרון