בתי הספר בישראל הינם ממלכתיים, ממלכתיים- דתיים או דתיים או חרדיים.
אם נתייחס לעובדה שאנו חיות וחיים בשנת 2014, והשיוייון הינו ערך יסוד במדינה היהודית
בה אנו חיים שני המקרים המתרחשים בארץ, בבתי ספר ממלכתיים, בימים אילו לא היו
צריכים להתרחש. תוסיפו לכך את העובדה שמשרד החינוך טוען כי נושא דימוי גוף, עידוד
ספורט לנשים (עממי ותחרותי) ושיח של זכויות ושיוויון אמור להתקיים בבתי הספר, לפי
חזון משרד החינוך ולאור התכניות המוצגות באתריו.
ב"תלמה ילין" הוחלט לבטל שיעורי ספורט משותפים, ולהתאים את
בית הספר לחוזר משרד החינוך..... (חוזר שקיים כבר 15 שנה), ובבתי ספר רבים אסור
לבנות ללבוש מכנסיים קצרים "מדי". ובכדי שלא תחשבו שאני מתירנית מדי, גם
אני חושבת שאם רואים למישהי את הישבן- זה לא לעניין, אך מכנס קצר אין בו משום
הזניית הגוף.
הקשר והבעיה בשני המקרים מתחלק לארבעה חלקים:
1.
אין
התכתבות עם החיים האמיתיים מחוץ לבית הספר.
2.
האיסורים
עומדים בניגוד לתפיסות חינוך רחבות של בחירה, חופש ביטוי, דימוי גוף, מרחב פרטי.
3.
הם
ומונעים מחרדה בה בנים ייפגעו בבנות או שבנות נמדדות בשל היותן בנות או בשל לבושן,
ולא בשל התנהגותן ומעשיהן.
4.
חוסר
היכולת של המערכת להתמודד עם בעיות אמיתיות, כגון- הטרדות מיניות, יחסים בין בנים
לבנות ועוד בכלים חינוכיים, מה שמעביר את המערכת לשימוש בחוקים שקל לאכוף.
המעניין הוא שמובילי המחאות הם התלמידים שמוחים על היחס.
ולמעלה מזה- מדוע נושאים אלו לא עולים לכותרות והופכים לדיון ציבורי
רחב? אלו נושאים חשובים, שמשפיעים על הנוער היום, ומחר על החברה כולה.
להרחבה על הנושאים:
מכנסיים קצרים:
שיעורי התעמלות משותפים, בנים ובנות (רחמנא לצלן) בתלמה ילין:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570939,00.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה