בכיתה ב' מתחילים ללמוד תורה מספר התורה. חוברות הלימוד, המדריכים למורות, דפי העזר (בחינוך הממלכתי) עוסקות בעיקר בהבנת הסיפור, מילים קשות, שפת התורה והתפיסה המקראית;
מטרות העל הן- הכרות עם המקרא ועולם המקרא, פיתוח שפה גבוהה, אוריינות, יסודות מארגנים של ספרות חז"ל והתורה (כגון תורת הגמול, מעשה אבות סימן לבנים, מצוות ועוד) . שלל המטרות השונות מגובות בציור, חווית למידה, סרטונים, אוריינות חזותית ועוד, על מנת לאפשר "חיבור" לטקסט עצמו ולפרשנותו ברמת הפשט, בעיקר.
אין באופי הלימוד התייחסות מתודית- פדגוגית- פילוסופית לשאלות משמעותיות לחברה הישראלית- חילונית אשר מתקיימות ועולות בכל כיתה ברמות חופש שונות, בהתאם ל: מורה המלמדת את הנושא, אופי בית הספר, ידע המורה המלמדת ומשתנים נוספים כגון- זמן, אופי למידה ועוד.
התורה צריכה להילמד על פני שלושה צירים-
ספר דתי- המושתת על אמת היסטורית;
ספר היסטוריה- במגבלות ההיסטוריה: כותביה, מטרותיה, הבנה של "את מי היא משרתת";
מיתולוגיה יהודית שעל בסיסה פותחה המיתולוגיה היהודית על הסתעפויותיה השונות.
כאשר מסביבם יש לתת מחד מענה לשאלות מורכבות ולבצע לימוד הקשרי לנושאים חשובים על מנת לייצר את אותה למידה משמעותית מדוברת, לדוגמא:
- כאשר לומדים על גן עדן- כדאי לפתוח מפה וללמד על מבנה המזרח התיכון, הנהרות, מיקומים אפשריים של "גן עדן" ועוד.
- כאשר מדברים על פניית אלהים לאברהם יש לדבר על סרגל הזמנים ההיסטורי.
צריך אומץ רב ותפיסה אוניברסלית לתת מקום ממוסד לשאלות קשות ולדיונים שונים, כגון:
האם אלהים קיים?
מי המציא אותו?
איך הוא נראה, או למה אין לו גוף?
מי זה האלהים הזה? הוא אותו אלהים של הנוצרים והמוסלמים?
האם ניתן להאמין באלהים אבל לא באלהים הזה?
ועוד.....
יותר מאומץ, יש לתת למורות ידע וכלים להתמודד עם הנושאים הללו וכן חומר עשיר יותר מהניתן למורות המלמדות ביסודי (ואולי גם בתיכון, אינני מכירה את ההכשרה ללימוד תנ"ך בתיכון) על מנת שתוכלנה לעסוק בשאלות חשובות.
העיסוק בשאלות אלו מייצר עניין עמוק יותר בטקסט ומחבר אליו גם ילדים אשר מגיעים מבתים בהם לא מאמינים באלהים או בדת, אין הקשר ביתי לנושא ועוד.
יש לעמוד באומץ מול התמורות בציבור היהודי בארץ ולתת מענה חינוכי- מחשבתי אמיתי, ולא רק לכסות ולחזק מתוך פחד, מגננה ומדיניות חד חד ערכית.
ואסיים בדיון מעניין בכיתתי-
לאחר שדירנו על כך שדת היא נושא מעגלי-
אנחנו מאמינים באלהים ולכן הוא קיים; והסכמה שרק אם אדם אחד מאמין בו- מאפשר את קיומו, הילדים ציירו את האופי של אלהים כפי שהם היו רוצים שיהיה.
באופן מפתיע, גם ילדים שחונכו כי "אין אלהים" ציירו, ולא מכורח, אלהים פנימי בכל ערכים חשובים להם.
תרומתו של משרד החינוך לאיכות החיבור ליהדות וערכיה תהיה גדולה לעין שעור בהשקעה במורות המלמדות את החומר, ברתימתן לתהליך חיזוק ערכים יהודיים לצד אוניברסליים (ערכים שחלקם משיקים) במקום להמציא בכל שנה עוד פרוייקט מלהיב ומגניב.
מטרות העל הן- הכרות עם המקרא ועולם המקרא, פיתוח שפה גבוהה, אוריינות, יסודות מארגנים של ספרות חז"ל והתורה (כגון תורת הגמול, מעשה אבות סימן לבנים, מצוות ועוד) . שלל המטרות השונות מגובות בציור, חווית למידה, סרטונים, אוריינות חזותית ועוד, על מנת לאפשר "חיבור" לטקסט עצמו ולפרשנותו ברמת הפשט, בעיקר.
אין באופי הלימוד התייחסות מתודית- פדגוגית- פילוסופית לשאלות משמעותיות לחברה הישראלית- חילונית אשר מתקיימות ועולות בכל כיתה ברמות חופש שונות, בהתאם ל: מורה המלמדת את הנושא, אופי בית הספר, ידע המורה המלמדת ומשתנים נוספים כגון- זמן, אופי למידה ועוד.
התורה צריכה להילמד על פני שלושה צירים-
ספר דתי- המושתת על אמת היסטורית;
ספר היסטוריה- במגבלות ההיסטוריה: כותביה, מטרותיה, הבנה של "את מי היא משרתת";
מיתולוגיה יהודית שעל בסיסה פותחה המיתולוגיה היהודית על הסתעפויותיה השונות.
כאשר מסביבם יש לתת מחד מענה לשאלות מורכבות ולבצע לימוד הקשרי לנושאים חשובים על מנת לייצר את אותה למידה משמעותית מדוברת, לדוגמא:
- כאשר לומדים על גן עדן- כדאי לפתוח מפה וללמד על מבנה המזרח התיכון, הנהרות, מיקומים אפשריים של "גן עדן" ועוד.
- כאשר מדברים על פניית אלהים לאברהם יש לדבר על סרגל הזמנים ההיסטורי.
צריך אומץ רב ותפיסה אוניברסלית לתת מקום ממוסד לשאלות קשות ולדיונים שונים, כגון:
האם אלהים קיים?
מי המציא אותו?
איך הוא נראה, או למה אין לו גוף?
מי זה האלהים הזה? הוא אותו אלהים של הנוצרים והמוסלמים?
האם ניתן להאמין באלהים אבל לא באלהים הזה?
ועוד.....
יותר מאומץ, יש לתת למורות ידע וכלים להתמודד עם הנושאים הללו וכן חומר עשיר יותר מהניתן למורות המלמדות ביסודי (ואולי גם בתיכון, אינני מכירה את ההכשרה ללימוד תנ"ך בתיכון) על מנת שתוכלנה לעסוק בשאלות חשובות.
העיסוק בשאלות אלו מייצר עניין עמוק יותר בטקסט ומחבר אליו גם ילדים אשר מגיעים מבתים בהם לא מאמינים באלהים או בדת, אין הקשר ביתי לנושא ועוד.
יש לעמוד באומץ מול התמורות בציבור היהודי בארץ ולתת מענה חינוכי- מחשבתי אמיתי, ולא רק לכסות ולחזק מתוך פחד, מגננה ומדיניות חד חד ערכית.
ואסיים בדיון מעניין בכיתתי-
לאחר שדירנו על כך שדת היא נושא מעגלי-
אנחנו מאמינים באלהים ולכן הוא קיים; והסכמה שרק אם אדם אחד מאמין בו- מאפשר את קיומו, הילדים ציירו את האופי של אלהים כפי שהם היו רוצים שיהיה.
באופן מפתיע, גם ילדים שחונכו כי "אין אלהים" ציירו, ולא מכורח, אלהים פנימי בכל ערכים חשובים להם.
תרומתו של משרד החינוך לאיכות החיבור ליהדות וערכיה תהיה גדולה לעין שעור בהשקעה במורות המלמדות את החומר, ברתימתן לתהליך חיזוק ערכים יהודיים לצד אוניברסליים (ערכים שחלקם משיקים) במקום להמציא בכל שנה עוד פרוייקט מלהיב ומגניב.
