איך מחנכים ילדים לאהוב למידה ולהיות לומדים אפקטיביים- התפיסה שלי

אני חושבת שאחת שאלות המפתח העומדות בפני נשות חינוך ומערכות חינוך הינה- איך מקנים אהבת למידה? לעיתים, שאלה זו אינה קיימת, או שהיא קיימת בתוך שאלות שונות.

אני מאמינה, כמחנכת, שתפקידי הראשון הוא לגרום לתלמידיי לאהוב ללמוד. אין זה אומר שהם יאהבו כל מקצוע נלמד, או כל נושא בו הם ייתקלו; זה אומר שתפקידי הוא לתת להם את מירב הכלים להבנת משמעות הלמידה, תרומתה ומשמעותה, על מנת שהם יוכלו ללמוד ולהתפתח.

האני מאמין שלי מושתת על מערכת יחסים שיוויונית, משקפת ומאפשרת בתוך הכיתה, שבנויה על מערכת יחסים אישית עם כל ילד, וארחיב ואומר גם עם הוריו. מניסיוני אמירת האמת לילדים, שיקוף המציאות, הצבת הבעיות, הקשיים והמחמאות מול הכיתה ככיתה, ומול התלמידים כיחידים הופכת את התלמידים בן רגע לשותפים ומובילים למידה, ולא כקולטי מידע.

במערכות החינוך כיום כולנו יודעות שרוב הזמן המורות מדברות. שיח הלמידה המשמעותית, הלמידה הדיפרנציאלית, הלמידה המרחבית, הקבוצתית, החוויה ועוד קיימים, אך אינם נוכחים מספיק ברובה המכריע של המערכת. ההצעות לרוב מעלות על נס מהפיכות כאלה ואחרות, אך קשה לבצע מהפיכה במערכת כה עצומה; מה גם, שבסופו של גבר למידה אפקטיבית חייבת להכיל את כל סוגי הלמידה, והפרונטלית, ממורה לעולם לא תוחלף על ידי למידה עצמאית בלבד, או הקנייה טכנולוגית, בעיקר לא בבית הספר היסודי.

אני מציגה לכן כאן חמישה עקרונות מכיתתי, אשר הופכים את הכיתה לכיתה עם אווירה וסביבת למידה אחרת. העקרונות נבחנים על ידי תדיר, וגם מבוקרים על ידי התלמידים, על מנת שאדע אם הם משמעותיים ונהירים להם.
ילדי הכיתה יודעים שמותר להם לבקר אותי, לשאול שאלות, לבקש בקשות, להביע דעה ולשנות חלק מהלמידה לפי רצונותיהם. המשוב התמידי, ואעיז ואומר הרפלקסיה שלהם ושלי מאפשרת שינויים וגמישות, שני אלמנטים המשפיעים על יצירתיות, חוסר מקובעות ועוד.

חמשת העקרונות הללו לא עומדים בפני עצמם, אך הם בסיס איתן, ולהלן פירוט קצרצר על כל אחד, לתפיסתי ויישומי:

1.      לומדים, מתאמנים, מצליחים- סיסמת הכיתה. אני מהלכת עם הילדים על קו, מחד אני מאמינה, מדברת איתם ואנו מוכיחים יחד שכל דבר נלמד, מתאמנים עליו ואז מצליחים. הצלחה לא חייבת להיות מושלמת, ולא חייבת להיות זהה בין כולם. יש כאלו שצריכים להתאמן המון בחשבון, וכלל לא בשפה, יש שמציירים מדהים ויש שצריכים להתאמץ, יש שממציאים סיפורים בקלות ויש שמתקשים, ולכן חבריהם עוזרים להם.
במקביל, על מנת לא לייצר אידיליה של הצלחה תמידית, אנו מקבלים/ות כשלונות קטנים, מבינים שישנם דברים שלא נצליח בהם, אך בדרך כלל אילו אינם דברים בתחום בית הספר היסודי.
המשמעות היום- יומית הינה שכל תלמיד/ה יודעים לומר היכן הם בכל מקצוע והיכן הכיתה. ההבנה הזו שלובה ברפלקציה וכנות עצמית, האפשריות במרחב מקבל ותומך, ומאפשר התקדמות ולא הכחשה.
המשמעות הגבוהה יותר של דרך זו היא שאיפה להישגיות, מתן תחושה ויישום שחלומות מתגשמים.

2.      מד אחריות- של התלמיד/ה, המורה, ההורים- ציירתי בתחילת השנה, ופעם בחודשיים שלושה, שלושה מדי אחריות, ושאלתי איפה הם ממקמים את האחריות שלי, שלהם, של ההורים?
לאורך השנה מדי האחריות השתנו, והילדים דורשים בתוקף שאחריותם תהיה הגבוהה ביותר.
כמובן, שבמרחב הבית ספרי האחריות שלי, כמורה, מעט גבוהה יותר בכיתות א'-ב' במרבית הזמן, אך המטרה היא שהתלמידים יהיו אחראים ללמידה.

3.      משוב הדדי- אני מאמינה שלא ניתן לקיים שום מערכת יחסים ללא הדדיות. דרישת קדם להדדיות היא פתיחות וכנות (גם אם מוגבלת לעיתים), אך הדדיות יוצרת תשתית שמאפשרת צמיחה.
תלמידי כיתתי נותנים לי משוב ביום קבלת התעודה- נקודה לשימור ולשיפור, תלמידי כיתתי יודעים שמותר לשאול כל דבר על כל החלטה שלי, אני משתפת בכיתה חוויות מחיי הפרטיים ועוד.
אני יודעת שאני דוגלת בחינוך עם גישה קהילתית (אקדיש פוסט מיוחד לנושא) וזהו מצב שדורש יכולת הצבת גבולות בתוך מרחב מאוד פתוח.

4.      גמישות, שלהם ושלי- אני אישה גמישה מחשבתית. יש לי את היכולת להסתכל על מצבים מזוויות שונות, לפתור בעיות מורכבות שתחומים שונים (עד לפני שנתיים עסקתי בסיוע בינלאומי, ניהול פרוייקטים ופיתוח הדרכה; לצד חינוך וחינוך מיוחד). אני יודעת, ממחקרים והתנסות שילדים גמישים מחשבתית יצירתיים יותר, נענים יותר לאתגרים, לא מתוסכלים מהר, מצליחים ללמוד טוב יותר ומפתחים דרכי חשיבה ייחודיים.
אני משתדלת להכניס המון גמישות, טכנית ומחשבתית, לדוגמא:
לעיתים אני מלמדת מהצד השני של הכיתה (לא ליד הלוח);
לא תמיד בודקים שיעורים, לעיתים הם בודקים לעצמם;
מותר לשבת על הרצפה במהלך השיעור;
ועוד.
בנוסף, אני עובדת בכיתה עם תרגילים של שיתוף בדרכי חשיבה ורפלקציות קטנות שמתאימות לילדים בגילאי א-ב.

5.      סביבה חברית תומכת- מאמץ רב מאוד מושקע באופן יומיומי על היות הכיתה יחידה חברית איכותית. אני יודעת שיש תתי קבוצות, רשתות חברתיות, ילדים מנהיגים, ילדים מונהגים, ילידם עם קשיים; אך סביבת הכיתה היא תא תומך. אם מישהו טועה עוזרים ולא צוחקים, אם מישהו לבד, משתפים ועוד.
הילדים יודעים שכמחנכת אני רוצה שהם ירגישו:
בטוחים, שמחים להגיע לכיתה, הצלחות לימודיות ובכלל; לכיתה תפקיד עצום בזה, במקביל למחנכת ולמורות המקצועיות.
*כמובן שאין הכיתה חפה ממורכבויות חברתיות שונות (:

ישנם עוד אלמנטים רבים שמהווים חלק חשוב מחיי הכיתה. אלמנטים אלו עשויים להיתפס כעומס המתווסף ללימודים הרגילים, הספקים, מנהלות, סטטוסים ועוד. מבחינתי אלמנטים אלו בכל כיתה, אך בעיקר בכיתות א-ב, יהוו את המסד ללמידה, לסקרנות, ללומד עצמאי.
אני חושבת שהמסד ל"מהפיכה" במערכת תלויה, בין השאר, בהבנה אחרת של תפקיד המחנכת ובעיצוב התלמידים באופן הדדי, לצד מיומנויות יסוד ומקצועות ליבה יש לתת כלים ודעת ללמידה ולחיים, אשר משולבים ברגש, חוויה, שיתוף ושיקוף.

למידה משמעותית, זה לא טאבלט? זה לא זמן מחשב? הצעה חתרנית ללמידה משמעותית

"התשובה נעוצה בהבנה מעמיקה יותר של מונח האוריינות הדיגיטלית. אין מדובר ביכולת בסיסית להפעיל ולהשתמש באמצעים טכנולוגיים. אוריינות דיגיטלית היא מונח המתכלל את הכישורים הקוגניטיביים, הרגשיים והחברתיים שכוללים שימוש בטקסטים, כלים וטכנולוגיות, חשיבה ביקורתית, יכולת לחבר מסרים ולקיים השתתפות פעילה דרך עבודת צוות ושיתופיות. בעידן דיגיטלי שבו האתגר של התלמידים הוא לתכלל מקורות מידע רבים, לחלץ את המוץ מהתבן הדיגיטלי האינסופי, להשוות וליצור תובנות משמעותיות - המשמעות של היעדר אוריינות דיגיטלית היא בשורה עגומה לבוגר מערכת החינוך בהיבטי תמונת העתיד שלו בתעסוקה, בכלכלה ובחברה." (http://www.themarker.com/opinion/1.2464175)

מספר אירועים התרחשו החודש סביב נושא הטאבלטים:

1.      מאבק ההורים בהוד השרון נגד ההחלטה ללמוד בשכבת ה' בארבעה בתי ספר-
על טאבלטים עלו שאלות רבות: מדוע יש צורך ללמוד רק דרך טאבלטים? מדוע להפעיל לחץ דרך הילדים לקנייה? מדוע ישנה הסללה של איזה מכשיר לקנות? מדוע ההחלטה נעשית רק ע"י הרשות והוועד המרכזי ועוד? איפה שיח הורים- מורים?
משום מה תשובות בסיס לא ניתנו, ומנטרה עיקרית ניתנה- כי זה יקדם למידה משמעותית.
אל חשש, משרד החינוך הפיל אחריות על הרשות ולהיפך, והורים שחשו תחת התקפה פחדו מתוצאות של הימנעות או מרד.
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4585990,00.html
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2479358

2.      מורים יפתחו תכנית/ מערכי שיעור ויתוגמלו, אה, הם צריכים להיות ממוחשבים- 
מדוע מערך שיעור איכותי צריך להיות ממוחשב? הרי ניתן להשתמש בהיבטים טכנולוגיים בתוך שיעור, בכלים טכנולוגיים שיקדמו את הנושא, להעלות את המערך שחלקו לא טכנולוגי לפלטפורמת שיתוף אינטרנטית ועוד.
ההיתפסות ל- ממוחשב = משמעותי, מפספס את עיקרי הדברים.
מצגת וסרטון, יפים ככל שיהיו לא יהפכו ילדים ללומדים משמעותיים, זה יכול לפתח סקרנות ראשונית, אך מה יישאר? מה יגרום להם לחקור בעצמם? מה יגרום להם לפתח ביקורת ועוד.
(ואני לא מעלה את השאלה על מי מפתח חומרים במשרד החינוך, איך זה קשור לאופק התפתחות מקצועי של מורות ועוד היבטים חשובים בהיות החינוך פרופסייה)
http://www.themarker.com/news/education/1.2409845

3.      קשב וטאבלטים/ מחשבים- הרבה פעמים קשה יותר לשמור על קשב. נכון, שכאשר משתמשים בכיתות חכמות בהן למורה יש יכולת שליטה (עולם שונה מעולם הטאבלטים) מוטת השליטה, ההתקדמות והניטור גבוהים ואפקטיביים לאין שעור.

4.      טאבלט- קל יותר ממחשב לתפעול, פחות רלוונטי ליישומים קריטיים כיום למצגות ובניית ידע, בהמשך כל האפליקציות ייתנו מענה, כולל לוורד (:

כתבו על זה מעט בכתבה זו- http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000824289

5.      ספרי לימוד- נחשו אילו ספרי לימוד נקנו ע"י רוב בתי הספר השנה.... צדקתן/ם, המתוקשבים, מפני שמשרד החינוך הנחה לעבוד באופן מתוקשב. האם הם איכותיים יותר מאחרים? לאו דווקא, אך הם מתוקשבים.
לא ארחיב על הנושא, אך יש פה בעיה.....

6.      למי עוזרים הטאבלטים, המחשבים והאפליקציות? לילדים עם קשיים. קשיי תקשורת, קשיי כתיבה, קשיים מוטיבציוניים ולימודיים.
אך פוסט זה לא עוסק בבתי ספר מיוחדים.  אני רוצה להאמין שמשרד החינוך ומנהלות בתי הספר והמתי"אות מכשירות מורות בהוראה דיפרנציאלית, בתוך הכיתות הרגילות, ונותנות ידע פדגוגי ותוכני של הוראה מותאמת גם דרך כלים טכנולוגיים פיסיים ותוכנתיים.

אני בטוחה שלמידה משמעותית מורכבת מאלמנטים רבים אותם הטאבלטים, מחשבים, אפליקציות, סירטונים, שיתופים טכנולוגיים ואחרים יכולים להעשיר ולגבות, והם:

1.      יכולת חשיבה ביקורתית.

2.      עבודה בקבוצה (אבל באמת, לא סתם לשבת בקבוצה), יש לזה מתודה ברורה של תהליכי למידה, יפורטו בפוסט קרוב).

3.      חקר ברשת, בספרים, של אנשים.

4.      הוצאת מוץ מתבן.

5.      למידת שימוש נכון בכלים טכנולוגיים.

6.      סינתיזה.

7.      רגש וקישורו.

8.      סקרנות.

9.      מוטיבציה.

כשיש אותם, הכל משמעותי יותר, וניתן לבקר את מה שפחות, אך גם להבין מדוע הוא קיים!!

צעד קריטי לאיכות ההוראה היא הכנסת נושאים אלה, איך עוסקים בהם ומיישמים אותם למסלולי הכשרת פרחי ההוראה ולהשתלמויות חובה.

מדברים על, מדברים על.... ולא עושים את.... השבוע בחינוך

קרו המון דברים השבוע בחינוך ובשוליו של החינוך, להלן התייחסות למס. מהם, עם דגש על מה לא קורה:

1. באמת? צריך לשלוח מסרונים להורים עם שנה טובה, חג שמח וכד', בכל פעם בעלות של כ-40,000 ש"ח?
תשקיעו במורות רוחב, מורות פרטניות, שיפור תכניות לימוד, תתחילו כבר עכשיו עם השקעה דיפרנציאלית בישובים שנמצאים בתחתית רשימת ההישגים, תוציאו מורות להכשרות עומק (לא הקורסים של גמולי ההשתלמות) נושאי למידה דיפרנציאלית, שילוב, חינוך הומני ועוד.

2. יוסי שריד אמר בכנס היום שרוב המורות רצו להיות משהו אחר, עורכות דין, כלכלניות, אבל....
וואלה, מגניב, זו אמירה מעצימה, איכפתית, הומנית. בכלל לא חשוב שמה שרצה לומר, כנראה, זה שהכל תלוי בהכשרת ובאיכות המורים, משנה שגם הוא עוזר להנמכת הפרופסיה במצויה במצב לא מזהיר גם ככה......

3. חינוך לשוויון וערכים- מוטו של משרד החינוך, אז למה אין לימוד משמעותי לאור יום רבין? מדוע אין רעש חיובי באתר המשרד לציון חודש זכויות הילד העולמי? האם בכדי להימנע מלעסוק במיעוטים שפה, בפליטים והמהגרים?

4. במסגרת חשיפת בזבוזי משרדי הממשלה- אנו חוזות בהפרטת המערכת בכל כך הרבה מקומות, המערכת מתחילה להיראות כשלד ולא כמערכת........


5. מורות מתחילות להתעורר-
שני אתרים קמו השבוע, אתר למיצוי זכויות למורות, שעצם הקמתו מראה כי קיים חוסר אמון או צורך עמוק בשכזה- http://www.anat.org.il/

תנועה חדשה לשינוי במערכת החינוך - תצטרפו, תשפיעו, זה העתיד של כולם- מורות מפסיקות לחנך בחינם

 https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9A-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%9D/385650751587302

אולי זה בעקבות אימפוטנטיות הסתדרות המורות, אולי בגלל קיזוזי השכר באופנים שאינם על- פי חוק, אולי כי נמאס למורות להיות פרופסייה בדיכוי, שינוי מתחיל להיראות באופק, השאלה אם הוא יהפוך למציאות ולא ייעלם כערפל בוקר.

* מה היה צריך לקרות, במקום שידברו על המערכת פקידים ו"מומחים", הייתי שמחה לראות:
- מורות ששובתות עקב הקפאות וקיזוזי שכר של כ-500 מורות.
- זעקה של המפקחות על היקפי ההפרטה.
- שהעמוד ממים של מורות/ מורות לא עובדות בחינם היו מגיעים ליותר מעשרת אלפים מורות....

עוד נושאים רבים, ביניהם החינוך המקצועי, קיזוזי שכר ועוד, בפוסט מקיף בעבודה שחורה של דליה וענת:
http://www.blacklabor.org/?p=55568

הפוסט הבא שלי- איך שיעורי מחנך ביסודי שעוסקים בנושאים כבדים - אלימות, זכויות הילד, אנשים זרים והממשקים בינים- מהווים תשתית לחשיבה יצירתית וגמישה, וחינוך למטה קוגניציה, כבר מכיתה א'.

איך היה בגן? כיף...........

מכירות, מכירים את זה שאנחנו להוטות לדעת מה ואיך היה בגן, וכל מה שאומרים לנו זה "היה כיף"?
מעולה, כיף זה שגעון, מדהים ממש. זה בטוח עדיף על פני- לא יודע, לא משהו ולא רוצה גן..... אבל איזו תקשורת אנחנו יוצרים כך עם ילדינו?
מחד, אנחנו אומרים להם ספרו לנו הכל, מנסים לשתף אותם במה שעובר עלינו בעבודה/ בחיים ומקווים שערוץ התקשורת יהיה הדדי, מאידך, אנחנו די תקועים מול חומת ה"היה כיף".

ניסיתי בשבועות האחרונים מספר טקטיקות בכיתה כמחנכת מול ההורים וכאמא לילד בגן, ואני מציעה מספר המלצות קלות לביצוע;  היתרונות בהעברת מידע ובשיחות עם הילדים אינה מסתיימת בידיעה בלבד אלא יכולה להוות בסיס לשיחות מעמיקות יותר, מקום לביקורת, מרחב רגשי, העשרת שפה- דרך שימוש באלמנטים מהגן/ כיתה גם בבית, ביסוס ידע ופיתוח הקשירם חברתיים תיאורטיים או מעשיים, כגון שיחה על סיטואציות חיוביות או שליליות שקרו ולמידה מהן או הזמנת חברים חדשים וכד'.

במקביל אני מאמינה שלילדינו, בכל גיל, יש זכות לחיים חברתיים ולימודיים שאינם מעניינינו בהיבט החוויה שלהם. הם/ן זכאים לעולם אישי משל עצמם, כמובן בגבולות אי- סודיות מולנו בהיבטים חשובים (בטחון אישי, היעלבויות, שאילת שאלות פתוחה ועוד).

1. דעו מה קורה בגן/ כיתה וכך תוכלו לשאול שאלות מכוונות:
באילו ימים ומי מעביר/ה חוגים או שיעורים-
איך היה בחוג חיות? איזו חיה הביאו היום? כמה התקדמתם בחשבון? היה משהו מעניין בשיעור חברה?

2. בקשו מהגננת/ מורה (קיים ברוב המסגרות) שתעדכן מה עשו מיוחד, איזה שיר חדש למדו, או ספר מעניין קראו.
תוכלו לשיר עם הילדים או לשוחח על הספר, אולי אף לקנות אותו ולהמשיך את השיח בבית, או לתת לילד להתקדם בנושא שמעניין אותו.

3. תמונות- אומנם אנו חיות/ חיים בעולם בו אם משהו לא צולם הוא לא קיים, ויש אף אפליקציות מיוחדות לגנים (כן, כן), אבל מס. תמונות מצומצם בשבוע יכול לשפוך אור על התרחשויות בכיתה, גם חברתיות- תמונה של עבודה קבוצתית, משחק דמיון, פעילות בהפסקה ועוד.
שיתוף של חוויה מהנה יכולה להיות גם פתח לתחביב משותף עם ההורים גם אחר הצהריים.

4. יצרו ערוץ הדדי- אם הילדים יהיו חלק מהשיחות ולא יחושו תחת חקירה יש סיכוי שהם ישתפו יותר.

והעיקר, שימשיך להיות כיף (:

חיבור וחיסור מאוזן ומאונך עד מאה, או למה מאוזן

מכיון שאנו נכנסות ללמד חיבור וחיסור עד 100 החלטתי להבין מדוע תופסים את החיבור במאונך כטכני ואת המאוזן כדורש חשיבה, להלן התובנות, אשר לקח לי זמן לגלותן, ולצערי הסיבה העיקרית לויכוח על מאונך ומאוזן נובעת מתחושה שרוב הילדים מגיעים ללימוד חיבור במאונך ללא הפנמת המשמעות......,

אז:

כאשר מלמדים מספרים ותרגילים עד 100 להלן שלבי העבודה הנכונים שיבטיחו שהילדים יגיעו מוכנים ברמת ההבנה לתרגילי החיבור עצמם:

1.      הבנת מבנה המספר, הייצוג המספרי, פוזיציה- מיקום העשרות והאחדות.
עם ילדים מתקשים נעבור את כל הרצף של- ייצוג מילולי, כמותי- מוחשי וציור וסימלי- המספר עצמו.

2.      משמעות סידורית- מה בא אחרי מה.

3.      משמעות כמותית- גדול מ... קטן מ... שווה ל....

4.      לפני המעבר לתרגילים עצמם נוודא שהילדים זוכרים את שבירת העשרת, שהתרגילים עד 20 ידועים (עדיף בע"פ כבסיס מתמטי ברור וכיסוד לאסטרטגיות השונות).

ואז, מגיעים לחיבור ולהלן הסיבות לעבודה במאוזן:

1.      בערוץ השמיעתי העשרות נאמרות לפני האחדות, ולכן הגיוני יותר לעבוד לפי כתיבת המספר ואז לפי החיבורים- קודם עשרות ואז אחדות (יתרון על פני העשרת השנייה שמבלבלת ילדים מתקשים).

2.      ההפרדה בין העשרות כיחידות שלמות והוספת היחידות שבונות מס. חדש, לרוב עם המרה- הגיוני יותר בהיבט הקוגניטיבי.

3.      התרגיל במאוזן מתקדם בשלבים-
47+26=(40+20)+(7+6)= 60+13= 73
למתקשים ניתן לפרק גם את ה- 7+6 לתת פירוק עם השלמה ל-10:
(7+6)=(7+3)+3=13

4.      לילדים קל יותר לייצר אסטרטגיות שונות ולא אחת יחידה.

5.      לעומת עבודה טכנית במאונך, שעלולה לסבך ילדים עם כתיבת השארית, יש עבודה שהופכת לאינטואיטיבית.

ילדים מתקשים-

נלמד עם ציור ולוח אבקוס תוך דגש משמעותי על פוזיציה והבנה, ואם קל יותר נעבירם למאונך ונוודא פוזיציה נכונה.

(תודה לד"ר ליאורה קרפ- גבעון ולד"ר מירב רוזן)

מחשבות קטנות מהכיתה שלי

זו שנתי השנייה כמחנכת. אני מחנכת של כיתה ב', שהייתה כיתתי גם בשנה שעברה. אני לומדת איתם דברים רבים והם מלמדים אותי המון, על חינוך, על ילדים, על ילדות, על זהות, על חשיבה, על עצמי.
המסע אותו אני עוברת בזכותם, בזכות ראייתם את הדברים, בזכות השיח שנוצר בכיתה הינו מסע מרתק, בעיקר משום שהגעתי אליו אחרי שנים רבות של נסיון בין-דיסיפלינארי עצום, מתוך רצון לברר האם זה המקום, זו הפרופסייה, בה אוכל לצמוח, להצמיח ולשנות.

בשבוע האחרון מאז חזרנו מחופשת סוכות קרו מספר דברים, שבעיניי שווה להעלותם על הכתב:

1. ביום ראשון ניהלנו שיחה על האווירה הרצויה בכיתה. על אמנת הכיתה, על הרצון להמשיך וללמוד דרך חקר, משחקים, שאילת שאלות, רפלקסיה עצמית (אנחנו קוראים לזה בכיתה- סרגל אחריות ומד למידה, פירוט בפוסט אחר) ועל הציפיות שלי מהם.
כאשר שאלתי אותם מהם הציפיות שלהן/ם ממני, מהשנה, מהלימודים.
הם ענו תשובות מגוונות, ואז אחד הילדים שאל אותי האם מה שחשוב לי חשוב גם למורות האחרות. אני מודה שהשאלה תפסה אותי לשניות של מחשבה, בכל זאת, כיתה ב', ועניתי לו ולכיתה כולה שכל מורה היא שונה, והיא מחנכת, אחרת. הדרכים צריכות להתאים למורה ולסוג הכיתה.
לאחר כרבע שעה של שיחה כיתתית על הנושא הרגשתי שמחה שהכיתה חושבת על המציאות בבית הספר שמעבר לחשבון, שפה, מולדת וכו', ובנוסף את האתגר שהשנה צופנת בחובה.

2. יצירתיות וגמישות מחשבתית- פעם בשבוע אני מעבירה לכיתה מפגש תנועה. יש בו אלמנטים שונים, משחקים מגניבים, אתגרים שונים והמון שיתופי פעולה. כחלק מחלומי להטמיע בהם שהשונות ביניהם מעולה וחייבת להישמר, לצד מיומנויות אחרות, החלטתי לאפשר, לקלף וללטש את הייחודיות והמחשבה היצירתית דרך משחקים בהם אני נותנת הוראה פתוחה וכל אחת/ד בוחרים איך לפעול.

מדהים היה לראות איך הוראה: "עיברו את החישוק איך שאתם רוצים" (כאשר החישוק 40 ס"מ באוויר) גרם לכל אחד לעבור בצורה זהה/ שונה/ ייחודית ממי שלפניו.

השוני בין כיתה א' ל-ב' בחופשיות עצום. המודעות בב' למה יגידו, איך הוא עשה, זה מביך ועוד פוגמת ביצירתיות, בדברים קטנים כמו לעבור חישוק ובדברים לימודיים כמו מה את/ה חושבים על.....

לקחתי משימה זו לחודשיים הקרובים.

3. מבחן מחוננים-

השבוע התקיים בארץ, לכל כיתות ב' מבחן ראשון למציאת מחוננים.

ילדים שזה עתה התחילו את כיתה ב' ולא נבחנו באמת עד כה, מתמודדים עם מבחן מעט קשה, מאוד ארוך ואף מלחיץ.

הורים מסוימים ביקשו שילדיהם לא יעשו אותו, מתוך אמונה שאין זה נכון לבחון למחוננות בגיל זה.

מס. הורים, שאולי היו צריכים לבקש שילדם/תם לא ישתתפו לא ביקשו, אולי רוצים להיות מופתעים.

הילדים עצמם ואני ערכנו מספר שיחות על הנושא- על כך שאין במבחן אמירה עליהם אלא רק על דברים מסוימים שהוא בודק, שמבחנים ניתן לעשות מס. פעמים, שמי שבחר לא לעשותו בחר בחירה חופשית וזה דבר נפלא ועוד.

ועם זאת, מי שהתקשה חש תחושות קשות.

בתום המבחן ילדים שונים הביעו חוסר רצון (גם כאלה שהצליחו), אמרו שהם נהנים ללמוד ולהתקדם, אך אין להם רצון להיות "מצטיינים", הם יסתפקו במצוינות בכיתה.

ואני תוהה, הרי מי שמחונן יאותר בהמשך, כך או כך.

את הכסף והשעות ניתן להשקיע בכל כך הרבה דברים........

ומה מקומה של המערכת בהכוונת הורים, בעיקר כאלה שלא מבינים, לא רוצים לראות, שזה רק מלחיץ את הילד/ה?

איפה אנחנו מול ההורים?

איפה אנחנו מול הילדים?

אתם צוחקים עליי? השבוע בחינוך..............

תחושות שונות של החמצה היכו בי השבוע, ולא, אני לא מאמינה שמערכת צריכה להתרסק בכדי לעבור שינוי; לצערי מערוכת שמתרסקות, פעמים רבות ממסיכות לדשדש.
להלן דברים שדורשים, לדעתי תשומת לב:

1. משרד החינוך ושי פירון מדברים על שונות, קבלה ועוד, בפועל סגן שר החינוך מתנהג כמו דמגוג שאינו בתפקיד ממשלתי הנושא באיזו שהיא אחריות. אני יודעת שמושג האחריות מעורפל מאוד בממשל הישראלי  וגם במערכת החינוך, וכולם זורקים אותה כמו גחל לוהט אל מישהו אחר, אך יש פה חציית גבול, או שאולי התגלות אמת במערומיה.
כאשר סגן השר מפרסם בעמוד בפייסבוק שלה עלבון כלפי נערה מוסלמית שחטאה העיקרי הוא בהיותה מוסלמית, כלפי לונדון שחטאה העיקרי הוא היותה פלורליסטית, רחמנא לצלן, הוא מפספס את עקרון הדמוקרטיה והרב תרבותיות.
חוסר הגינוי של פירון מאפשרת את עמדותיו, ומסמלת לאזרחי המדינה שאי קבלת האחר, התקפות לא רלוונטיות במסווה של חרדה כללית וגזענות הן ההתנהגות הנורמטיבית.

2. בהמשך לזה, האגודה לזכויות האזרח דורשת משר החינוך לפעול למיגור הגזענות.
איך ניתן לדרוש ממנו לפעול למיגור הגזענות כאשר האתר של משרדו מייצג חד מימדיות תרבותית, מורותיו ומוריו לא עוברים הכשרות איכותיות בנושא, והוא תומך בגזענות במשרדו?

3. הפערים בחינוך עצומים, ועם זאת, בית ג'אן מככבת בזכות מנהל וצוות הראויים למחמאות ותשואות, הם לא וויתרו ולא יוותרו על אף ילד.
במערכת בה מקדשים בתי ספר ייחודים, פותחים בתי ספר פרטיים, מעודדים כניסת עמותות- ובהן המטרידה ביותר, בעיניי, "הכל חינוך" (ראו פירוט מעולה בעבודה עברית- http://www.blacklabor.org/?p=55476) צריך להפוך את בתי הספר המיוחדים לנורמה.
ברגע שהם יהיו נורמה, בה רואים כל תלמיד/ה, לא מאפשרים ללקויות אמיתיות או מומצאות לתייג את הילד/ה ועוזרים לו להיפטר מהן/ם במקום לקבל פטורים והקלות, בעיקר, אז נראה שינוי.
אי אפשר להמשיך עם הפרטת המערכת מחד, התמוגגות מפינות חמד וקבלת המצב בעשרות בתי ספר, בעיקר בפריפריות העירוניות והארציות.

4. כנס : "משנאת הזר לקבלת האחר"
האקדמיה הלאומית למדעים (??) יזמה כנס, שנראה מעניין מאוד.
לצערי הוא היה פתוח למוזמנים בלבד.
אל תתרגשו- מורות לא ידעו על קיומו, וגם אם כן, לא הוזמנו.........
התכנית נראית מרתקת, מאוד אקדמית- http://www.academy.ac.il/asp/events/events_details.asp?event_id=287
אבל באמת, נראה למישהי/ו שפוליטיקאים שלא מתנגדים להתנהלות מול מהגרי העבודה, פליטים, מבקשי מקלט ואחרים באמת יכול לדבר שם ואנו נאמין לו, על קבלת האחר?
האם במדינה בה החינוך, שהינו האינטגרטור הרחב ביותר, לא "מערבב" יהוידם וערבים, חילונים ודתיים ועוד ניתן לומר באמת כי אנו מיישמים את קבלת האחר?
אל תלכו רחוק, ראו מה קורה לילדים האתיופים באיילת השחר.

5. להלן פוסט מ"עבודה שחורה" שמרכז כל מה שקרה בחינוך השבוע, מעולה:
http://www.blacklabor.org/?p=55473