לקראת יום הזכרון- שיעור שמתאים לילדי א'-ב' בנושא אובדן "מה זה למות"

מה זה למות?

 נושא המוות הוא נושא מורכב הן מבחינת תפיסתו התרבותית חברתית והן בהיבט הרגשי. ילדים בגילאי גן חובה- א' עוסקים רבות בשאלות על מוות, ונפגשים עם מושג המוות בחיי היום יום; אם במשפחה או במעגל החברים ואם כחלק מהחיים הציבוריים (אריאל שרון, אריק אינשטיין, יצחק רבין ועוד). חוסר מידע או מידע שגוי עלול לייצר חרדות מתוך אי- ודאות ויצירת פנטסיה לגביו. במקביל, כמבוגרות, קשה לנו לעיתים לדבר על נושא כה מורכב, בין אם מתוך לחץ אישי ובין אם מתוך חוסר בטחון או הימנעות.

בנוסף, ביטויים כמו: אני רוצה למות, אין לי כוח לחיות הופכים לשגורים בפי חלק מהילדים וקיימים בשיח במרחב הכיתתי, לרוב ללא הגיון או רציונל שימושי; וישנה סברה שחלק מהאלימות, בעיקר בארה"ב, קשורה למשחקי המחשב, שם "מתים" וחיים שוב.... בין אם הטענה נכונה או לא, יש משמעות לקלות השימוש במוות כדימוי -נכון או מוטעה.

ניתן לקיים שיעור מקדים בנושא -געגוע -מהו געגעוע, למה מתגעגעים, כיצד מתגעגעים – מעתם השיח תגלו על אובדנים של הילדים, בין אם של אנשים, חיות מחמד, או דברים אחרים שהיו עבורם אובדן.

השיעור הוא שיעור מונחה תלמידים, הם מכתיבים אילו נושאים קשורים עולים וכמה נכנסים אליהם לעומק.

א.     הצגת הנושא- מוות.

ב.     מה אתם יודעים על מוות? בניית שמש אסוציאציות.

ג.      האם הכרתם מישהו שנפטר? מה אתם מרגישים בקשר לזה?

ד.      איך אתם מרגישים בנוגע לזה?

ה.     זמן שאלות-

מענה נייטרלי ומותאם גיל לשאלות, דוגמאות:
1. כולם מתים? כן, בדרך כלל כשזקנים מאוד.

2. אבל מתים ממחלות? לפעמים, אבל יש חיסונים, ורפואה מעולה.....

3. מה קורה אחרי שמתים? אף אחת לא יודעת בדיוק אבל אולי עולים לשמים, אולי יש גן עדן, אולי.....
ניתן לתת להם להעלות אפשרויות ולתמוך בהן כל עוד הן הגיוניות.

מעבר לשולחנות קריאה, שלושה ספרים:

1.     הבקבוק והלב- המילה מוות אינה מוזכרת כלל, רק התחושות והגעגוע.

2.     סיפור מהחיים- מוות של ציפור.

3.     ללי וסבא - ילדה שגילתה על בן משפחתה שנפטר.

הילדים בוחרים ספר שמתאים להם (קבוצתית) וקוראים אותו, ואז כל אחת/ד מציירים מה שהם רוצים:
מכתב לקרוב משפחה שנפטר, ציור על המוות, רגש, מחשבה וכו'.

 

ו.       סיכום השיעור וזמן לשאלות.
כמובן, שאם עולה משהו מדאיג – יש לקחת ילד.ה לשיחה אישית ובמידת הצורך להפנות לגורם מקצועי נוסף.

ז.      לינקים בנושא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3547400,00.html

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/HerumLachatzMashber/lachatz/HamavetBeayneiYaladei.htm

http://counseling.edu.haifa.ac.il/2007/bereavement/tools.htm

 

 

הערכה עצמית, הכתבה בכיתה א'

כחלק מהתפיסה הכוללת של לימודי קריאה וכתיבה עולה שאלת האיות. אני מהמצדדות בכך שיש לטפל בשגיאות איות וטעויות כתיבה (כמו הוספת אותיות, השמטת אותיות, בלבול בין אותיות ועוד9 למן הרגע בו הילדים קרואים באופן שוטף, דהיינו באזור פסח בכיתה א'.
כחלק מהשיח בכיתה על ספרים, כתיבת סיפורים עצמאית אני מנסה לייצר מודעות מטה- קוגניטיבית לנושא אוצר המילים והכתיבה הנכונה. המצאנו שלל חוקים לזכירת כללים חוזרים (דגשים, מפיק, חֵ בסוף מילה ועוד), ישנו שיתוף פעיל של ספרי קריאה והקראה בכיתה ועוד.

היום התחלנו בהכתבות, ללא למידה מוקדמת, וההכתבה בוצעה כמשחק.
בתום ההכתבה כתבתי את המילים על הלוח והילדים בדקו את עצמם, כאשר היה סימון ל:
ללא טעויות.
טעות אחת- הגיונית.
טעות ענקית.

רוב הילדים הצליחו מאוד, ונהנו לבצע, להעריך את עצמם, וקיבלו תזכורות חשובות-
אלו שהצליחו מאוד לא יכלו להשוויץ (כחלק מההבנה שניצחון או הצלחה גדולה צריכה להיעשות בענווה),
ואלו שלא הצליחו מאוד קיבלו שיחת מוטיבציה כיתתית על ניסיון והצלחה.
אני לא בדקתי הפעם את ההכתבות, ולאחר שנעשה מס. הכתבות בצורה כזו, תהיה בדיקה כפולה ולבסוף בדיקה שלי בלבד ובדיקה כפולה לסירוגין.

אני מקווה שההתנסות בהערכה עצמית תלווה אותנו בהיבטים שונים של הלמידה בהתחלה באופן עצמאי ובהמשך, אולי בלמידת עמיתים, תוך מתן משוב איכותי.
הערכה עצמית כאשר מתווספת לעבודה איכותית בקבוצות יכולה להוות עליית מדרגה באופי הלימוד, בעצמאות הלומדות/ים, בפתיחת אפשרויות חדשות ללמידה בכיתה.

המלך אמר, משחק לביסוס צלילים, תנועות וסימני פיסוק

שבועיים לפני פסח סיימנו את כל התנועות שלומדים בכיתה א'; למדנו חמישה סימני פיסוק נפוצים (פסיק, נקודה, נקודותיים, סימן שאלה וסימן קריאה). במקביל לעבודה בחוברת, התחלת כתיבת סיפורים אישיים, מחשבות על הכתבות, משחקים של זיהוי ניקוד, המון קריאה, שימוש במשחקי מחשב באתרים השונים החלטתי שצריך משחק מהנה שישלב מספר אלמנטים חשובים:

1.      תשובת מקהלה של הכיתה (אלמנט חשוב שהוכח כיעיל מאוד לרכישה ולמידה של חומר שדורש שליפה אוטומטית מחד והפנמה מאידך).

2.      זיהוי אוטומטי פונמי- שמיעתי.

3.      זיהוי אוטומטי כתוב (חיוני לשטף קריאה).

4.      חיבור בין הזיהוי לאלמנט גופני אשר קיים בינו לבין האלמנט (חיריק, קמץ, נקודה וכו') הוא בעל דמיון, אך אינו מהווה רמז חזותי בזמן קריאה (הוכח כי שליפת חומר בתנועה או בפעילות אחרת משרישה את החומר באופן איכותי יותר ללומד).

5.      משחק מהנה שיכול לבסס בטחון והצלחות, בייחוד בקרב המתקשות/ים.

6.      משחק שהילדים יוכלו לשחק בו באופן עצמאי.

7.      סיכום עד כאן מאתגר.

ילדי הכיתה אוהבים מאוד את המשחק המלך אמר, וחיברתי, יחד איתם, תנועה לכל סימן וצליל.

למדנו את הסימנים במספר חזרות ושיחקנו המלך אמר, כאשר אני אמונה על בלבולם, וגם הם הובילו את המשחק. לקראת סיום הזמן שהקצבתי למשחק גלשנו לחיקוי תנועות ללא קשר לצלילים ולסימנים והילדים קיבלו במה לרעיונות ולדמיונם תוך הובלת משחק תנועתי בכיתה.

להלן התנועות: